"אני צוללת אל תוך תהליך שהגיל שלי קצת צועק עליי שאני חייבת לעצמי ולריף שלי. הקפאת ביציות, התחלנו ובהצלחה לנו", כתבה נטלי דדון בשבוע האחרון של אוגוסט בעמוד האינסטגרם שלה, לצד תמונה משותפת עם בנה ריף (4). "אני לא יודעת מה אני יותר - מתרגשת, מפוחדת, כועסת, מאושרת, שמחה - ואיך אני מרגישה ומה בכלל עושים מכאן. אני רק יותר מיודעת ואפילו בטוחה שחייבת לשמור על מה שחשוב באמת בחיים האלו".
דדון, בת 37, היא הסלבריטאית השלישית שהודיעה החודש על בחירתה בהליך של הקפאת ביציות. קדמו לה הזמרת שפיטה (35), שבתחילת יולי בישרה לעוקביה מבית החולים אסותא: "לא התכוונתי להבהיל אתכם, אין לי קורונה. רק עברתי תהליך הקפאת ביציות כדי שאוכל לעשות כסף עד שההופעות יחזרו. אז מי רוצה תינוקות שפיטה קטנים?". ואילו מעיין אדם, פאנליסטית "חדשות הבוקר", חשפה את ההחלטה בשידור חי. "החלטתי לעשות את זה חרף גילי המוקדם", סיפרה אדם (33) לניב רסקין. "אחר כך זה כבר לא רלוונטי. לקח לי כמעט שנה לקבל את ההחלטה ואני בעיצומן של הזרקות הורמונים. מדובר בתהליך מורכב רגשית וחברתית. אני מאוד שמחה לקנות את הזמן הזה, אבל המחיר הוא מאוד יקר. המדינה צריכה לסייע ולו במעט לנשים שבוחרות להזניק את הקריירה שלהן או שלוקח להן יותר זמן מלאחרות. המדינה שמה המון מגבלות שהופכות את כל הפרוצדורה לחריגה, וחבל".
לצד הקשיים והקונפליקטים שהציגה אדם, נשים רבות ניגשות אל הליך ההקפאה ללא מידע הכרחי, החל בסיכויי ההצלחה, עבור בתחליפים הקיימים - וכלה בשאלת הגיל הנכון לחשוב על כל הדברים האלה, שהיא המפתח לעניין כולו.
למה כולם מדברים על זה פתאום? | "עניין תרבותי יותר מאשר רפואי"
הליך הקפאת הביציות נוצר במקור כדרך לסייע לנשים שעוברות טיפולי כימותרפיה לשמר את הפוריות שלהן. סיכויי ההצלחה בתחילת הדרך היו נמוכים מאוד - רק 2%-12% מהביציות שהופשרו היו מסיימות את ההליך במה שמכונה בעגה המקצועית "לידת חי", כלומר תינוק - אלא שעם השנים התפתחה הטכנולוגיה, הסיכויים השתפרו וכמות הנשים שמוכנות להשקיע סכומי כסף גדולים ב"פוליסת ביטוח לפוריות" גדלה בהתאם.
בשנת 2011 נכנס לתוקפו בישראל חוזר מנכ"ל משרד הבריאות הקובע כי נשים יוכלו להקפיא ביציות מסיבות שאינן רפואיות, כמו רצון לפתח קריירה או אי-מציאת בן זוג, מגיל 30 ועד גיל 41. "זה עניין פילוסופי-תרבותי הרבה יותר מאשר רפואי", אומר פרופ' יריב יוגב, מנהל בית החולים "ליס" ליולדות ונשים בתל אביב. "נשים היום הרבה פחות ממהרות להיכנס להריון, חלקן דוחות את זה גם בנוכחות פרטנר קבוע וחלק רוצות להגיע לדברים אחרים בחיים. נוצר מצב שעלול לאיים על הסיכוי שלהן להגיע להורות, והדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה היא להקפיא מצב קיים – לשמר את הגיל על ידי זה שהן מקפיאות ביציות".
מיהן הנשים שבוחרות בהקפאה? | "שנאתי כשחברות שאלו אותי על זה"
"רוב המקפיאות שאני מכירה הן נשים שפשוט לא מצאו זוגיות", אומרת איילת ליכטר, מורה בת 36, שנמצאת בימים אלו בעיצומו של ההליך. "אני לא חושבת שיש הרבה שמקפיאות בשביל קריירה, רוב המקפיאות הן רווקות. העולם השתנה, נורמטיבי להביא ילד בגיל מבוגר, אין הרבה שרוצות להיות אמא בגיל 22".
אלא שאי אפשר להתעלם מהמטען החברתי הנלווה להליך, בעיקר בחברה שמרנית ומעודדת ילודה כמו ישראל. "כל החברות שלי כבר נשואות ועם ילדים, ורק אני נמצאת במצב הזה. את מרגישה את הלחץ, במיוחד כשאנחנו נפגשות והן אומרות, 'אולי תקפיאי?'", אומרת אלה (שם בדוי), עובדת מדינה בת 36 מהשפלה. "כשראיתי שאני לא מתחתנת והשעון מתקתק אמרתי סבבה, אני אעשה הקפאה ובאמת כולם מאוד גאים בי, אומרים כל הכבוד, טוב שאת דואגת לעצמך. אבל יש איזו ציפייה שבסופו של דבר אני לא אשתמש בזה ואצליח למצוא בן זוג ולהקים משפחה בעצמי".
שמת לעצמך דדליין?
"אמרתי שאם עד גיל 39 אני לא מוצאת חתן, אני אעשה משהו עם הביציות. אני יודעת שהסיכוי לא הכי גבוה, אבל זה עדיף מכלום. עשיתי מה שאני יכולה ומפה זה בידי שמיים".
עדן (שם בדוי), היום בת 37, הקפיאה ביציות לפני שנתיים. זה לא הפסיק את הלחץ מהסביבה. "שנאתי כשחברות שלי שאלו אותי על זה, כי זה כמו להגיד 'את כבר לעולם לא תמצאי מישהו'. לא רציתי להקפיא עוברים, כי הכוונה היא למצוא בן זוג, אז הקפאתי רק ביציות. אבל אחרי ההקפאה זה פשוט התחלף מ'מתי את מקפיאה' ל'מתי את עושה משהו עם הביציות'. עשיתי את זה כדי לעצור את הזמן ולעשות את זה מתי שאני רוצה, עזבו אותי בשקט כבר. זה מאוד מעצבן".
בסופו של דבר את יכולה להגיד שהקפאת כי את רצית?
"זה היה ברקע מגיל 30. את יודעת שאת רוצה ילדים אבל לא מוצאת את האביר על הסוס הלבן, וביום הולדת 35 את מבינה, אוקיי, יש לנו פה בעיה מבחינת הלו"ז. זו הייתה החלטה שלגמרי באה ממני, לא מהסביבה או מרופאים. אני לא חושבת שיש בושה בלהקפיא ביציות, להפך, אבל כל העניין של להיות אישה בשנות ה-30 המאוחרות לחייה ורווקה - זה משהו שאני לא גאה בו".
ואולי החשיבות הגדולה בהליך היא דווקא השקט הנפשי שהוא מקנה למי שחוששות לאבד את היכולת להביא ילדים משלהן בבוא היום. "הייתי ממש בתחילת הקשר עם בן הזוג שלי, התקרבתי לגיל 35", מספרת גלי (שם בדוי), בת 37, מאיירת מתל אביב. "הרי את שומרת לעצמך את האופציה להתרבות. אותי המחשבה הזאת מרגיעה".
מה מרגישים במהלך הטיפול? | "הזרקתי לא טוב והמחט התעקמה והתנפח שם"
"בערב הראשון של ההזרקות קיבלתי התקף חרדה, מאוד פחדתי מתופעות הלוואי", מספרת איילת ליכטר. "כל בוקר בין השעות 9 ל-11 הייתי מקבלת גל חום נוראי, נהייתי אדומה והזעתי, לא הצלחתי לדבר. תלמידים שלי צחקו עליי, זה היה זוועה. בשלב מסוים הגעתי לגירוי יתר של השחלה והייתי צריכה לעצור הכל ולהתחיל מחדש, אז הסבב הראשון של הזריקות היה לחינם. זה היה שלב שכמעט הרמתי ידיים. בכיתי המון. למזלי הרופא שלי עודד אותי והתכוננתי לצאת לסבב שני, אבל אז הגיעה הקורונה וסגרו לי את הטיפולים. ממרץ יש לי במקרר תרופות ב-7,000 שקל. אם יש לי הפסקת חשמל בבית, אני מתה".
עדן: "זה היה הרבה פחות נורא ממש שחשבתי, חששתי לעלות במשקל ולהיות הורמונלית מדי, אבל בסופו של דבר זה כמו להיות במחזור. כן יש משהו מלחיץ בהזרקות - את עושה את זה לבד, אין לך מישהו שיהיה איתך שם. הייתה פעם שהזרקתי לא טוב והמחט התעקמה והתנפח שם, ואין את מי לשאול מה עושים".
ואיך היה ההליך עצמו?
"אני זוכרת אותו מאוד לרעה. שמים אותך על מיטה שהיא כמו מיטת גינקולוג אבל בזווית יותר קיצונית, ואז מרדימים אותך. הרגשתי כמו חיה לקראת טיפול הרבעה, הייתי מעדיפה שירדימו אותי קודם. גם אחרי הטיפול לוקח לגוף לא מעט זמן להתאושש. יש דימומים. זה באמת כמו מחזור מאוד מאוד מאוד ארוך, כמה שבועות".
גלי: "לי היה דווקא ממש מגניב בהזרקות. יש הורמון שצריך לקחת שלושה ימים לפני הטיפול, הוא עוצר את הביוץ ומנפח ועושה אותך משוגעת, זה היה החלק הפחות נעים. אבל השאיבה עצמה היא גן עדן למי שחובב סמים. אגב, אני לא באמת בונה על שמונה הביציות המסכנות שלי יותר מדי, אבל מרגיע אותי לדעת שיש אותן".
כמה זה עולה? | "17 אלף שקל בשביל שקט נפשי? בטח שווה"
צדקה מעיין אדם, עלות ההליך גבוהה. משרד הבריאות וקופות החולים מממנים טיפולי שימור פוריות למי זקוקות להם מסיבות רפואיות, אבל עבור כל המקפיאות "החברתיות" מדובר בתיק לא פשוט: עלות חבילה שכוללת שני סבבי שאיבות והקפאה של 20 ביציות למשך עשור נעה בין 9,000 ל-20 אלף שקלים, ולזה יש להוסיף תרופות באלפי שקלים, תשלום לרופא המטפל, ואם האישה רוצה להקפיא גם עוברים ואין בנמצא תורם או בן זוג – תשלום לבנק הזרע.
איילת ליכטר השקיעה עד כה יותר מ-60 אלף שקלים בהליך. "שאיבה של 20 ביציות זה 20 אלף שקל, הרופא והתרופות עלו לי 6,000 שקל בסבב הקודם ועוד 7,200 בנוכחי. בנוסף, כדי לשפר את הסיכויים החלטתי להקפיא גם עוברים, אז זה עוד 3,000 שקל על בדיקות גנטיות ועוד 25 אלף לחמש מנות מבנק הזרע".
גלי דווקא הופתעה לטובה: "זה יצא לא יקר באופן מפתיע, משהו כמו 17 אלף שקל לשתי מבחנות מלאות בביציות".
וזה שווה את הכסף?
גלי: "17 אלף שקל בשביל שקט נפשי? בטח. ניתוח ציצי עולה יותר, ואנשים עושים את זה".
איילת: "החלום שלי הוא להשתמש בביציות עם בן זוג, אבל אני לא סוגרת את האופציות שלי. לא לחינם עשיתי את השאיבה. יש סוג של אכזבה מעצמך בלהגיע למקום הזה, 'איך אין לי ילדים ואני צריכה לעבור את זה', במיוחד אם את מחליטה להקפיא עוברים ויש עניין של לקנות זרע. מצד שני, התהליך הזה מאוד מרגיע את בן הזוג שלי. יש שני סוגים של גברים שיצאתי איתם בתקופה הזו: סוג אחד שחושב שאני פסיכית שרוצה ילדים עכשיו וזה מרתיע אותם, והסוג השני הוא כמו בן הזוג שלי, שאומר 'היא שמה את השעון הביולוגי על הולד. אני יכול להיות רגוע, יש ביציות במקפיא'. אני אשמח להיכנס להריון טבעי גם אם אצטרך טיפולים, אבל הביציות זו תעודת הביטוח שלי".
האם זו באמת תעודת ביטוח? | "אני מצטערת שהתחלתי רק בגיל 35"
המשתנים המשמעותיים ביותר במשוואה של סיכויי ההצלחה הם כמות הביציות שהוקפאה - בישראל מגבילה המדינה את הכמות ל-20 למטופלת - וגיל האישה בעת ההקפאה. רק השבוע פורסם כי שלוש נשים באמצע שנות ה-40 לחייהן הגישו תביעה נגד קופות החולים בטענה שרופאי המשפחה לא מסרו להן מידע על האפשרות כשהיו בשנות ה-30 לחייהן, וכי היו מבצעות את ההליך בגיל צעיר לו ידעו על קיומו.
בשנת 2017 פורסם במגזין הרפואי Human Reproduction מחקר שהציע מודל לחיזוי סיכויי ההצלחה של אישה ללדת ילוד חי בהתבסס על גילה ועל מספר הביציות שהקפיאה. המודל, שהתבסס על נתונים מפונדקאיות עם שחלות תקינות, מציע שסיכוייה של אישה שהקפיאה לפחות 20 ביציות לפני גיל 34 להיכנס להריון עומדים על 90%. בגיל 37 יורד הסיכוי ל-75%, ובגיל 40 - ל-53%. בגיל מבוגר יותר יורדים סיכויי הצלחה אל מתחת ל-20%. מחקר אחר, שפורסם במגזין הרפואי "משפחה וחברה", הציע תוצאות דומות.
"אני מצטערת שהתחלתי רק בגיל 35 ולא מוקדם יותר", אומרת איילת ליכטר. "לעשות שימור פוריות בגיל 35 זה מאוחר מדי, והלוואי ונשים היו יודעות את זה. המון IVF היה נחסך. חבל שלא דיברו איתי על זה בגיל 25, כשהייתי בשיא הפוריות". אז כן, מוטב מוקדם, אלא שרוב הנשים אינן חושבות כלל על ההליך לפני גיל 35 אם אין להן סיבה רפואית מיוחדת. "הרוב הולכות להליך של הקפאה בגיל 38-39, הרבה מהן רווקות", אומר פרופ' יוגב. "עדיף לעשות את זה בהקפאה צעירה, אבל המודעות בגיל הזה נמוכה והן מרגישות שאם הן מקפיאות זה כאילו שוויתרו על פוטנציאל להרות בדרך אחרת. במרפאה שלי, כשבאה אליי מטופלת, אני מיידע אותה שיש אופציה להגיע להריון בדרך הזו".
אלא שהכניסה להריון לבדה אינה מבטיחה סוף טוב. לורד רוברט וינסטון, פרופ' לפוריות ב"אימפריאל קולג'" בלונדון, הזהיר בראיון שהעניק בפברואר השנה כי כשמודדים את הצלחת ההליך לא בהריונות אלא בלידות של ילוד חי, הנתונים כבר מדברים על סיכויים חד ספרתיים. אלא שווינסטון מדבר כאן על סיכויי ההצלחה של כל ביצית שהופשרה; לעומתו, גופי המחקר שמודדים את סיכויי ההצלחה של כל הליך (כלומר, של כמות ביציות גדולה שנשאבת, מופרית ומוחזרת לרחם) מציגים את הנתונים האופטימיים שהוזכרו לעיל. "גם אם אין הבטחה להצלחה, זה יותר טוב מכלום", אומר פרופ' יוגב. "ואם אישה מקפיאה עוברים ולא ביציות, הסיכויים עולים".
למה הקפאת עוברים עדיפה על הקפאת ביציות? | "אף אחד לא מבטיח שביצית תהפוך לעובר"
פרופ' פואד עזאם, מנהל המכון לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים איכילוב, אומר שהריונות כתוצאה מהליך הקפאת הביציות הם עדיין דבר נדיר ("לפני שלוש שנים לא הכרתי בכלל מקרים של תינוקות שנולדו מביציות מופשרות, היום יש בודדים שנולדו מההליך הזה"), אבל גם הוא מציין שהקפאת עוברים היא אופציה בטוחה יותר. "המידע הקיים היחיד על הביציות שאת מקפיאה הוא אם הן בשלות או לא, ואין בזה די כדי להבין אם הן יצליחו לעבור הליך של הפריה. בהקפאת עוברים את עושה 'נסיעת מבחן' לביציות".
גם במקרה הזה, כמו עם ביציות קפואות, סיכויי ההצלחה משתנים בהתאם לגיל האישה שממנה נשאבה הביצית שהופרתה והוקפאה כעובר. אבל העובדה שהביצית מופרית טרם ההקפאה מאפשרת לה לעבור את תהליך ההפשרה טוב יותר מביצית לא מופרית, מה גם שלא כל ביצית תצליח להתפתח ולהפוך לעובר. כשאישה מקפיאה 20 ביציות, היא למעשה לוקחת את הסיכון שחלקן או אפילו כולן לא יעמדו בהצלחה בתהליך ההפריה. הפריה לפני ההקפאה מאפשרת למעשה לשמור רק ביציות שכבר עברו את המבחן הזה, ועכשיו נותר לראות אם תיקלטנה ברחם – מה שמקרב את סיכויי ההצלחה לאלו של טיפולי IVF רגילים.
"אף אחד לא מבטיח לך שביצית אחרי הקפאה תיקלט ותהפוך לעובר, שהעובר ייקלט לך בבטן כמו שצריך ושההריון יעבור בבטחה", אומרת איילת ליכטר. "לכן ממליצים לנשים בגילי להקפיא עוברים ולא רק ביציות". מצד שני, בהקפאת עוברים יש חיסרון מובנה, מובן מאליו: זהות האב, בן זוג או תורם, נקבעת שנים לפני הלידה. וזה סוג של סיכון שלא נמדד בסטטיסטיקה.
כמה מהנשים שמקפיאות גם מפשירות? | "הגיוני שלא כולן הולכות עד הסוף"
נתונים שנאספו על הקפאת ביציות בארה"ב על ידי האגודה לטכנולוגיה מסייעת-פוריות (SART) הראו שרובן המוחלט כלל לא באות לדרוש אותן. חלקן מוצאות זוגיות או שותף להורות ונכנסות להריון באופן טבעי או בעזרת טיפולי פוריות; אחרות מחליטות להביא ילדים לבד ונכנסות להריון מתרומת זרע, ויש שמאמצות או פשוט מוותרות ובוחרות בחיים נטולי ילדים. "הגיוני שלא כולן הולכות עד הסוף ומפשירות", אומרת עדן, "בטח אם הן מלכתחילה עשו את זה רק בתור סייפטי".
בישראל החל משרד הבריאות לאסוף נתונים על הקפאת ביציות רק בשנת 2018, כך שהידע הקיים עדיין דל. לפי הנתונים שהעביר משרד הבריאות לבקשת מגזין mako, בשנת 2018 בוצעו בישראל 537 מחזורים של שאיבת ביציות לצורך שימור פוריות והופשרו רק 83 מחזורים; בשנה שעברה התקיימו 793 שאיבות ו-131 מחזורים הופשרו. לא ידוע כמה מ-83 המחזורים המופשרים הסתיימו ביילוד חי. גם מחזורי הטיפול שבוצעו בשנת 2019 טרם שוקללו עם כלל הלידות החיות שהיו בישראל בשנה שעברה; זה יקרה רק בסוף אוקטובר הקרוב. כך או כך, ברור שנכון להיום יש יותר נשים שמבצעות את ההליך מאשר כאלו שמביאות אותו לכדי מימוש.