חזרת הילדים לגן מחר מלווה באנחת רווחה אצל הורים רבים, אך גם מעלה דאגות, חשדות ושאלות רגשיות וחינוכיות על איך עוזרים לילדים הרכים שלנו להתמודד עם השינויים והמעברים התכופים, ואיך מצליחים לשרוד תקופה של הסתגלות לא רגילה. הסתגלות לא רגילה כיוון שהיא כוללת חששות של ההורים מהידבקות בגן, אוירה כללית של מתח וחרדה, צורך להסתגל לגן שבו תקופת ההסתגלות הקודמת לא תמה והוא כבר נקטע, ופרידה מההורים אחרי זמן ממושך מאוד של שהות משותפת בבית ללא מעברים, פרידות או דמויות אחרות שטיפלו בילדים מלבד ההורים.
הרגע הזה שמשאירים אותם בגן והם נאחזים בכנפי הבגד שלנו, ובוכים ונאבקים כדי שלא נלך. הרגע הזה שהם צורחים כאילו זה סוף העולם, ומצליחים להעביר אליכם ההורים תחושה נוראה של תלישות, ובדידות ועצבות, כמו שהם מרגישים כרגע, הוא רגע אמיתי של הורות.
זה כך קשה להאמין שהילד שלכם, זה שצורח ובוכה במלוא גרונו עכשיו, יצליח להתגבר מבעד לדמעות ולראות פתאום בזווית העין חבר, וגננת נחמדה, ומשחק שהוא ממש אוהב. לו רק תוכלו מחר לראות את הנולד לרגע אחד, ולהאמין שיגיעו ימים טובים של חיוכים והנאה, זה אולי יעמעם במעט את צער הפרידה.
המסר הוא שמותר לכעוס ולבכות.
אין ספק שהחזרה לגן תביא נורמליזציה ובריאות נפשית לרוב הבתים, ושהיא חשובה לילדים ולהורים כאחד. הילדים זקוקים להתאווררות מהבית, חיברות עם בני גילם, והעשרה. ההורים זקוקים לזמנים ללא הילדים כדי לעבוד, לחזור לשגרה ולהתארגן.
אל תצפו מהם להיות בוגרים
המסר הכי חשוב להורים בתקופת ההסתגלות הוא לאפשר לילדים להתאבל על מה שהם מאבדים כשהם חוזרים לגן. מבחינת הילדים קשה עדיין לראות את התועלת שבשינוי הזה וחלקם יחושו עצובים או כועסים על כך שהם נדרשים להיפרד מההורים.
חשוב להעביר להם את המסר שמותר לכעוס ולבכות ושזה באמת קשה להיפרד. בגלל הקושי שלנו כהורים להכיל בכי והתנגדות לפרידה, אנחנו לעיתים מעבירים לילדים מסר שקשיי פרידה זה לא "בוגר", שעליהם להתאפק ולא לבכות, ושעליהם להסתגל תוך זמן קצר לשינוי.
מסר כזה במקום להאיץ את תהליך ההסתגלות רק מפריע לו, כיוון שהילדים מנסים להתאפק, מאוכזבים מעצמם שהם לא מצליחים, צוברים הרבה מתח בתוכם, ופחות פנויים לתהליכי ההסתגלות והחיברות להם הם נדרשים.
אז מה עושים?
ההכנה הקונקרטית של הילדים לגן, חשובה לא פחות. מומלץ להסביר מה צפוי כל יום. כמה זמן יהיו היום בגן, מי יקח לגן ומי יחזיר, מה יאכלו בצהריים, מה יעשו ביחד עם ההורים אחרי הגן. ההכנה תורמת לתחושת החוסן והיציבות של הילדים.
אפשר להציע לילדים לקחת איתם חפץ אהוב מהבית, תמונה או צעצוע שיזכיר להם את הבית או ההורים והם יוכלו לשחק איתו ברגעים קשים. אפשר לייסד טקס פרידה קבוע עם הילד שלכם, שכולל משחק תנועתי-קולי כלשהו או משפט קבוע שאומרים.
חשוב לא להעמיס על הילדים חרדות, אזהרות, ורגשות סוערים שלנו סביב הפרידה מהם, כדי שיוכלו להתמודד עם הרגשות שלהם, ולא יצטרכו להכיל גם את הקשיים שלנו שרק יעמיסו עליהם עוד.
יש לוודא שהפרידה בגנים היא הדרגתית, שכן ילדים צעירים לא יכולים להיפרד מההורים ליום שלם, וזקוקים לימים קצרים מאוד בהתחלה, שבהדרגה יתארכו עד ליום שלם. נפשם של ילדים צעירים לא יכולה להכיל פרידה ארוכה ללא הכנה הדרגתית שמאפשרת הסתגלות רגשית נכונה לשינוי.
העובדה שההורים יכולים לשהות עם הילדים רק עשר דקות בגן, יכולה להקשות, שכן יש ילדים שיהיו זקוקים לנוכחות רבה יותר. אם אתם מרגישים שילדיכם זקוקים לשהות ממושכת יותר ביחד אל תהססו לשהות עימם במרחב שמחוץ לגן ולשחק איתם מעט. יש לומר להם מראש מה תעשו ביחד (למשל, נשחק תופסת צבעים, נדקלם דקלום אחד, ואז ניכנס לתוך הגן להתחבק, ואז אלך) וכמובן לא להעלם בלי לומר להם כדי שישמר האמון בינכם .
יש לשים לב לתגובות של הילדים שנמשכות לאורך זמן כמו קשיי הרדמות או סיוטים בלילה, שינויים בתיאבון, התקפי זעם חוזרים ועוצמתיים; אך גם לזכור שתקופת ההסתגלות יכולה להימשך עד כמה חודשים, והתנהגויות כמו אלה שצוינו יכולות להיחשב כנורמטיביות בתקופת ההסתגלות. באם השינויים שצויינו נמשכים מעבר למספר חודשים ואין שיפור או שאפילו מסתמנת החמרה, אפשר להתייעץ עם איש מקצוע.
סמכו על האינטואיציות שלכם כהורים, ואל תהססו לתקשר עם הצוות החינוכי ולהסביר מה יעזור לילד שלכם ומה הוא צריך, כי אתם אלה שמכירים אותו הכי טוב.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת את מרכז גרתי לטיפול רגשי ברעננה.