הפסיכולוגיה של הדת

כולנו מכירים את 13 עיקרי האמונה של הרמב״ם שאחד מהם הוא- ״אני מאמין שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו״. הפסוק בתהילים אומר- ״צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת״ והסביר רבי אלחנן וסרמן הי״ד כי היות והתורה הינה תורת אמת משום כך הצדק שהיא מציגה תקף וצודק בכל דור ודור ללא שינוי.

רבי שמשון רפאל הירש כותב בהקדמתו לספר ״חורב״- ״מצוות הן החובות המוטלות על ישראל לקיימן... רצון ה׳ ההוא יסוד תוקפה היחיד המחייב... גם לו כל מצוה היתה תעלומה ולו היתה כל מצוה גוררת שאלות שאין אנו יודעים מה להשיב עליהן, אף על פי כן תוקפן המחיב של המצוות לא היה נחלש בשל כך כהוא זה... כאשר אנו רואים שהתורה עצמה דורשת מאיתנו שוב ושוב להגות בה ולרכוש את ידיעת חוקיה באופן שהיא תהיה בינתנו וחכמת חיינו , אזי לא יתכן שהכוונה היא שנשתמש בכוחות הרוח שהקדוש ברוך הוא העניק לנו כדי לבחון את חוקי ה׳ על מנת שכתוצאה מכך תהא מקובלת עלינו ההכרה בתוקפה המחייב של התורה ונכונותנו לקבל על עצמנו עול תורה. בדרך זו היתה התורה מבטלת את עצמה כחוק בעל תוקף מחייב... לאור האמור לנסות ולגונן על מצוות ה׳... נסיון כזה נראה בעיני ככפירה בתורה מן השמים, הווי אומר כיציאה מכלל היהדות, לא באתי להסביר מדוע אנו חייבים לשמור את המצוות, אלא לנסות ולפרט... לעורר את הלבבות לקיומן בפועל״...

דבריו החריפים מבארים לנו כי קיום מצוות התורה איננו תלוי בהבנת תכליתן ומטרתן, אלא הן מחייבות אותנו עקב היותן מצוות ה׳ וכי מטרת חקר טעמי המצוות נועדה רק לנסות ללמוד את הרעיון והלקח המסתתר מאחוריהן, אך בשום מצב אין המחקר הזה אמור להיות תנאי בקיום המצוות.

אולם להלן נציג דוגמאות של מצוות שונות שקיומן השתנה במהלך הדורות, לא משום שחל שינוי בפרשנות ובהבנת אותן המצוות הכתובות בתורה, אלא דוקא מתוך שינוי שהתרחש בעולם ובבני האדם עד כדי כך שהורגש צורך להתאים את הגישה הפרשנית ואף את הקיום המעשי של אותן המצוות לצורכיהם ולרמתם של הדורות הבאים.
1. מצוות היבום המחייבת את אשת המת ללא בנים להינשא לאחיו ולהקים לבעלה שם, בוטלה (והוחלפה באלטרנטיבה של מצוות החליצה) עקב ההכרה בכך שלא היו נושאים את היבמה (אשת האח) לשם שמים והיו נכשלים בעקבות כך בחשש איסור של נישואים לאשת האח ״עכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת״ (יבמות לט ב).

2. מצוות הסוטה (אשה נשואה שהתייחדה עם גבר לאחר שבעלה התרה בה) שהיתה נבדקת (לחיים או למוות) על ידי המים המאררים בבית המקדש, בוטלה עקב ההכרה בכך שהזנות היתה לתופעה כה שכיחה עד כי לא נותרו עוד טעם ומטרה בטקס היחודי הזה (סוטה מז ב).

3. מצוות עגלה ערופה (במקרה שנמצא חלל מחוץ לעיר) שנועדה לכפר ולהרתיע על שפיכות דמים, בוטלה עקב ההכרה בכך ששפיכות הדמים היתה לתופעה כה שכיחה עד כי לא הושגה כל תועלת מעריפת העגלה (סוטה מז ב).
4. דין ארבע מיתות בית דין שאיפשר לסנהדרין לדון דיני נפשות, בטל בכוונה תחילה היות ורבו הרוצחים ושופכי הדמים בעם ישראל עד כי לא נותר טעם להוציא להורג ולדון רוצחים רבים כל כך (שבת טו א).

5. קשיים חברתיים במצוות השמיטה שמנעו את העם להלוות לעניים כסף בגלל הלכות שמיטת כספים הפוטרת מהשבת החוב, וקשיים בשמירת שמיטת הקרקעות עקב העניות הגדולה, הביאו את פוסקי ההלכה (הלל הזקן בבית שני, וגדולי הפוסקים לפני כמאה ועשרים שנה) לתקן תקנות כמו פרוזבול והיתר מכירה שעקפו את האיסורים, ואפשרו להלוות כספים ולחרוש ולזרוע גם בשנת השמיטה (גיטין לו ב).

6. הקושי הגדול בעמידה בפיתוי ובהימנעות מעבודה זרה בבית ראשון ותחילת ימי בית שני, גרמו לאנשי כנסת הגדולה לבצע מהלך יוצא דופן של ״שחיטת״ היצר הרע המפתה לעבוד עבודה זרה ולשנות בכך את הטבע האנושי שהיה עד אז ואף לוותר על השכר הצפוי לכובשים את יצרם, ובתמורה לכך מסבירים המפרשים התבטלה ופסקה הנבואה מעם ישראל (יומא סט א).

7. הגמרא במספר מקומות ממחישה את ההבדל בין ״דורות ראשונים״ ל״דורות אחרונים״ ואת השינוי שחל בקיום המצוות בהתאמה לשינוי שחל בבני האדם. רבי יוחנן מספר על ילדותו בה יכלו נער ונערה לטייל יחדו מבלי לחטוא (בבא בתרא צא ב), הגמרא מציגה רמות שונות של מסירות נפש לתורה ושל הקפדה על צניעות שהשליכו על תקנות והלכות שונות ועל האופן בו נענתה תפילתם של החכמים (גיטין פא א, ברכות כ ב).

8. הרמב״ם במורה הנבוכים (שאמנם מותקף על ידי הרמב״ן בקושיות חזקות) טוען כי עבודת הקרבנות בבית המקדש נועדה לשמש תחליף לעם ישראל כקונטרה לעומת עובדי האלילים שסגדו לצאן ולבקר. אנו רואים מדבריו במפורש כי חלק שלם בתורה עשוי להיות מוסבר בהסבר חברתי של מענה ותחליף לצורת העבודה הרוחנית שהיתה נהוגה בדורות מסוימים ״ואמר הרב במורה הנבוכים כי טעם הקרבנות בעבור שהמצרים והכשדים אשר היו ישראל גרים ותושבים בארצם מעולם, היו עובדים לבקר ולצאן... בעבור כן ציוה לשחוט אלה השלושה מינים לשם הנכבד כדי שיודע כי הדבר שהיו חושבים כי הם בתכלית העבודה, הוא אשר יקריבו לבורא... והנה הם דברי הבאי... וחלילה שלא היה בהם שום תועלת ורצון רק שוללת לעבודת כוכבים מדעת השוטים״... (רמב״ן ויקרא א ח). (וכמובן יש לשאול האם מקרה הוא זה, שעם חלוף אותה תקופה בטלה עבודת הקרבנות אף בעם ישראל?...)

9. תורת הקבלה ותנועות החסידות והמוסר שהתפתחו במאות השנים האחרונות מציגות לנו אסכולות חשיבה דתיות אשר הציבו ערכים שונים ותפיסות מיסטיות חדשניות ביהדות שלא היו קיימות או בולטות ומורגשות כל כך בחיי הדת עד אליהן.
הרב שלמה וולבה בספרו עולם הידידות (או בשמו המקורי ״בין ששת לעשור״) מציג השקפה בה מקור החכמה היחיד בעולם הינו תורת ישראל, בדבריו הוא מצטט את דברי הרמב״ן- ״תחילת כל דבר יש לך לדעת שכל מה שהנבראים יודעים ומבינים- כולם פירות התורה או פירי פירות שלה, ואלמלא כך אין בין אדם לחמור שהוא רוכב עליו כלום״... ואף מביא את דברי הכוזרי הטוען כי מקור חכמת יוון וחכמיה הינו תורת ישראל בגלות בבל שנכבשה על ידי היוונים. הוא מציג הקבלות לאורך ההיסטוריה בין תורת ישראל לבין חכמי אומות העולם וכיצד רוח התקופה מקבלת משמעות הן ביהדות והן בדתות וזרמים אחרים ומרוחקים. לדבריו ההסבר לתהליך המרתק הזה הוא היותה של התורה מקור החכמה וכי שאר הדתות והחכמות שאבו ממנה במודע או שלא במודע ומכאן נובעת ההקבלה בין שני העולמות הללו. בדבריו הוא מציג מספר דוגמאות של אותה הקבלה בין היהדות לחכמי האומות כמו למשל- כיתות הגנוזיס ותורת הסוד של רבי שמעון בר יוחאי לאחר חורבן בית שני, קבלת האר״י וכתביו של יעקב במה הסנדלר המיסטי מגרמניה שיש ביניהם דמיון רב, תנועת החסידות של הבעל שם טוב ותנועת הפייטיזם של פיליפ ספנר שהדגישו שתיהן את חשיבותה של החוויה הפנימית והאישית בדת.

אולם המחבר החשוב איננו מבאר לנו כלל וכלל את שורש פשרה של תופעת ההשתנות מדור לדור ומתקופה לתקופה, ומדוע פני הדת ומצוותיה נושאות פנים שונות בכל תקופה? ומהן הסיבות לכך שביהדות עצמה התורה והמצוות מקבלות דגשים שונים ורבדים מגוונים? מה גרם לכך כי האר״י והבעל שם טוב יצרו עולמות תוכן חדשים בתורה שלא היו קיימים עד אליהם? מדוע למשל תנועת המוסר של רבי ישראל מסלנט אכן התפתחה דוקא במחצית השניה של המאה התשע עשרה ולא בזמן אחר בהיסטוריה האנושית?
הסבר אפשרי לתופעות הללו ניתן אולי לקחת מדברי הגאון מוילנא שמסביר בכתביו כי חטאו של משה רבנו שהיכה בסלע במקום לדבר אליו, גרם לכך שחלקים ורבדים בתורה לא התגלו לעם ישראל כי אם בדורות מאוחרים יותר. יתכן אולי אם כן שהגילויים המאוחרים שעליהם מדבר הגר״א קשורים לתהליכים חברתיים ופסיכולוגיים מסויימים שיאפשרו את גילויים בעולמנו, ויהוו כלים לקבל ולהכיל את אותם התכנים. ומשום כך אולי אנו עדים לתהליכים היסטוריים של התגלותם וחידושם של רבדים שונים ומגוונים בתורה ובחשיבה מדור לדור, ההסבר לדברינו הוא שתהליכים בעלי שורשים רוחניים תלויים בצביון פסיכולוגי קוגניטיבי וחברתי שמהווים כלים ואמצעים בעולם הזה לרוחניות המופשטת.

הפסיכולוג האמריקאי ויליאם ג'יימס ״אבי הפרגמטיזם״ כותב בספרו ״החוויה הדתית לסוגיה״ בפרק העוסק ב״ערך חיי הקדושה״ כך- ״האינסטינקטים והשכל הישר ששמנו אותם נר לרגלנו מחייבים אותנו לנקיטת עמדה תאולוגית כל אימת שהם מעוררים בנו התנגדות לאמונות מסוימות... אין לך דבר מפתיע יותר מתמורה זו שמתחוללת מדור לדור בטון הדתי והמוסרי של בני האדם... מושגים על האלוהות שקודם לכן נתקבלו על הדעת ללא כל פקפוק, האלים הישנים ירדו בינתיים עד למטה מן הרמה הכללית ושוב אין אפשרות להאמין בהם. אלוהות הדורשת לעצמה קרבנות דמים כדי לפייסה, יותר מדי צמאת דמים בעינינו משנוכל להתיחס אליה ברצינות, ואף אילו אפשר היה להביא עדות היסטורית רבת משקל לזכותה לא היינו שמים לב אליה. והלא היה זמן שעצם תאוות הדמים האכזרית של אל כזה שימשה להיפך, עדות לטובתו, היא היא שקירבה אותו אל כח דמיונם של בני אדם באותם דורות שסימני כח גסים כאלה היו מעוררים בהם רגש כבוד... ברור כי הגורם המקורי בקביעת אופיים של האלים היה תמיד מסוג פסיכולוגי, אותה אלוהות... ודאי ערך היה לה בעיניהם לגבי עצמם, הם יכלו להשתמש בה היא היתה היתה קובעת את פעולת הדמיון שלהם משמשת ערובה לתקוותיהם ושליטה על רצונם... על כל פנים בחרו בה בגלל ערך הפרי הצפון בה למענם לפי דעתם, אבל כשפריה של זו התחיל נראה להם נטול ערך, משעה שגילו כי קיים ניגוד בינו לבין אידאלי אנוש הכרחיים או שהוא סותר ערכים במידה מרובה מדי, ומשעה שגילו לאחר שעיינו בדבר כי הפרי ההוא אינו אלא מעשה ילדות, דבר נקלה, או פוגע במוסר מיד ירד כבודה של אלוהות זו בעיניהם ולא יצאו ימים רבים והם זנחו אותה ושכחוה... טיפוס המלך כשליט יחיד מושרש היה ברוח אבותינו הקדמונים עמוק כל כך שקורטוב של עריצות ואכזריות באלוהותם היה ממש צורך הכרחי לכוח הדמיון שלהם... דלות האופי של האלים שהדורות הקדמונים האמינו בהם יש בה כדי להתמיה את הדורות המאוחרים... מעולם לא הצליחה שום דת להכות שורשים בקרב בני האדם או להיאמן עליהן בדרך אחרת חוץ מזו האמורה, הדתות העידו על עצמן על ידי שהיו משמשות לכל אותם הצרכים החיוניים השונים שהיו שולטים אותה שעה בחיים אבל משנמצאו עומדות בניגוד חמור מדי לצרכי אנוש... נדחקו רגליהן״...

דבריו של ג'יימס מרתקים במיוחד היות והוא לא אמר אותם מתוך אתאיזם, להיפך, מטרתו היתה לחקור את הדת במבט פסיכולוגי, והדברים שהוא מציג מקבלים תוקף היסטורי (דוגמאות נוספות לדבריו ניתן לקרוא בספר) כך שהוא בהחלט מעורר את החשיבה על כך שהדת שמתקבלת בקרב האנושות חייבת להשתלב בערכים החברתיים הרווחים בתקופתה, וברגע שישתנו אותם ערכים בהכרח תיאלץ גם הדת להשתנות.

דבריו מבוססים בעצם על דבריו של הרמב״ם שמסביר בספרו כי אכן מטרת כל העבודות הזרות היתה לקבל תועלת ושפע מכוחות הטבע והמלאכים, וממילא כאשר הדת לא תואמת לתועלת הרצויה ואף סותרת לערכים ולאמונות המקובלות ממילא היא נזנחת ונשכחת, ״שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה... וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך ואל תעשו כך וכך״ (רמב״ם הלכות עבודת כוכבים א ב).

דבריו של רבי שמשון רפאל הירש לעומת זאת מציגים מבט אחר לגמרי על הדת, מבט בו הדת היא האמת המוחלטת ללא עוררין, והציות אליה צריך להיות כשל ציות החייל הפשוט לפקודות מפקדיו, אולם למרות זאת הראינו בראשית דברינו איך גם ביהדות הטוענת כי ״זאת התורה לא תהא מוחלפת״ בוצעו שינויים במסגרת ההלכתית מתוך התאמה למצב הדור והתקופה.

בנוסף, אנו מוצאים בתנ״ך את סיפורו של שאול המלך אשר סירב ל״פקודה בלתי חוקית בעליל״ כביכול ונמנע מלהרוג ולהשמיד את כל העמלקים למרות שנצטווה בכך על ידי שמואל הנביא- ״והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור... ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר... ועל כל הטוב״ (שמואל א טו ג ט). סיפורו של שאול מציג לנו את סיפורו של המאמין שנקרע בין הצו האלוהי לבין צו מצפונו וממחיש את הקושי שהדת יכולה להציב לאדם בזמן שמצוותיה סותרות לאמונתו האישית.

גם אברהם אבינו בנסיון העשירי הוא נסיון עקידת יצחק, עמד במצב דומה בו היה עליו לבחור האם לשמוע לדבר ה׳ ולהעלות את יצחק בנו לעולה על גבי המזבח או שמא להיכנע לרחמי האב שבליבו ולא להשתיקם. ואם לא די בכך אנו מזכירים בתפילת ראש השנה כי אברהם לא רק בחר לבצע את צו ה׳ ולהעלות את יצחק לעולה בפועל, אלא בחירתו היתה מודעת מתוך לב שלם לאחר שלושה ימים בהם היה בדרכו להר המוריה- ״וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם״.

כך שהבחירה הנדרשת מהאדם המאמין העומד בנסיון איננה רק בחירה מעשית אלא אף בחירה פסיכולוגית קוגניטיבית, כפי שאברהם אבינו לא רק ביצע את צו ה׳ והעלה את יצחק על המזבח, אלא כל כוחות נפשו ושכלו השתתפו אף הם במעשה והזדהו עמו לחלוטין. המדרש מתאר את התהליך הפסיכולוגי בו אברהם עמד בנסיון ולא הרהר אחר ציוויו של הקדוש ברוך הוא למרות הקושי והסתירה הכרוכים בכך- ״כי עתה ידעתי- אמר לו אברהם אפרש לפניך את שיחתי אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת ואמרת קח נא את בנך... והעלהו לעולה״ (רש״י בראשית כב יב) ומבארים המפרשים כי המדרש מלמד אותנו איך הקושיות והסתירות שעוררו הנסיון באברהם לא עלו אלא לאחר שסיים לעמוד בנסיון והעלה את יצחק לעולה על גבי המזבח, אך בשעת מעשה כל השאלות והתמיהות הונחו בצד ולא מנעו ממנו לבצע את הצו האלוהי בשלמות.

לסיכום אם כן נוכחנו לדעת כי פער פסיכולוגי של אמונות וערכים והשקפות עולם בין האדם לדת, מציב אתגר וקושי להמשיך לדבוק באותה דת וזה מציב בפני האדם שתי דרכים- האחת היא הדרך שמתאר ויליאם ג'יימס שגורמת לאדם לנטוש את הדת ולאבד בה טעם וענין, והשניה היא הדרך שמתאר הרש״ר הירש של המאמין המקבל את מצוות הדת כאמת אבסולוטית, ומתייחס לפער הפסיכולוגי כנסיון שעליו לעמוד בו אך לא כסיבה לנטישת הדת. בדורנו ניתן לראות למשל את השואה כנסיון שכזה שהציב שאלות המנוסחות בתורה כך- ״ואמר אי אלוהימו צור חסיו בו... ויתשם ה׳ מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם... הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה״ (דברים לב לז, כט כז, לא יז) השאלות והפער הפסיכולוגי העצום שעוררו זוועות המלחמה וההשמדה בקרב יהודי אירופה גרמו לחלקם לנטוש את הדת, ולחלקם לקבל זאת כנסיון מחשל שהותיר אותם נאמנים לאמונה היהודית.

בנוסף המחשנו איך היהדות למרות הצהרתה כי ״זאת התורה לא תהא מוחלפת״ עדיין ביצעה בתוך מסגרת ההלכה שינויים פרקטיים בהתאם לרוח הדור ומצב האומה, והיתה מודעת לרלוונטיות של מצוות מסוימות בדורות שונים, ואף נוצרו בה גישות פרשניות וזרמים דתיים המדגישים אלמנטים שונים ותפיסות חדשות במשך ההסטוריה במקביל לסגנון החשיבה וההשקפה של כל דור ודור, כאשר מה שלכאורה עומד בבסיס אותם שינויים וחדשנות הוא השינוי הפסיכולוגי המבדיל בין דורות ותקופות בהסטוריה האנושית.