69 שנים מאז הקמתה של מדינת ישראל - מדינתו של העם היהודי, היא הצליחה לקבץ לתוכה רבים מבני עמנו ששבו לאחר גלות ארוכת שנים. נכון, יש רבים שעדיין יושבים בנכר והם חלק בלתי נפרד מעמנו, אך הם אינם חיים בישראל. ודאי שיש להם כאן חלק ונחלה אך אין להם את הזכות לעצב את זהותה של מדינת ישראל, זו זכות ששמורה רק לאלו שחיים כאן, בארץ. למדינת ישראל לעומת זאת ישנה מחויבות עמוקה לשמירה על זהותו וצביונו של העם היהודי גם בארץ וגם בנכר, חלק מהאחריות הזאת כוללת לעיתים לא לאפשר למי שלא חי כאן לעצב את זהותה. אמנם ציפי לבני התראיינה וסיפרה על הסטודנטים הרבים שמוסרים את נפשם בקמפוסים בארה"ב, אין ספק שזה חשוב אבל עד שלא יבואו למסור את נפשם בארץ אין להם כרטיס כניסה להשפיע.
יותר מששמרה כיפת ברזל על ישראל שמרה עליהם הכיפה
מתנגדי החלטת הממשלה מספרים על מיליארדי הדולרים שכל דרשה רבנית באמריקה מביאה ארצה, ועל הכסף של אותם יהודים שבפרצופם ירקה ממשלת ישראל כאלו שכספם מגן על קיומה של ישראל, החל מסוללות ברזל, מטוסים חמקנים ועד כסף לחגיגות ימי עצמאות. המליארדים האלו, טוענים המתנגדים, שנמצאים בדרשה של הרב קוסגורוב בקהילת פארק אבניו הקונסרבטיבית, הם שמגינים על קיומנו כאן ובעבורם ראוי לה למדינת ישראל לוותר קצת על המסורת היהודית ולהסכים להכניס לתוכה מעט מהרפורמה שמגיעה עם המליארדים.
אבל לעם ישראל, הובהר כבר בימים הראשונים לכניסתו לארץ, ישנם דברים אחרים ששומרים על קיומו כאן: "אם בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו". נכון, כסף בהחלט מועיל, ועם ישראל לאורך שנות קיומו השתדל שלצד השמירה על המסורת יהיה גם ממון בצד, אבל לא היה לו ספק מה באמת שומר על קיומו כעם.
רכישת כיפת ברזל או טייסת חמקנים זו עזרה קיומית. יהודים תמיד עזרו ליהודים. עזרה שנועדה לאפשר את קיומה של מדינת ישראל היא חלק מהמורשת של העם שלנו שתמיד נחלץ כדי לסייע ליהודי באשר הוא, זו אחווה יהודית עתיקת יומין. אך ישנו הבדל גדול בינה לבין עיצוב זהותה של מדינת ישראל ואין ואסור שיהיה קשר בין שני הדברים. ובאשר לממד הערכי, מדינת ישראל לא יורקת בפרצופו של אף יהודי, נהפוך הוא, היא משתדלת מאוד לא לירוק בפרצופה של המסורת היהודית.
מתווה הכותל שדורש בין היתר, הקמת מנהלת משותפת בה ישבו גם הרפורמים מהווה ניסיון אחד מתוך רבים להכניס רגל פנימה .זה לא ניסיון לקבל "חלק ונחלה בבירת ישראל" זה ניסיון לעצב ולהשפיע על מדינת ישראל, לא פחות מזה.
מסורת ישראל שמרה במשך שנים על זיקתו של העם היהודי לציון ולבירתה ירושלים. אגב, אחד הדברים הראשונים שהרפורמים עשו זה לעקור את ציון מתפילותיהם. מסורת ישראל גם שמרה על תורת ישראל רשומה על גבי קלף עור, גם הטלית והתפילין נשמרו כחלק מאותה מסורת. נשות הכותל שמגיעות להתפלל עם ספרי התורה, הטליתות והתפילין עושות זאת מכוון שעם ישראל שימר בזכות אותה מסורת את קיומם של אלו. הרי אם זה היה תלוי בהן כבר לא הייתה ציון ולא היו תפילין ובטח לא ספרי התורה וההלכה כפי שאנו מכירים אותם היום.
אם אין מסורת אין גם את רחבת הכותל, הדרישה להיות חלק ממנהלת הכותל בטווח הרחוק בעצם מאיימת על קיומו. טוב עשתה מדינת ישראל שסירבה למתווה, נכון עשתה שלקחה אחריות ולא אפשרה את הפגיעה במסורת ישראל.
ביום שמתפללי קהילת פארק אבניו הקונסרבטיבים יחד עם חבריהם הרפורמים יחליטו לעלות לארץ, ניאלץ להתמודד עם הסוגיות האלה, נעצב יחד בכלים הדמוקרטים את חיינו בארץ. אבל עד שזה יקרה הם יכולים להמשיך לתרום כיפות ברזל או כל מה שבא להם אבל הם לא יכולים לעצב את זהותה של מדינת ישראל.