זה כאילו שלא מסיעים ילדים, אלא חבילות

20 דקות חיכתה צופיה בת ה-7 ברחוב, בוכה ומבוהלת, לא יודעת אם יש מי שיבוא וייקח אותה הביתה. אמה, חן ניסים, הגיעה לאסוף אותה והבחינה בה מרחוק כשהיא יושבת על ילקוט בית הספר שלה. מהר מאוד הבינה ניסים מה קרה: המלווה שהיה אמור להשגיח על בתה נטש אותה.

כמו ילדים רבים עם מוגבלויות, צופיה זכאית לשני שירותים מטעם הרשות המקומית: הסעה לגן או לבית הספר, וליווי של אדם נוסף מלבד הנהג. המלווה והנהג אמורים להביא אותה למסגרות, להכניס אותה לרכב, להוציא אותה ממנו ולדאוג לביטחונה. לשמור עליה. בשום תרחיש, תחת שום נסיבות, הם לא אמורים להשאיר אותה לבד ברחוב.

"בגיל חצי שנה אבחנו אצל צופיה עיכוב התפתחותי והיא סובלת מאפילפסיה. לכן היא שובצה לכיתה מקדמת", מספרת ניסים, שמשפחתה נעזרת בנהגים ובמלווים מטעם עיריית ירושלים מאז אוקטובר 2018. בערך אז התחילו גם הבעיות. "בחזרה מהגן הייתה מונית שפיזרה הרבה ילדים באזורים עם המון פקקים. צופיה הייתה יוצאת מהגן בשעה ארבע, ומגיעה הביתה רק לקראת שש בערב". ההורים השאירו את הילדה בבית למשך כשבוע עד שהעניין תוקן, ובמשך מספר חודשים חשו שהמצב השתנה. האופטימיות נעלמה עם העלייה לכיתה א'.

"ערב לפני תחילת הלימודים התקשרה המלווה המיועדת", מספרת ניסים. "כשהיא שמעה שאנחנו גרים בשכונת גילה ושבית הספר הוא ברחביה, היא אמרה שזה מסלול ארוך מדי ופשוט לא הגיעה. כשכבר כן מצאו מלווה חלופית, המונית הגיעה בשעה מאוחרת, מה שגרר איחורים קבועים של צופיה. מעבר לזה, חודשים לא הגיעו בכלל מלווים לדרך חזרה הביתה. במערך ההסעות הבטיחו שהם שולחים מישהו, אבל בפועל לא הגיע אף אחד".

מ' מירושלים, שבתה סובלת מתסמונת דאון: "הסיוט התחיל כבר במעון. בשנה הראשונה המלווה השאיר אותה לבד בסלקל ליד הכניסה של הגן, בקור הירושלמי, והלך"

כשניסים מצאה את צופיה ברחוב, בצהרי יום שישי בנובמבר האחרון, היא נחרדה אבל לא הופתעה. אחרי הכל, פעם אחת כבר קרה שהיא ירדה בכוחות עצמה מהמונית ואמרה שהמלווה עזב את הנסיעה באמצע. "שאלתי את הנהג מה קרה, והוא אמר שהמלווה ירד כי הוא היה צריך להתפלל מנחה", אומרת ניסים.

בחוזר מנכ"ל מטעם משרד החינוך נקבע שהוא לא אמור לנסוע אפילו מטר אחד ללא מלווה.
"התלוננתי גם על זה".

הנהג הזה עדיין עובד?
"אין לי מושג. לפעמים יש הרגשה שיד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. כל ההתנהלות של מערך ההסעות כושלת".

חברת ההסעות חוסכת על גבם של חסרי הישע

מה שקרה לצופיה לא היה יוצא דופן. לידי מגזין mako הגיעו יותר מ-300 פניות מהורים לילדים עם מוגבלויות, סיפורים אישיים על עוולות וחוסר אונים שאיתם מתמודדים ההורים והילדים. התמונה המצטיירת היא של הזנחה פושעת, עד כדי סכנה ממשית – הן לנפשותיהם והן לחייהם של הילדים. לנו נותר לעשות מה שאפשר כדי שלא יגידו, כמו במקרים אחרים, שהכתובת הייתה על הקיר.

המלווה שהיה אמור להשגיח על צופיה בת ה-7 נטש אותה. אמה, חן, הגיעה לאסוף אותה והבחינה בה יושבת על ילקוט בית הספר שלה ובוכה. הילדה הייתה 20 דקות לבד ברחוב 

"הילדה שלי לומדת כבר ארבע שנים בגנים מותאמים, והסיוט של ההסעות התחיל מיד אחרי שהיא התקבלה למעון", מספרת מ' מירושלים, שבתה בת ה-5 סובלת מתסמונת דאון. "כאמא זה גם ככה מדאיג להעלות להסעה תינוקת בת שנה עם צרכים מיוחדים שלא יכולה אפילו להבין מה קורה סביבה. בשנה הראשונה קרה שהמלווה השאיר אותה לבד בסלקל ליד הכניסה של הגן והלך".

יש לך מושג למה הוא עשה את זה?
"הוא אמר שהוא לא ידע שהוא צריך למסור אותה לאשת צוות. מדובר בתינוקת עם תסמונת דאון, בקור הירושלמי, שקשורה בסלקל בלי יכולת לזוז ומחכה לישועה. כל בוקר וכל צהריים אני מרגישה את הלחץ הזה: מה יהיה איתה? היא בסדר? מי יודע מה קורה בדרך?".

ובאמת קרו עוד דברים?
"בסוף השנה שעברה הגיעו נהג ומלווה חדשים בפעם האלף. המלווה לא מצא את המושב של הילדה, והם נסעו איתה לא קשורה בכביש מהיר בירושלים. מעבר לזה, הנסיעה מהגן הביתה לוקחת בערך שעה וחצי. חברת ההסעות חוסכת על גבם של חסרי הישע".

ניסית להתלונן?
"פתחתי עשרות פניות במוקד העירוני ואף אחת לא טופלה. פניתי לכל בעל תפקיד שמצאתי בעירייה, ואף אחד לא מצא פתרון לילדה עם קושי בוויסות חושי, שלא יכולה לשבת דקה מיותרת בשום מקום".

גנית, אמו של אופק (נראה כאן בשנת ההתרחשות): "מלווה מבוגר ביצע מעשים מגונים בילדים שהיו בהסעה שלו. הבן שלי הוא ילד ורבאלי, הוא היה עד למעשים וסיפר על זה"

חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות חוקק בשנת 1994 וכמעט שלא השתנה מאז. החוק קובע שילד עם מוגבלות זכאי להסעה למסגרת החינוכית וממנה; "ילד עם מוגבלות" מוגדר כ"אדם בגיל 3 עד 21 שמחמת ליקוי בכשרו הגופני, השכלי, הנפשי או ההתנהגותי אינו מסוגל לנסוע בכוחות עצמו ונזקק להסעה". משרד החינוך הסדיר בחוזר מנכ"ל את הזכאויות להסעה – מוגבלות פיזית, אוטיזם, מוגבלות נפשית, מוגבלות שכלית התפתחותית ומוגבלויות חושיות – ותקנות משנת 1995 קבעו רשימה מצומצמת יותר של זכאות כפולה, הן לליווי והן להסעה. לא הוגדר משך ההסעה, לא נקבעו הנחיות לגבי הכשרתם של הנהגים והמלווים או איך יתבצע תהליך קבלתם לעבודה, ומה (אם בכלל) יהיה אופי הפיקוח עליהם.

במסגרת הכנת התחקיר שלפניכם, שנערך בשיתוף התנועה לעיתונות ציבורית, ניסינו לברר כיצד מכשירות העיריות השונות את הנהגים ואת המלווים. תשובות ברורות לא קיבלנו, גם לא בנוגע לסינון שלהם. זה המקום לציין כי מוגבלויות רבות דורשות ידע טיפולי שעשוי להיות מציל חיים, אלא שמלבד תעודת יושר, שאותה צריך להציג כל אדם שעובד עם ילדים, אין למעשה שום דרישה נוספת.

ילדים בעלי מוגבלות קוגניטיבית או שכלית, שלא תמיד יכולים לתקשר את המתרחש, חשופים להתעללות ולהזנחה יותר מאחרים. אופק, בנה של גנית קוזניץ-וכולדר מראשון לציון, ראה מקרוב דברים שהוא לא מסוגל לשכוח. "היה מלווה מבוגר שביצע מעשים מגונים בילדים שהיו בהסעה שלו. למזלנו לא קרה לו כלום", מספרת אמו.

איך גיליתם שזה מה שהלך שם?
"הבן שלי הוא הוא ילד ורבאלי, הוא היה עד למעשים וסיפר על זה. ידוע לנו שהמלווה נעצר, אבל הנהג – שידע על המעשים וקשר איתו קשר שתיקה – רק הועבר לקו אחר".

איך אופק התמודד עם מה שקרה?
"זה קרה בשנת 2010, עבר מאז יותר מעשור, והוא עדיין בטראומה. הוא חווה נסיגה מאוד משמעותית בתפקוד".

שי פרנק, פסיכולוג שיקומי: "מי שעובד עם ילדים צריך להיות אמפתי, סבלני, לא שיפוטי. לבעלי מוגבלויות זה קריטי. אבל לנהגים ולמלווים אין הכשרה בסיסית, שום סלקציה" 

בשנת 2018, מספרת קוזניץ-וכולדר, עיריית ראשון לציון הקצתה מיניבוס להסעה. אופק, שמאובחן על הרצף האוטיסטי, חווה קשיים במהלך הנסיעות הממושכות אל המסגרת החינוכית וממנה ונהג לקום, מה שיצר סכנה בטיחותית. פסיכיאטר המליץ להעביר את אופק למונית רגילה, שבה מלווה יוכל לשבת לידו ולוודא שהוא חגור. מהעירייה נמסר למשפחה כי שינוי כזה כרוך באישור משרד החינוך; קוזניץ-וכולדר פנתה למשרד, שם הועבר הנושא מיד ליד ולבסוף ניתנה לה תשובה שלילית. הנושא לא טופל עד היום.

הנהג התחיל לצעוק שהילדים מלכלכים את האוטו

אחת מהחתומים מעלה – מיכל ברונר, אם לילדה עם לקות ראייה שמשובצת לגן מותאם המרוחק ממקום מגוריה – ביקשה להיעזר בשירותי ההסעה והליווי של עיריית תל אביב. כשניסתה לשתף את הגורמים הרלוונטיים בחששותיה מכך שבתה בת ה-3 אמורה לנסוע לבד עם שני גברים שהיא אינה מכירה, לא היה עם מי לדבר. בעלי התפקידים הרלוונטיים, התברר, אינם מודעים למורכבות הטיפול בילדים עם מוגבלות. את השיעור הזה למדה גם ב', אם לילדה מהמגזר החרדי. "הבת שלי לרוב לא מדברת עם זרים ויש לה חרדות", היא מספרת. "פעמיים נודע לי מהגננת ברגע האחרון שיש מלווה זמני, גבר, במקום מלווה אישה. הילדה לא יכולה לסבול תחלופה כזאת, היא צריכה דמות קבועה, וזה פשוט נעשה בלי ידיעתי וללא אישורי".

לצד תלונות על אטימות מצד האחראים והפקרות מצד המלווים, הורים רבים מספרים על התנהגות לא סבירה של נהגים. במקרה של בר ועידן קדרנל מתל אביב זה הוביל להגשת תביעה נגד העירייה. "הבן הבכור שלנו, הראל, מאובחן על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד נמוך", מספרת בר. "בגיל 3 וחצי הוא נכנס למערך ההסעות של עיריית תל אביב, וכבר מהשנה הראשונה זה היה סיוט. היו לנו נהגים מכל הסוגים – כאלה שנסעו במהירות, חסרי סבלנות. נהג אחד היה מעשן בנסיעה, מתעמר בילדים ובמלווה, שממש פחדה ממנו".

פניתם לעירייה?
"כמה פעמים, וקיבלנו יחס מזלזל, לא אדיב, לא שירותי. הרגשנו כאילו מסיעים חבילות ולא ילדים. תחושה נוראית".

א', הורה לילד אפילפטי: "הייתי יוצר קשר עם כל מלווה ומסביר מה צריך לעשות בזמן התקף, אבל המלווים התחלפו לעיתים כל כך קרובות שלא הצלחתי לשמור על רצף ידע"

בסופו של דבר, לאחר מאבק ממושך, נהג אחר שובץ להסעה של הראל. אלא שבמקום סוף טוב, זה נגמר בתביעה. "הגיע נהג מונית בשם יעקב, שהתחיל לצעוק על הילדים שהם מלכלכים לו את האוטו", מספרים בר ו-ד', אביו של ילד נוסף שנעזר במערך ההסעות. כששתי המשפחות התלוננו בפני חברת ההסעות האחראית, נאמר להן שהנהג יוחלף. אלא שלאחר כחודשיים הוא שוב בא לאסוף את הילדים. "הוא סירב להעלות את הראל וביטל מיד את הנסיעה", מספרת בר.

מה זאת אומרת סירב? על איזה רקע?
ד': "הוא אמר שהוא לא מסכים לקחת ילדים אוטיסטים, ושאם הוא היה יודע, הוא לא היה בא. פה כבר לא יכולנו לשתוק".

ההורים החליטו לתבוע את העירייה, את חברת ההסעות ואת שירות המוניות ששלח את הנהג. במשפט קבעה השופטת שכל שלושת הגופים ישלמו פיצוי כספי. "חברת ההסעות לא שילמה עד היום", מציינת בר. להורים לא ידוע אם עיריית תל אביב עדיין עובדת עם אותה חברה, אבל ד' מוסיף: "הנהג הראשון שהתלוננו עליו עדיין מועסק. פשוט העבירו אותו למשפחה אחרת".

גם נושא הבטיחות מעסיק לא מעט הורים. בנו של א', למשל, נעזר בכיסא גלגלים וזקוק לקשירה מיוחדת של הכיסא למושב הרכב. "כשמכניסים כיסא כזה לרכב, אמורים לעגן אותו בארבע חגורות ייעודיות", מסביר א'. "כמעט בכל המקרים הנהגים מעגנים שתי חגורות לכל היותר, מה שכמובן פוגע בבטיחות".

גם א', כמו הורים רבים אחרים, מדגיש את הצורך בהיכרות של המלווה והנהג עם מכלול הבעיות של הילדים – היכרות שאינה מתאפשרת בגלל התחלופה הגבוהה. "הייתי יוצר קשר עם כל מלווה ומסביר שלבן שלי יש אפילפסיה ומה צריך לעשות בזמן התקף", הוא מספר, "אבל המלווים התחלפו לעיתים כל כך קרובות שלא הצלחתי לשמור על רצף ידע בתחום זה".

אף שר לא נענה לאתגר

"לכל ילד חשוב שהדמויות בחייו יהיו מיטיבות, אחרת יהיה לו קשה לפתח יציבות נפשית", אומר שי פרנק, פסיכולוג שיקומי מומחה, מדריך ונוירופסיכולוג. "אצל ילדים עם מוגבלויות – שחלק מהם עם רגישות גבוהה יותר וסף תסכול נמוך, ופחות גמישים מחשבתית – הצורך הזה הוא קריטי".

ילדים עם מוגבלויות, אומר פרנק, מכירים את עולם המבוגרים טוב יותר מכל ילד אחד. הם עוברים בדיקות רבות מגיל צעיר, ולומדים משוואה: מבוגר = מי שדואג לשלומי. "לכן כשיש מלווים תוקפניים, אגרסיביים או כאלה שנוגעים בצורה לא הולמת, הילד הרבה מאוד פעמים לא יגיד כלום, כי הוא למד לסמוך על מבוגרים בעיניים עצומות. זה מה שהוא מכיר".

בר, אם לילד על הספקטרום האוטיסטי: "היו לנו נהגים מכל הסוגים. כאלה שנסעו במהירות, חסרי סבלנות. נהג אחד היה מעשן בנסיעה, מתעמר בילדים ובמלווה, שממש פחדה ממנו"

פרנק, שעבד בעבר בשירות הפסיכולוגי בחינוך המיוחד בתל אביב, נתקל במסגרת עבודתו במתח ובקושי שנוצרים אצל ילדים והורים במצב הנוכחי של מערך ההסעות. "זה נושא מאוד בעייתי. אין לנהגים ולמלווים הכשרה בסיסית, אין שום סלקציה. מי שעובד עם ילדים צריך להיות אמפתי, סבלני, לא שיפוטי. הוא צריך להבין שיש ילדים שקשה להם לשאת תסכול, שקשה להם להביע את עצמם. המלווים והנהגים צריכים ליצור עם הילד קשר חם ובטוח, הם צריכים להיות דמויות נוכחות ורגועות, והם חייבים לשמור על הביטחון הפיזי והנפשי של הילד".

"כבר שנים ש'בזכות', יחד עם ארגונים נוספים, פונה לשרי החינוך השונים בבקשה להסדיר בתקנות את אופן הסעתם של תלמידים עם צרכים מיוחדים", אומרת אביבית ברקאי-אהרונוף, עורכת הדין של עמותת "בזכות". "לצערנו, אף על פי שמדובר בסיכון חיי אדם, אף שר לא נענה עדיין לאתגר. כבר שנים מתקבלות בארגון פניות על תלמידים שנוסעים בהסעות לא בטיחותיות, ללא מלווים, לעיתים במשך שעות, עם נהגים - ואם יש אז גם מלווים - שלא עברו הכשרה. לא ברור לְמה ולמה משרד החינוך מחכה".

פניתם לשרת החינוך המכהנת?
"פנינו ליפעת שאשא-ביטון מיד עם כניסתה לתפקיד, אבל טרם נענינו".

עמוס תמם, מנהל אגף חינוך בפתח תקווה, שפועל בשיתוף פעולה עם המרכז לשלטון מקומי, טוען שהבלגן המתואר אינו תואם את המציאות. "כל נושא ההסעות של ילדים עם צרכים מיוחדים מאורגן על פי חוזר מנכ"ל שמחייב את הרשויות המקומיות", אומר תמם. "יש הגדרה לתפקיד המלווה: הוא אמור לדאוג לרכב ההסעות, לקבל את הילדים, לבדוק שהם חגורים ושהצעירים יושבים בבוסטר. כשמגיעים למוסד החינוכי הוא אמור לדאוג שהילדים יגיעו באופן בטוח לאדם שמקבל אותם שם".

מה לגבי הכשרה לנהגים ולמלווים?
"העיריות מקיימות כנסים למלווים, שבשנתיים האחרונות בוטלו בחלקם בגלל הקורונה. בנוהל הרגיל מכנסים את המלווים לפני תחילת שנה בכל הרשויות ומציגים להם מה יהיה התפקיד שלהם. כל רשות מחויבת לעשות את הכנס הזה".

עם איזו הכשרה בדיוק יוצאים מכנס כזה?
"אין להם הכשרה מוגדרת, בגדול מה שבודקים זה את הרצון של האדם לעבוד ואם יש לו 11 שנות לימוד. אבל בתהליך הקליטה מסבירים את מהות העבודה, ובנוסף הרשויות מבצעות בקרה שבודקת אותם".

ועדיין אנחנו שומעים על מאות תלונות.
"כשמגיעות תלונות לרשויות הן תמיד נבדקות. כל הרשויות עושות משהו ברגע שמתלוננים על נהג או מלווה".

את הפער הגדול בין ההזנחה שמתארים המרואיינים למצב שמתאר תמם הוא תולה גם בדרך התנהלותם של ההורים: "אני לא מכיר את המקרים הקיצוניים שאתם מציגים, אבל אני חייב לציין שאם ההורים לא מסכימים לטיפול שהעירייה נותנת, אז מבחינתם הם לא קיבלו שירות. זה לא שהם לא קיבלו מענה, אלא שהם לא היו מרוצים ממנו. עם זאת, במקרים חריגים אנחנו מבקשים מההורים להתלונן במשטרה".

לפני מספר שבועות ספג אביתר לרנר בן ה-18, שמתמודד עם תסמונת טורט, יחס משפיל בעת נסיעה באוטובוס. הוא זכה לחיבוק ציבורי עצום, אבל לייקים אינם משנים מציאות. "אנחנו יוצאים מכאן בקריאה ומבקשים: 28 שנים אחרי שהחוק עבר בכנסת, הגיע הזמן להסדיר את הנושא הזה ולמנוע עוד פגיעות בנפש", אומרת עו"ד ברקאי-אהרונוף. "הגיע הזמן לחייב ליווי בכל הסעה, לחייב הכשרות של נהגים, לחייב את חברות ההסעה למשך זמן הסעה קצוב וסביר, ולהתחיל לאכוף את המובן מאליו".