ישנו גן אחד בגבעת ברנר שאותו מפעילים ההורים. את כל הפעילויות הם מעבירים – אמהות ואבות. המודל פשוט: הורים משלמים לפי מספר השעות שהילדים שלהם בגן, והכסף מחולק במשכורות שמעבירים את הפעילויות. אין כאן מטרות רווח – הרווח היחיד הוא זמן איכות עם הילדים.
"בגן אומרים שחייבים להגיע בשעה הזאת והזאת ולהיפרד אחרי שלושה ימים, ויש כל מיני 'מאסטים' כאלה", אומרת ארני זקס, אמא וגננת. "רציתי משהו יותר גמיש שמתאים לילד ולמשפחה".
"קונים את הזכות להשפיע"
בגן השלום בתל אביב, ההורים הם בעצם המנהלים של הגן. לגננת פילו, מי שייסדה את הגן, יש עצמאות פדגוגית, אבל חוץ מזה הם מנהלים הכל יחד. החל מניקיון וניהול שיפוצים ונדל"ן, ועד קבלת גננות חדשות ואפילו בחירת ההורים החדשים שיצטרפו לגן.
"תחשבי על משפחה שמתנהלת", אומר איתן גולדמן, אב לילדה בגן שיתופי. "אנחנו יכולים להיות אלה שאולי משלמים את הגן, משלמים את המשכורות, דואגים להתגייסויות או מתקנים דברים שנמצאים בגן, אבל בעצם יש אנשים אחרים שמטפלים ודואגים לתכנים".
גם בגנים רגילים יש להורים מה לומר על כל דבר ועניין, אבל כאן הם קונים לעצמם את הזכות להשפיע באמצעות עבודה קשה.
"החיסרון המשמעותי המעורבות הורים זה שהורים בעצם לא יודעים לשים את הגבול, לעצור ולהגיד מכאן זה של הגננת", אומרת רוית גוטמן ממכון אדלר.
יותר ויותר הורים לא רואים בגן בייביסיטר – הם רוצים לדעת מה קורה בו ובעיקר להשפיע, ואם תשאלו אותם, שיתוף הפעולה הזה צריך להימשך גם בבית הספר.
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק
