אין הורה שישכח את סיפור הגמילה מחיתולים של הילד שלו. זה לא רק אחד הצעדים החשובים בדרך לעצמאות, זה גם הרבה פעמים תהליך מאתגר למדי, גם לקטנים וגם לגדולים, וכזה שמלווה בלא מעט חששות.

אף גמילה אינה דומה למשנתה: יש כאלה שהולך להם חלק יותר ויש כאלה שפחות; יש ילדים שהסתובבו עם חיתול כמעט עד גיל 4 ויש כאלה שבגיל שנתיים החליטו שהם לא רוצים יותר; ויש גם הורים שהולכים על גישה טבעית לחלוטין ומסירים את החיתול עוד בתקופת הינקות. ספרי ילדים רבים מנסים לסייע לילדים להבין מה הם עומדים לעבור, ויש גם לא מעט מומחים לגמילה המציעים את מרכולתם.

 

תהליך הגמילה משתנה בין ארצות ותרבויות ולהורים ממוצאים שונים יש טכניקות שונות. לעתים רבות, הגישה של ההורים למשאבים תקבע גם את תהליך הגמילה. "אם אתם חיים במדינת עולם שלישי ולא יכולים ללכת לחנות ולקנות חיתולים, כנראה שתנסו לגמול את הילדים כבר בגיל שנה", אמר ל-CNN ד"ר פיטר מטקלף, אורולוג ילדים באוניברסיטת אלברטה שבקנדה. "שיטה אחרת מתבססת על תקשורת על דרך השלילה: ההורים מבחינים ברמזים שהתינוקות צריכים להתפנות ולוקחים אותם לשירותים. קשה לומר ששיטה אחת טובה יותר מאחרת, בסופו של יום כולן עובדות ב-99% מהזמן".

השפעה נוספת שיש על הגמילה מחיתולים ברחבי העולם היא פרוזאית למדי: מזג האוויר. הגמילה איטית יותר ככל שהמשפחה מתרחקת מקו המשווה. "זה משהו שלא ממש נחקר, אבל ללא ספק הבחנתי בזה לאורך השנים", אומר ד"ר סידני שפיגל, רופא ילדים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל. "הגיל הממוצע של גמילה מחיתולים ברחבי העולם משתנה בהתאם לקו הגובה שבו גרים. זה נשמע ביזארי, אבל המציאות היא שככל שמתרחקים מקו המשווה, ככה נהיה יותר קר, ואני חושב שזה העניין המרכזי".

ישראל נמצאת במקום נוח יחסית לגמילה מבחינת מזג האוויר, ולא, כאן זה לא נורא לגמול גם בחורף. אבל איך עושים את זה במדינות שחוות חורף רציני של שמונה חודשים בשנה? הנה כמה דוגמאות לתהליכי גמילה במדינות שונות, בטח בכאלה שאין להשיג בהן ישבנון.

קניה: מתחילים מוקדם

שיטה מעניינת של גמילה תוארה בירחון רפואת הילדים של 1977. לפי המחקר, אליו התראיינו בסך הכל 56 משפחות, האמהות בשבט הדיגו בקניה בחנו את התינוקות אחרי שהתעוררו או ינקו, ועקבו אחר סימנים המעידים על כך שהם צריכים להתפנות. כשזיהו את אותם הסימנים, החזיקו האימהות את התינוקות בתנוחת כריעה מעל דלי - כאילו הם יושבים בשירותים.

כך, למשל, כשאחת האימהות זיהתה שהתינוק בן החמישה חודשים צריך לעשות פיפי, היא הושיבה אותו בפישוק רגליים עם הגב אליה והשמיעה את הצליל "ששש". התינוק קיבל פרס על כך שעשה פיפי כששמע את הצליל. כשהאם חשבה שלתינוק יש דווקא מספר שתיים, היא הייתה מושיבה אותו עם הפנים אליה ומשמיעה צליל אחר. התינוק היה מקבל פרס גם על זה.

וייטנאם: שורקים לקטנטנים

מחקר שפורסם במגזין לאורולוגיה לילדים ב-2012 כלל ראיונות עם 47 אימהות בווייטנאם שהמעיטו להשתמש בחיתולים בזמן הגמילה. הן העידו שכבר בינקות ניסו לשים לב לבכי, לבעיטות ולהבעות הפנים של הקטנים כשהיו צריכים להתפנות. כך למדו האימהות את הסימנים – והצליחו להחזיק את התינוקות מעל הסיר בזמן שעשו פיפי, ולשרוק.

בסביבות גיל תשעה חודשים האימהות כבר הצליחו לתכנן את מועדי הפיפי של התינוקות, והשתמשו בשריקה כדי לעודד אותם להתפנות. האימהות העידו כי השתמשו בשיטת השריקה עד שכבר לא היו צריכות להזכיר לתינוקות להשתמש בשירותים. לפי המחקר, כל התינוקות נגמלו לחלוטין עד גיל שנתיים.

איראן: הילד נותן את הטון

בשנת 2013 פורסם בז'ורנל האיראני לרפואת ילדים מחקר שסקר את שיטות הגמילה השונות הנהוגות במדינה. אחת השיטות מבוססת על גישה אינטנסיבית למדי, לפיה התינוק נלקח לשירותים בפרקי זמן קבועים, אם ההורים חושבים שהגיע הזמן להתחיל להתאמן על גמילה. שיטה אחרת נותנת דווקא לילד לקבוע את הטון: כשהוא מגיע לאבני דרך התפתחותיות, כמו למשל מתחיל ללכת או מביע עניין בשירותים, ההורים מתחילים בתהליך הגמילה.

מתוך 349 ילדים שהשתתפו במחקר, כ-52% מההורים אמרו שהם משתמשים בשיטה האינטנסיבית לגמילה, ופשוט מבקרים באופן קבוע בשירותים בניסיון לגרום לתינוק להתפנות. לעומתם, 44% נוקטים דווקא בשיטה המתונה. "ההורים ציפו שהילדים שלהם ייגמלו מוקדם מהגיל הממוצע של 24-27 חודשים", מסבירה עורכת המחקר, ד"ר נקסיה הומן, מאוניברסיטת איראן למדעי הרפואה. "לכן למעלה ממחצית מהם נקטו בגישה קיצונית יותר. הגמילה על פי השיטה מתחילה בגיל שנה בערך".

סין: מכנסיים מיוחדים לתינוקות

למרבה הביזאר, שיטות גמילה בחלקים מסוימים בסין כוללות מכנסיים עם פתח במפשעה ובלי חיתול, והן מתחילות בגיל מוקדם יחסית. "אחד הטריקים שלהם הוא המכנסיים שפתוחים לגמרי באמצע", אומר שפיגל מאוניברסיטת ייל. ככה התינוקות יכולים לעשות צרכים מבלי להוריד את הבגדים. "הם למעשה כורעים ועושים את שלהם".

שיטה נוספת הנהוגה בסין דומה לאלה הנפוצות בקניה ובווייטנאם. הרעיון הוא לסייע לתינוק וללמוד לזהות מתי הוא צריך להתפנות. הסינים שמשתמשים בה מתחילים איתה כבר בשבועות הראשונים לחיים, וכשהם מזהים את הסימנים, הם לוקחים את התינוק לסיר.

טורקיה: גמילה לפי הכנסה

הגיל הממוצע שבו תינוקות מתיישבים על הסיר בטורקיה קשור ישירות להכנסה של ההורים שלהם – ובאופן כללי, נמוך יותר מזה של המדינות המפותחות. לפי מחקר שפורסם בכתב העת הטורקי לרפואת ילדים ב-2015, הגיל הממוצע לתחילת הגמילה במדינה הוא שנה וארבעה חודשים עד שנתיים וארבעה חודשים. אבל ככל שהשכלה של האם ורמת ההכנסה שלה גבוהות יותר, כך עולה גם גיל הגמילה. למעשה, בקרב הורים בעלי הכנסה נמוכה נצפה גיל גמילה נמוך משמעותית.

ארה"ב: גיל הגמילה עולה

בארה"ב משתמשים בשיטה המערבית של גמילה בסיר כשהפעוט מראה סימנים שהוא מוכן. לפי מחקר-על, שהתפרש על פני עשורים ובדק 85 מחקרים בנושא, הגיל שבו הורים מתחילים ב-potty training רק הולך ועולה.

בשנת 1947 למשל, 60% מהילדים בארצות הברית נגמלו לחלוטין עד גיל שנה וחצי. כבר בשנת 1974 הגיל הממוצע עלה באופן דרמטי, ו-60% נגמלו בגיל מאוחר יותר – שנתיים ותשעה חודשים. בשנת 1980 גיל הגמילה הממוצע נע בין שנתיים וחודש לשנתיים ושלושה חודשים, ובשנת 2003 כבר נצפה גיל ממוצע של שלוש שנים.

האגודה האמריקאית לרפואת ילדים מציינת שאין גיל קבוע שבו צריך להתחיל גמילה, מאחר שזה תלוי לחלוטין במוכנות של הילד (ושל הוריו, אם נהיה כנים). רוב הילדים מתחילים להיות מוכנים פיזיולוגית כבר בגיל שנה וחצי – אך הם לא בהכרח מוכנים גם מבחינה קוגניטיבית.

חשוב לציין שלאחרונה, הטרנד של הכרת סימני התינוק החל לתפוס תאוצה גם בארה"ב. בארץ השיטה הזו מוכרת בתור "פשפושים". "זאת הרבה עבודה", מבהירה ד"ר מטקלף. "זה דבר שאפשר לעשות עם הילד הראשון, וקשה להמשיך עם השני".

>> מבחן החיתולים הגדול: מי סופג הכי טוב?