חשבתם שמצלמות ופיקוח יעזרו לילדים שלכם? תחשבו שוב

כמעט שבוע עבר מאז נחשפנו לתמונות הקשות ממעון "בייבי לאב" בראש העין והמדינה עוד לא נרגעה. ההורים יצאו לרחובות והעלו דרישה מאוד ברורה: פיקוח של המדינה ומצלמות במעונות. אבל מטפלות, מנהלות ומפקחות שכבר עובדות בגנים המפוקחים על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים אומרות בשיחות עם mako: זה לא מה שיעזור, הבעיות הללו מתקיימות גם בגנים המפוקחים.

"המדינה נמצאת עכשיו בסערה על הגב של הילדים המסכנים האלה מראש העין, אבל אנשים צריכים להבין שהפיקוח הזה שהם מדברים עליו לא באמת יעזור. מה שקרה בראש העין הוא באמת חריג בחומרתו ויוצא דופן, אבל מקרים של צעקות, של צביטות, של משיכות, זה מקרים שקורים כל יום וכל הזמן גם במעונות הכביכול מפוקחים. הסיבה מאוד מאוד פשוטה - כל אחת שעוברת ברחוב יכולה להיאסף להיות מטפלת במעון כזה בגלל מצוקת כח אדם", אומרת אילנה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), עובדת סוציאלית שעובדת במעונות והגנים המפוקחים על ידי משרד העבודה והרווחה.

לדבריה של אילנה, הבעיה העיקרית במעונות המפוקחים כיום, היא מצוקת כח אדם שפוגשת היעדר מוחלט של סטנדרטים ונהלים לגבי הכשרתן של המטפלות. תוסיפו על אלו שכר נמוך עד מביך והתמונה שמתקבלת מפחידה.

"המטפלות האלה שמטפלות בילדים מגיל כמה חודשים בודדים ועד גיל שלוש מרוויחות שכר שקרוב למינימום. מעבר לעבודה שהן עושות מול ילדים, שמצריכה סבלנות ופתיחות ויצירתיות וגישה לילדים, הן נדרשות גם לעשות עבודות ניקיון ובישול. הן מסתכלות על גנים פרטיים, שם הן יכולות להרוויח 50-60 שקלים בשעה, אז ברור שמי שתגיעה לעבוד ב-30 לשעה תהיה 'מה שנשאר'".

עושים להן איזשהן בדיקות לפני שהן מתחילות לעבוד? הכשרה?
"שום כלום. יותר מזה אומרים שאם מישהי מצליחה להחזיק מעמד בעבודה הזו יותר מחודשיים-שלושה רק אז ישלחו אותה לקורס מטפלות. כי הרוב נושרות בחודשים הראשונים מרוב שהעבודה קשה ולא מתגמלת".

אלו דברים שהם ברמת התיאוריה או שילדים נפגעים בפועל?
"לא לא, זה לגמרי קורה. מטפלת במעון זה לא בייביסיטר. זה גיל שצריך לתת בו תכנים, זו התפתחות של שפה שהופכת לקלוקלת, זה אומר שכל ההתפתחות הקוגניטיבית של הילדים נדפקת וזו החברה העתידית שלנו. מטפלת בגילאים הללו צריכה להיות מישהי שיש לה איכויות מסויימות אבל אותן נשים איכותיות לא יעבדו ב-30 שקלים לשעה כשהן נדרשות גם לנקות ולבשל. אז כן, בודקים שאין רישום פלילי – אבל גם זה לוקח זמן ובינתיים היא עובדת".

אילנה מתארת מקרה שבו ראתה במו עיניה מטפלת מורידה תינוק בן פחות משנה מהכיסא לרצפה כשהיא מחזיקה אותו מהיד. "ממש גוררת אותו לרצפה". וזה ממש לא מקרה יחיד. "אני שומעת מישהי מחליפה לתינוק חיתול ואומרת לו כמה הוא מסריח. אז אני יכולה להסביר להן שלא ככה מתנהגות אבל מעבר לזה אין מה לעשות. ברוב המקרים לא מפטרים כי אין כח אדם וזה לא שעומדות בתור לעבוד בזה. זה לא שאם נפטר מישהי תהיה לה מחליפה.

"יש לי חברה שהיא מנהלת מעון באחת השכונות במרכז והיא אומרת לי 'אם הייתי יכולה, הייתי אומרת שלום ל-75 אחוז מהצוות. הן פשוט לא מתאימות לעבודה עם ילדים. זה מטורף. וזה בגנים שהם כבר מפוקחים".

כמה פיקוח יש בפועל?
"אם המפקחת מגיעה לפה פעם-פעמיים בחודש זה במקרה הטוב. לדעתי זה משהו כמו מפקחת על כל 15 מעונות ויש לה ישיבות, עוד דברים פרט ללבוא למעונות".

נס שלא קורים אסונות בטיחותיים

"כמנהלת, גם אם אני מזהה מישהי שלא מתאימה, לא תמיד יש לי את היכולת להוציא אותה אם לא מדובר במצבים קיצוניים של אלימות", אומרת דורית (שם בדוי), מנהלת מעון מהצפון שעבדה גם כמפקחת של מעונות וגני ילדים מפוקחים, "הייתה לי מישהי שהייתה קצת אלימה וראיתי איך היא משליכה ילד על המזרן, למזלי ראה אותה גם אבא ולכן היה יחסית קל להוציא אותה אבל אם זו הייתי רק אני, אפילו כמנהלת של המעון, היה לי מאוד קשה לפטר אותה. במיוחד כשמדובר במישהי עם וותק ואז יש ועדים".

גם דורית מסכימה שמיקוד הפחד שלנו במקרים החריגים של האלימות הקיצונית, גורם לנו לפספס את הסכנה האמיתית בה נמצאים הפעוטות שלנו. "אלו גילאים כל כך קריטיים ועדינים שלא צריך להגיע למכות בשביל לגרום נזק לילדים. מצוקת כח האדם כל כך חמורה שלפעמים זה שתי מטפלות על שלושים ילדים קטנטנים שהן צריכות לחתל, להאכיל, לנקות - אם מישהו היה נכנס ועושה סרט על חיי המעון הוא היה נחרד. זה נס שלא קורים אסונות בטיחותיים בתדירות גבוהה יותר ומי שאשמה זו המדינה שלא לוקחת שום אחריות בנושא".

כמפקחת, כך היא מספרת, גם אין לה תמיד את האפשרות לטפל בגנים בהם התנאים והטיפול שהילדים מקבלים אינם נאותים. "יש 18 תינוקות מגיל שלושה חודשים וחצי על שלוש מטפלות. אי אפשר לטפל ככה גם אם הן רוצות. יצא לי מצב שהגעתי לגן בו הייתה מטפלת אחת על 18 תינוקות יונקים, ביקשתי מהורים שיבואו לעזור. במקרה אחר התקשרה אלי מנהלת מעון שאבוא לעזור לה כי לא היה לה כח אדם".

דורית לא מקלה ראש במקרי ההתעללות שנחשפו לאחרונה, אבל מנתקת אותן מדרישות ההורים. "כל החולירות שמתעללות זה הן, זה שלהן, זה מופע קיצוני – אבל אתם באמת חושבים שהפיקוח יעזור?" היא אומרת, "הבעיה יותר חמורה מזה. מצלמות לא יפתרו את הבעיה. מצלמות זה טוב למצב שיש תלונה או חשד שקורה משהו, אבל איך זה יעזור אם תינוק בוכה שעות ולא באים אליו כי פשוט אין מי? כשתינוק מחכה שעתיים ושלוש שיחליפו לו חיתול? הבעיה הרבה יותר עמוקה ממצלמות ופיקוח".

איך אפשר לפתור את זה?
"הדבר הראשון שצריך לדאוג לו הוא הכשרה לכל הצוותים החינוכיים שמגיעים לעבוד בתחום הזה. לא יכול להיות שבגלל מצוקת כח האדם כל מי שיש לה ידיים ורגליים מתקבלת לעבוד בתחום כל כך רגיש, הן צריכות השכלה מתאימה. ראית פעם מורה או מנהלת בבית ספר בלי תעודת הוראה או תואר ראשון או שני? אז במעונות יש המון כאלה שאפילו לא סיימו 12 שנות לימוד. צריך לגייס כח אדם, להכשיר אותו, לשמר אותו, ללוות אותו, לפטר את מי שאפילו יש חשד קטן מאוד שהן לא מתאימות – להעיף. לא יכול להיות שישלמו למטפלות במעונות 4,000 שקל בחודש, בלי תנאים, עבור עבודה קשה, מלחיצה ומפחידה ויצפו שיגיע כח אדם איכותי".

ומה לגבי מפקחות ומצלמות, בכל זאת?
"מצלמות ופעם בחודש מפקחת לא נותן כלום – זה שום דבר. אנחנו נמשיך לראות מקרים כאלה כי תמיד יהיו אנשים מופרעים. הבעיה האמיתית היא השגרה במעונות, לא המקרים החריגים, ועד שלא ישנו את המקצוע זה לא ישתנה".