בשנים האחרונות נכנס החינוך המיני למערכות החינוך בישראל - תוצאה של השתדלות מצד מנהלות ומנהלים, יועצות ויועצים, מורות ומורים, הורים ונוער. בסופו של דבר גם משרד החינוך הבין שמדובר בצו השעה, ולפני שנתיים הודיע כי החל משנת 2023 שיעורי חינוך מיני יהיו חובה לכל התלמידים.
אבל מי שהיו חלוצים בחינוך מיני במערכת החינוך, באופן מפתיע, היו דווקא הגנים. כבר קצת יותר מעשור ילדות וילדים לומדים כי גופם ברשותם, ואין כמעט הורה לפעוטות שלא עמד תוהה מול ילדון שהודיע בנחרצות שלא יתקלח או ילך לישון כי "הגוף שלי הוא רק שלי".
הסיבה העיקרית שבזכותה החינוך המיני התקבל באהדה על ידי המערכת וההורים דווקא עבור פעוטות היא ההתמקדות במוגנות - ככל שילדות וילדים רכים יותר, כך אנחנו חוששים להם יותר. רק שבתקופה שבה נחשפות עוד ועוד פגיעות מיניות, האזהרה "לא לקחת ממתקים מזרים" כבר לא מספיקה, והיא הורחבה לזירות זהירות נוספות. מאותה סיבה, אגב, יש כבר כמה שנים חינוך למיניות גם בחינוך המיוחד - במוסדות האלו התלמידות והתלמידים נמצאים בסיכון גבוה גם להיפגע וגם לפגוע, ולפיכך יש התייחסות מפורשת להתנהגות מינית נאותה.
אלא שמאז שנכנסו מסרי המוגנות לגנים, החינוך המיני בישראל עבר מהפך והתרחב מחינוך מיני שלילי (כלומר כזה שמתמקד ב"אסונות" הכרוכים במיניות – פגיעות מיניות, הריונות לא רצויים, מחלות, סקסטינג) לחינוך מיני חיובי (כזה שמתמקד במיניות כרגש, קשר, תקשורת, עונג). זהו המסר המוביל כיום בחינוך המיני בעולם, וגם בבתי הספר בישראל.
האם חינוך כזה הוא רלוונטי גם לגיל הגן?
לכאורה - מה פתאום? מה לגיל גן ולמין? מפקחות, גננות והורים מעדיפות ומעדיפים להישאר בתחום המוסכם (והחשוב) של מוגנות מינית, ותופסים את ההקשר בין ילדות וילדים תמימים לבין מין כמביך ולא תואם גיל, ואפילו מסוכן.
רק שהתפיסה של מין כעולם למבוגרים בלבד מתרכזת ביחסי מין, ושוכחת שמיניות היא כוח חיים שמצוי בכל גיל ובכל שלב התפתחות, ולכן ראוי לקבל התייחסות מותאמת גם בילדות. יש לא מעט סיבות ונימוקים למה עלינו לעשות רגולציה של חינוך מיני כשגרה בגן הילדים, מעבר לחינוך למוגנות. קודם כל, כיוון שנרצה למצב את עצמנו כסמכות לידע והנחיה בנושא מיניות - כן, כבר מגיל הגן. בעולם שבו לילדים יש טלפונים נייידים מגיל צעיר, או שלאחים הגדולים שלהם יש אותם, במוקדם או במאוחר הם יתקלו במיניות. הרי אנחנו והם מצויים בתוך תרבות ויזואלית שמשדרת מיניות נון-סטופ. גם אם נשמור על בית צנוע ועל חיי משפחה מפוקחים חינוכית - בחוץ המיניות מצויה בפרסומות, בקליפים, בחדשות. וכשזה יקרה נרצה שהם ירגישו בטוחים לגשת אלינו ולמצוא אצלנו תשובות. ככל שנתחיל בתהליך הזה מוקדם יותר, כך גם בהמשך ההתבגרות המינית הילדות והילדים שלנו יתרגלו לפנות אלינו ולסמוך עלינו.
סיבה נוספת לחינוך מיני מותאם גיל כבר בגן היא חינוך להתנהגות מינית מקובלת. התפקיד שלנו הוא לשרטט להם את גבולות ההתנהגות המותרת להם והאסורה עליהם, בהתאם לקודים החברתיים-תרבותיים שלנו. ההכוונה שלנו בתחום ההתנהגות צריכה לקחת בחשבון גם את ההתפתחות הפיזית והקוגניטיבית התואמת גיל, ולהבין שילדים וילדות בגן לא סקרנים למיניות כמו מתבגרים שטופי הורמונים אלא כמו הפעוטות החקרנים שהם, שלומדים את העולם, ואת עצמם בתוכו. לכן, אם נעסוק בחינוך מיני בגן – גם הצוות וההורים ידעו בביטחון מה מותאם גיל ודורש רק הכוונה, ומה מעורר חשד ודורש טיפול משמעותי יותר. האם מותר לגעת אחד באברי המין של השני? האם מותר להתפשט תוך כדי משחק "משפחה" בגן? האם מותר להיכנס ביחד לשירותים? לא. לעומת זאת, מותר לתת יד (אם רוצים), מותר להתחבק (לא חייבים), מותר (אולי) להתרחץ יחד ערומים בבריכה בחצר עד גיל מסוים. כמו כל פעילות - גם ההתנהגות המינית היא תלויית הקשר סביבתי.
ולבסוף - מה חשוב יותר בגיל הרך מלהכיר את עצמי ואת גופי, על כל אבריו? ראש וידיים ורגליים וישבן ופות או פין ובטן וצוואר, וכולם יפים, טובים ונהדרים, ובדיוק-בדיוק במקום ובגודל המתאים עבורי. זוהי התשתית שעליה ייבנה בהמשך הביטחון בעצמי וביכולתי.
מיניות היא בכל מקום - בתוכנו ובעולם הסובב אותנו. לפיכך, חינוך מיני אינו חינוך להתנהגות מינית, אלא להבנה של מיניות מותאמת גיל, על הצדדים המשמחים שבה ועל הגבולות שבתוכם היא אמורה להתנהל. כשם שחינוך למוגנות אינו עידוד להטרדה מינית, כך חינוך למיניות חיובית לא "מכניס רעיונות לראש". ואחרי הכל, נרצה שילדינו יגדלו בהבנה שמיניות היא דבר נחמד ולא רק מתכון לאסון. לא ככה?
הכותבת היא מהאגודה לחינוך מיני בישראל ועוסקת ברגולציה של חינוך מיני בהכשרה להוראה. יחד עם עו"ס מאיה ברון ועו"ס רננה דנון מעמותת עלם הן יובילו ביום שני 30.12.2024 מעגל שיח בנושא: איך לקדם רגולציה של חינוך מיני בהכשרת נשות ואנשי חינוך לגיל הרך? בכנס חינוך לגיל הרך בעולם משתנה, שיערך במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט