רובנו התפללנו בילדותנו שיגלה אותנו צייד כישרונות; בנים היו מפנטזים שבמגרש הכדורגל יופיע סוכן ויגייס אותם לקבוצה מקצוענית, ובנות חלמו על כוריאוגרף שיזמין אותן ללהקת המחול שלו. לצביקה גרינהיים זה קרה אצל המורה לבר המצווה.
"התחלתי ללמוד לקרוא את הפרשה שלי והמורה שם לב ש'יש לי קול', אז הוא שלח אותי לעשות עם זה משהו", מספר צביקה בחיוך. "לא באתי ממשפחה מוזיקלית במיוחד, אבל כנראה הכישרון הזה היה חבוי בי. לפני שבועיים הופעתי בשבת חזנות ברמת גן. במקרה המורה שלי לבר מצווה היה שם. אחר כך הוא בא אליי ואמר לי שזה לא ייאמן שהגעתי לרמה הזאת. היה מרגש. המורה הזה שינה לי את החיים".
אוקיי, גילית שיש לך קול, אבל למה דווקא חזנות?
"הייתי בעולם הזה. זה מה שהכרתי ולשם כיוונתי את הקריירה שלי. עם הזמן נחשפתי גם לעולם של המוזיקה הכללית והתלהבתי ממנה מאוד".
גרינהיים מסביר שאופי השירה שלו מאפיין גם חזנים וגם זמרים: "רוב החזנים הם לא זמרים, מכיוון שסגנון החזנות מיוחד ולא תמיד מתאים לשירים פשוטים".
גרינהיים, 25, נולד למשפחה חרדית. טקס בר המצווה קיצר לו את הדרך לבמות בתי הכנסת והמוזיקה הגדולות. בגיל 15 התחיל ללמוד מוזיקה וחזנות אצל המאסטרו אלי יפה בפתח תקווה, וכבר בגיל 18 וחצי טס לגרמניה ושימש שם כחזן בעיר קלן למשך שנה וחצי. במהלך השהות באירופה, פרץ מבצע צוק איתן. גרינהיים הרגיש צורך לקחת חלק במבצע, חזר לארץ והתגייס לגולני, שם שירת כלוחם במסגרת ההסדר.
"יש לי הרבה חברים מוזיקאים שהורידו פרופיל כדי לא לפגוע בקריירה שלהם", אומר גרינהיים. "אני לא עשיתי את זה והתגייסתי לקרבי ואכן חלה ירידה מסוימת ברמה המקצועית שלי. אבל כשהמג"ד והרס"ר גילו אותי נאלצתי להוביל את כל התפילות והטקסים בבסיס, כך שהצלחתי איכשהו לשמור על הגחלת".
בארץ שימש כחזן בבית הכנסת הגדול בתל אביב והוא מופיע בשבתות חזנות, בקונצרטים, באירועים וגם בתיאטרון הקאמרי.
אנחנו בשנת 2017. להיות חזן זה לא פסה?
"זו שאלה מורכבת. מצד אחד, לחזנות הישנה היה פעם מקום מכובד בעולם היהודי, ואילו כיום האוכלוסייה הצעירה פחות מתחברת לז'אנר. העולם הזה נכחד. מצד שני, החזנות היום כן מצליחה להתרחב לקהלים אחרים עם שבתות חזנות שהפכו להיות מאוד פופולריות בחופשות, במלונות, בחו"ל ובאירועים מיוחדים".
יצחק פינלקשטיין, המנהל האישי של גרינהיים וחזן בעצמו, מצטרף לשיחה. הם נפגשו במקרה בבית כנסת בתל אביב, פינקלשטיין התרשם עמוקות ומאז פרש את חסותו עליו ומלווה אותו. "היום משלבים בחזנות שירים מודרניים", אומר פינקלשטיין. "החזנות שואפת לחבר את הצעירים. צביקה עושה את זה הרבה. הוא מלביש את החזנות על שירים מודרניים. חזנות 'לייט'. עשינו לא מזמן אירוע למישהו חילוני לגמרי והקהל מאוד התלהב, עם קטעים כמו 'או סולו מיו' והמחזמר 'עלובי החיים'. הקהל צעק: 'בראבו'".
מה החלק האהוב עליך בעבודה?
"לסיים את התפילה הארוכה ולקבל את התגובות החמות, את ההרינג, את הוויסקי... רוב התפילות מתקיימות בבוקר, ואנשים לא יודעים כמה הכנה צריך בשבילן. צריך לקום מוקדם, לחמם את הקול. זה עניין מאוד מלחיץ. לסיים את זה בהצלחה זה נהדר, וכשהקהל מבסוט זה מאוד מחמם את הלב".
איך זה להתפלל ולהופיע תוך כדי?
"אמר לי פעם חזן גדול – כשאתה כל הזמן חושב מה הקהל יגיד, לא תצליח להתרכז, אבל אם אתה לא עושה זאת, אתה תצליח להתכוון. אין ספק שהכוונה בתפילה היא חלק חשוב. הרבה פעמים אפשר לשמוע את ההבדל בין חזן שמבין את המשמעות של התפילה לבין חזן שלא מבין את מה שהוא אומר".
איפה אתה שואף להופיע?
"על כל במה מכובדת. אמן נותן את כל כולו בכל מקום שבו הוא מופיע".
ריאליטי?
"לא", הוא צוחק. "זה ממש לא הכיוון שלי. אבל אם יבוא יום ובחור דתי יוכל להופיע באופרה בלי לחלל שבת או ליפול לאיסורים אחרים, אני באמת אהיה מאושר".