הכל התחיל בהודעה שקיבלתי למייל שלי. י.ג רוצה להיות חבר שלך ב"פייסבוק". איזה יופי, חשבתי לעצמי, האינטרנט הופך להיסתדרות עובדים. מתי מחלקים תה?
נרשמתי, אבל ידעתי שזה לא בשבילי הרשת החברתית הזאת. כמה פאתטי אני יכול להיות שאני צריך לאסוף אנשים שקיימים עבורי אך ורק על צג המחשב, את זה כבר יש לי באוסף פורנו המכובד שלי - הרבה מאוד חברות שרק מחכות שאקליק עליהן. עם האנשים שאני מכבד באמת, אני נוהג לשוחח פנים אל פנים. טעיתי, כמו שציפי שביט חשבה שאם תוריד 40 קילו היא תהיה מושכת.
לאט לאט המייל התחיל להתמלא בעוד אנשים שאני מכיר ורוצים להיות חברים שלי, כל מיני קרובי משפחה שלא פגשתי מאז הבר מצווה, כמה חבר'ה מהתיכון, חברים של חברים. התחלתי לצלול לתוך העולם הוירטואלי יותר ויותר. הוספתי כל מיני אפליקציות כמו פאקמן, ג'טמן, פוקר, כדורסל, עציצים שצומחים, קיבלתי מתנות וירטואליות בצורת פלייסטיישן 3 (שיבורך לעולמי עד), אקווריומים, ביצי הפתעה, חיבוקים, נישוקים ומבחני אישיות שקובעים האם אתה חבר טוב, אוכל טוב, שותה טוב, מזיין טוב, טוב טוב הגמד טוב.
מצאתי את עצמי מקבל ושולח עוד ועוד אפליקציות, אוסף עוד ועוד חברים שאני לא באמת מכיר. הרגשתי מקובל ואפילו העברתי את מד האושר שלי ב"פייס" (איך שהמכורים קוראים לזה) למאוד גבוה. חיפשתי חברים מהתיכון, חברים מהצבא, את אמא של מרקו ואפילו את לאסי, בכל זאת הגיע הזמן שתשוב הביתה.
הכל רק כדי לא להתמודד עם העולם שקיים ברגע שמכבים את המחשב, , עם מה שקורה בין הרגע שאתה מתעורר לרגע שאתה נרדם, הדבר הזה שגם בועז מעודה גילה שקיים אחרי כוכב נולד - המציאות.
משכתי את השהות שלי מול המחשב לעוד ועוד שעות. על השינה כבר ויתרתי בשביל טורניר פוקר על כסף שלא קיים ובכלל התמכרתי לדמות שנקראת "ברק רום" ב"פייסבוק". הוא נראה כל כך מאושר. משחק במה שבא לו. מטייל בעולם ומגדל פרחים ועציצים. אנשים אמרו לי שאני בורח מהמציאות. ואני חשבתי שזאת המציאות שבורחת ממני ומתחבאת בתוך המחשב שלי. כל מה שאני צריך לעשות זה לשלוח לה הזמנה להיות חברה שלי בפייס.
על ארוחות משפחתיות ויתרתי. את החברים ה"אמיתיים שלי" התחלתי לסנן כי הם הזכירו לי את הברק רום העצוב. זה שצריך לקום בבוקר לעבודה. זה שצריך לשלם חשבונות ושכ"ד. זה שצריך לחזור להתאמן. זה שהתחת שלו עוצב בצורת הכסא שעליו הוא יושב. זה שצריך להסתפר, להתקלח, לאכול, לישון וחוזר חלילה. מה לי ולגבר המסכן הזה.
החלטתי שאני חייב להתנתק קצת מהפייס ולחזור למציאות הזאת שכולם מדברים עליה. ביום הראשון התעוררתי ונשלחתי לסדנת חינוך עם הכלים במטבח. לאחר מכן פונקתי בלרדת עם הכלבה והכנסתי בצהריים בשר אמיתי לפה (בפייס אנשים שלחו לי ארוחות שחיתות, מה יש מזון לנשמה לא טוב?!). בערב צפיתי בסרט עם זוגתי ולאחר מכן שוחחנו על התריס שצריך לתקן ועל העבודה שאני צריך להשיג. אני יודע, גם אתם מקנאים בחיים המרתקים שלי.
ביום הרביעי כבר התחלתי להתגעגע לפייס כמו שגלית גוטמן מתגעגעת לסטייק. אמרתי לחברה שלי ש-או שהיא קונה לי פלייסטיישן 3 אמיתי, או שאני חוזר לזה שמחכה לי בפייס. בחישוב מהיר שלה היא העדיפה חבר בוהה במסך ומחפש את החברים שלו מאשר חבר שבוהה במסך וכל החברים שלו איתו הורסים לה את הבית.
הייתי ממשיך לכתוב לכם בכיף, אני רק מעדכן משהו בפייסבוק וחוזר.
Barak rom is a facebook addict
