באולפנה שמעתי לראשונה על משל היהלום והעגבנייה: יש עגבנייה בשוק, ויש יהלום בכספת, מה את מעדיפה להיות? זו שממשמשים בשוק או זו שנמצאת בבדידות מזהרת בכספת, אבל היא בתולה ושמורה וצדיקה? מאז, עלה הסיפור בכל הזדמנות אפשרית, עם מסר ברור, חותך ומתריע: אל תהיי עגבנייה, תהיי יהלום.
השנים עברו, והחלום של פעם להיות צדיקה יראת שמים עם בעל תלמיד חכם התחלף במציאות יומיומית בעולם לא מושלם, פגום, אבל כזה שבו אני יכולה להיות חופשייה לחלוטין. הגעתי לביצה הירושלמית ולאט לאט השלתי שרוולים וחצאיות. עכשיו, אם תסתכלו עליי, לא תזהו את הילדה הדוסית שנמצאת בתוכי, זו שמאמינה בגאולה השלמה של החתונה, ולא מבינה איך היהלום הפך לעגבנייה ולמה זה מרגיש כל כך נעים. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת אבל אח"כ גיליתי שאני ממש לא לבד ובטח לא העגבנייה היחידה בשוק.
איסור נגיעה פג תוקף
את א' פגשתי כאן. גם היא כמוני, בוגרת אולפנה, בסוף שנות ה-20 לחייה. בחורה חיננית ורהוטה, שהתבגרה לתוך מציאות מורכבת. היא לא מגדירה עצמה דתייה, אבל היא שומרת שבת. את החוויות שלה בתוך החברה הדתית היא מסכמת במשפט אחד: "החברה שגדלתי בה נתנה לי המון דברים טובים אבל מבחינת מיניות היא דפקה לי את המוח".
למה?
"לאורך שנים מטפטפים לך שבחורות שמתחתנות בזמן השירות הלאומי בעצם מגיעות להאפי אנדינג שלהן, ואת לא תגיעי למקום הזה אם תהיי עם הרבה גברים. בחורות שיש להן הרבה התנסויות מיניות או בחורות שיצאו עם הרבה גברים ישר נחשבות לשרמוטות ואחרי גיל מסוים אי אפשר לשמור עוד נגיעה – או שמתחתנים או שחוטאים".
במשך שנים רבות, ניסתה א' לשמור על עצמה: "הייתה לי תקופה ארוכה של מערכות יחסים רציניות, אבל היה ברור לי שזה לא קורה עד החתונה. פחדתי לאבד את הבתולין ושאם אני אתחתן עם מישהו זה יפריע לו. ובכלל, מה זה אומר עליי ששכבתי לפני החתונה? זה עושה אותי זולה. זה הופך אותי לעגבנייה".
מה גרם לך לעשות את זה בסופו של דבר?
"הבנתי שיש לי הזדמנות והתחשק לי. אני לא מרגישה רגשות אשמה".
על התקופה שלה באולפנה א' לא צריכה לספר לי, הסיפור שלה הוא סיפורו של דור שלם. כשאת גדלה בעולם שבו הפחד הגדול ביותר הוא מפני שפיכת זרע לבטלה, הנשיות שלך ה ופכת לאסורה ומוסתרת.
"בסופו של דבר", היא אומרת, "ילדות בגיל ההתבגרות שגדלות במסגרת דתית מגיעות עם המון בורות ופחדים, שהחברה הדתית מעודדת. את צריכה לפחד ממגע עם גבר, את צריכה לפחד שיראו לך את המרפק כי זה לא צנוע ויכול לגרום להם להוצאת זרע לבטלה. זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות, ואם הוא נכשל בזה, את אשמה! זו המון אחריות לילדה בת 15 שרוצה ללכת עם מכנסיים".
אז לא הייתה לכן שום הכוונה לגבי מה שאמור לקרות כשתגיעו ליחסי מין?
"בהקשר הזה דיברו איתנו רק על חתונה. הם חושבים שאם הם מדברים איתנו על זה, הם מסמנים וי על עניין המיניות והיחסים בין גברים לנשים והם טופחים לעצמם על השכם. אבל זה פשוט לא רלוונטי לילדה בת 16. הרי רובנו לא נתחתן בגיל 19. אנחנו יוצאות לעולם, מתות מפחד מהדבר הזה שקוראים לו גבר. והקטע הוא שבגילי זה עדיין מטריד אותי, זה עדיין מעסיק אותי. אני עדיין חושבת על זה, גם כשאני במערכות יחסים עם בחורים חילונים".
ואיך זה מתבטא בחיים שאחרי? יש לזה משמעות בחיי המין שלך היום?
"אחרי שיצאתי לעולם והכרתי חילונים, באוניברסיטה, הבנתי שכל התפיסה שלי היא תפיסה של הדחקה. לפני כן לא הסתכלתי על הגוף שלי כעל משהו שיש לו צרכים. חשבתי שאני לא צריכה לגמור, שגבר צריך לגמור. כל הזמן היה לי בראש שלאישה אין דחף מיני כמו לגבר, שהיא לא צריכה את זה".
אבל כן היה לך.
"היה, אבל זה היה כל כך מודחק שהרגשתי את זה ברמה של פעם בשנה. פתאום גיליתי שיש לי דחף מיני, בעיקר בעקבות הבחור ששכבתי איתו".
איך הרגשת עם זה?
"זו הייתה תקופה רעה, לא היינו בקשר באמת, אז בכלל הרגשתי זונה. אנחנו לא במערכת יחסים, אז מה אני עושה איתו? אבל בא לי עליו, אז מה זה עושה אותי?".
המשיכה הזו הייתה משהו שהוא חדש לך?
"לא. אבל פתאום הייתה לי יכולת להגיד מה אני רוצה. כי לפני זה יכולתי להגיד: 'איזה כיף יהיה ללכת איתו שלובת זרוע', ופתאום זו הייתה אופציה להגיד מה אני באמת רוצה".
תחליטי: או שאת צדיקה או שאת שרמוטה
כשבחורה דתייה מחליטה לצאת מחוץ לגדר, אין לה שום מצפן שיורה לה את הדרך. או שאת צדיקה או שאת שרמוטה, ואם זה המקרה, תסתדרי לבד. את מוצאת את עצמך מנסה לפלס דרך בטריטוריה חדשה ולא מוכרת: "אני חושבת שפשוט למדתי את זה תוך כדי, בדרך הקשה", אומרת ד', חברה נוספת שהכרתי בביצה. "לא הרגשתי שחסרה לי הידיעה. למדתי מה זה סקס מפורנו, וזה מעוות. את יוצאת מה זה דפוקה. גם לגבי איך שאת צריכה להתנהג, מה התפקיד שלך בתוך כל הסיטואציה הזו – אין לך דרישות, את צריכה להיות זונה, לעשות מה שאומרים לך. זו תפיסה ממש קשה."
"לא הבנתי שגם אני אמורה ליהנות או שיכולות להיות לי דרישות, המטרה היא לספק את הבחור. לא הבנתי למה הסקס נגמר והוא מרגיש פורקן, לא בא לו עוד, בעוד אני רוצה עוד ועוד. אף אחד לא מספר לך איך זה באמת. את חושבת שאת גומרת מהחדירה שלו, את לא מבינה שזה לא עובד ככה.
"אין גם שום אינטרס לאף אחד להגיד לך שאת יכולה לקיים יחסי מין עם כמה גברים ולא להיקשר לכולם בצורה כזו שאת מאבדת את עצמך לדעת. באיזשהו שלב היו לי גברים שעשיתי איתם סקס בשביל סקס וזהו. לקח לי המון זמן להבין את זה, שלא צריכה להיות היקשרות. מספרים לך את הסיפור שגבר מזיין והאישה נקשרת, שלא תוכלי להמשיך הלאה כי בכל פעם שתשכבי עם בעלך את תיזכרי בבחור הקודם. אז את מספרת לעצמך איזה סיפור על מבנה הרגש של גבר ומבנה הרגש של בחורה. זה גורם לך גם לפחד מגברים, לא רק מסקס, כי הם יכולים לפגוע בי רגשית".
בעצם גבר הוא האויב
"נכון. אלא אם כן הוא בחור טוב ושמרת על עצמך והוא שמר על עצמו והתחתנתם, ועשיתם את זה בקדושה וטהרה".
מה היה נמנע ממך לו היית מגיעה לקיום יחסי מין מהעולם החילוני?
"לא ידעתי המון דברים. בהתחלה לא ידעתי בכלל מה זה קונדום. אחרי זה גם היה קטע שנקרע הקונדום והייתי ממש בלחץ, הייתי בטוחה שאני צריכה לעשות הפלה. לא ממש ידעתי מה זה פוסטינור. כל מה שעשיתי זה דברים שאף אחד לא לימד אותי, דברים מידע כללי. קניתי ערכה לבדיקת היריון כי שמעתי שנשים צריכות להשתין על מקל ועל הדרך גם קניתי ערכת ביוץ, כי שמעתי שנשים עושות גם את זה. בקיצור, לא ידעתי כלום".
העזת להגיד לא?
"היו פעמים שידעתי להגיד לא, אבל כשדברים הגיעו למיטה, שם כבר הרגשתי שאני לא יכולה להגיד לא, כי אני כבר איתו במיטה. זה משהו שאם היו מלמדים אותנו היינו יודעות שאפשר להגיד לא. אבל את לא אמורה להיכנס לסיטואציה הזו מלכתחילה, אז למה שנלמד אותך? ואם כבר נכנסת לסיטואציה הזו, אז כנראה שמגיע לך. את אשמה בזה".
הרדימו אותנו בשמירה
את הסיפור של א', של ד' ושלי, שהוא כאמור הסיפור של כולנו, אפשר לסכם בזיכרון הבא: "העלנו הצגה בכיתה י"ב, והמורה שלי ממש העיר את תשומת לבנו להליכה שלנו: 'אתן שמות לב לזה שכולכן הולכות בלי תנועות אגן?'. ובאמת שמתי לב לזה שאף אחת לא הולכת ככה, ומי שכן, כנראה שמשהו לא בסדר בה, שהיא מנסה להשיג סקס, שהיא מזמינה את זה".
גדלנו בחברה שהסתירה וטשטשה אותנו, דבוקת בנות שמפחדות מהגוף של עצמן, מהרצונות שלו, מהעוצמה הטמונה בו. וכך הגענו לכאן, נשים בנות 20-30 שנאלצות ללמוד הכול מהתחלה על סקס, מיניות ונשיות, איך את יודעת מה נכון לך ומי נכון לך ואיך מקשיבים לגוף שלך. עמוק מבפנים, תמיד יכרסם הפחד: אז אני כבר שרמוטה?