יומני היקר, אתה יושב? היום הייתה לי תורנות מטבח. פעם ראשונה בחיים. אפילו בטירונות לא עשיתי. לא שלא רציתי, פשוט היא היתה כל כך קצרה שלא הספקתי.
בפעם הראשונה בצבא, יומני, החלטתי להשקיע. אחרי הכל, מדובר בשילוב מנצח של אנין טעם ומטבח
לטובת המשימה הצטיידתי בספר מתכונים של אהרוני וב-yahoo. לא האתר, העוזרת הפיליפינית שלנו.
אמא שלי הלבישה אותה במדים של הנח"ל כדי שלא תרגיש זרה יותר מבדרך כלל. אבא הקפיץ אותנו לבסיס ומלמל לעצמו שבזמנו, בצבא, לא התפנקו ככה. כמובן שהתעלמתי ממנו. כל הדרך חשבתי לעצמי מה נכין להם. האמת שהתייעצתי עם yahoo, בעיקר על המנה העיקרית: או רצועות פילה יען עם כבד אווז על מצה חסה ופלחי בטטה מעוטרים בעלי בזיליקום ואספרגוס צעיר ליד, או - וכאן נעצרנו, כי כבר הגענו לש.ג. אל תשכח יומני היקר שאני קל"ב.
בש.ג עברנו חלק, אבל במטבח תפסו אותה. הגמד השמן בכניסה, שמסתבר שהוא אחראי מטבח, התעקש שאסור לה להיות פה. שמעון מהאפסנאות קפץ על המציאה והעביר אותה אליו עד סוף היום, יש ברדק נוראי באפסנאות, חייבים שמישהו יעשה שם סדר.
במטבח גיליתי שאין פילה יען! האמת היא, שאני לא מתפלא עם כל הדתיים האלה שמכתיבים לנו איך יראה המטבח בצבא. או שהם לא מתגייסים או שהם מתגייסים ודופקים לנו את הפילה יען בגלל כשרות. בסוף אמרתי לגמד השמן שיביא לי מה שיש ואני כבר אאלתר - ראיתי כבר כמה וכמה פרקים של "המטבח" בחיים שלי.
פתאום הגיעה חברת קייטרינג - עם קונטיינר! מה קרה לצבא הזה? לאן התדרדרנו? הצבא לא מסוגל להכין לעצמו את האוכל? פתאום צה"ל צריך שיעשו לו? מאוכזב, ניגשתי לגמד השמן ושאלתי מה נותר לי לעשות. בלי בושה הוא אמר לי "להגיש ולפנות". אתה קולט? זו לא תורנות מטבח - זו מלצרות. מה אני משה מהישרדות? אבל, יומני היקר, החלטתי שאני לא פראייר - התעקשתי שישים אותי מארח. הכי טוב מארח.
בתאבון, גל
