אני מכירה אותך כבר 29 שנים. טוב נו, אולי בעצם קרוב יותר ל-22 שנים, אם לוקחים בחשבון את 7 השנים הראשונות בהן לא באמת ידעתי עליך הרבה ולא היה לי שום מושג למה דרכך הפכתי לאדם שאנשים די נרגשים לפגוש.
זה קצת מוזר, לקרוא במשך 22 שנים כמעט כל פרט מתועד על מישהו שמת כבר 77 שנה, אבל ככה זה: העולם והקשר המשפחתי הישיר שלי אליך – לא השאירו לי ברירה אחרת. היום אני כבר מקפידה לומר למי ששואל, שזה שאני הנינה שלך, ממש לא אומר שאני היסטוריונית או מומחית לביוגרפיה שלך. הם בכל זאת מתעקשים לשאול אותי שאלות שאת התשובות אליהן אני לא ממש יודעת.
איך אפשר שלא לפתח רגשי נחיתות?
לרגל האזכרה הממלכתית שלך, שחלה כל שנה בכ"ט תמוז, ביקשו ממני לכתוב על מה זה אומר מבחינתי להיות הנינה שלך. כשחשבתי על זה לעומק, הבנתי שמעבר לעובדה שגם לי קוראים ז'בוטינסקי ("אה, כמו הרחוב?" היא תגובה מביכה שהתרגלתי לשמוע) - ההשפעה שלך על חיי עמוקה ומורגשת בדרכים שלקח לי זמן להבין. אני נורא גאה בייחוס שלי אליך, אבל אין לי ספק שהרבה פעמים מצפים ממני להיות מי שאני לא או מי שאני פשוט לא יכולה להיות.
אתה מבין, סבא (רבא), לא קל לי להסביר לאנשים שמצפים שאהיה האדם הכי פוליטי ואמיץ – שאני לא ממש כזו. כן, קיבלתי ממך אומץ וירשתי ממך כשרון כתיבה, כשרון טבעי לשפות ואפילו כשרון איור, אבל כשאני מתחילה לחשוב על איך צריך לשנות את העולם אני מתעייפת עוד לפני שהתחלתי.
אז אני מנסה בקטנה. בנישה שלי. בחיים הקטנים שלי. במסגרות ההשפעה שכן עומדות לרשותי וגם, לא תמיד. לא תמיד בא לי לספוג אש, להתווכח. בדרך כלל אני מעדיפה לא "לבזבז" אנרגיות על פוליטיקה, כי בלאו הכי המערכת מסואבת וגדולה מדי – אז אני, הקטנה, תביא את השינוי?
אתה, בניגוד אלי, פשוט לא יכולת לשבת מנגד ולתת לעולם להתנהל מעצמו. הלהט שלך והכריזמה, סחפו עשרות (אם לא מאות) אלפי אנשים. השם שלך ממשיך לרגש אנשים עד היום והמאמרים שכתבת רלוונטיים כאילו לא עברה מאה שלמה מאז שנכתבו. בגילי כבר היית עמוק בתוך הפוליטיקה של התנועה הציונית, חתרת להשגת מטרות נעלות ונחשבת ל"פושקין המבוזבז" של עולם הספרות הרוסית שביכה את לכתך לפוליטיקה. תגיד לי אתה, אפשר שלא לפתח רגשי נחיתות...?
קפה, ז'בוטינסקי?
כשהייתי סטודנטית בחוג למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב, המון פעמים שאלו אותי למה בחרתי ללמוד דווקא את זה. על פניו – העניין שלי בחקר מקרא, קבלה וחסידות נראה תמוה ומוזר, תלוש לחלוטין ממי שאני. רק במהלך השליחות שעשיתי אחרי התואר, כשהתכוננתי להרצות עליך, פתאום גיליתי שאפילו את העניין ביהדות ירשתי מהצד שלך וליתר דיוק: מהצד של אמך, חוה ז"ק, שהיתה נצר למגיד מדובנא. אין לך מושג כמה התרגשתי לגלות שבעצם יש הסבר – הסבר מרגש – להתעניינות שלי בתחום. אחרים אולי מתרגשים מדמותך הפוליטית, אבל אני? אני מתרגשת בכל פעם שאני לומדת עליך ועל המשפחה שלי עוד פרט חדש שלא ידעתי.
זה אולי קלישאתי, אבל כששואלים אותי "עם איזו דמות היסטורית היית רוצה לשתות קפה?" התשובה שלי היא תמיד אתה. לא כדי לשמוע ממך הרצאות על פוליטיקה עכשווית ועל הסכסוך, אלא פשוט לשבת איתך, האדם שהשפיע ומשפיע ככה על החיים שלי ועל איך שאני נתפשת בעיני אחרים. להכיר את חוש ההומור שלך, את המימיקות. לשמוע קצת על ההיסטוריה שעשית דרך העיניים שלך ולא פחות חשוב – לבקש ממך עצה טובה, עצה של סבא (רבא, רבא), על נושאים שונים שטורדים את מנוחתי.
אני מכירה אותך באופן חד צדדי כבר 22 שנים. נותרו לי חיים שלמים לחיות לצד הדמות שלך והחותם הגדול שהותרת פה בעולם. אני רק מקווה שבעולם מדומיין בו בכל זאת היה יוצא לנו להיפגש, לא היית מתאכזב מהעובדה שאני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. במקום, היית מסתכל עליי ומחייך חיוך קטן, חיוך של גאווה במורשת החיה שנותרה כאן אחריך ומשתדלת להתנהל בעולם בכבוד – אפילו שהיא לא אתה.