"סייעת בגן נעצרה לאחר שטלטלה והפילה פעוט בן 4" - זו הכותרת שפורסמה היום (שני) והיא מתווספת לשורה של אירועים רבים בשנים האחרונות אודות התעללות בגני ילדים על ידי אנשי צוות. מבלי להוריד מחומרת המעשה הזה או קודמיו, ישנם מקרים רבים בהם התיקים נגד אנשי הצוות נסגרים בשל האשמות שווא ללא כל סיקור תקשורתי. לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים וגננת ותיקה, מתייחסת לנקודה הפחות מדוברת בסיפורים הקשים שאנחנו מתוודעים אליהם על בסיס יומי לאחרונה:
לו נעצור רגע להרים את המסך האופף את התופעה נגלה כי למרות הכותרות, שנועדו לזרוע בהלה הרי ממש מתחת לאפם של ההורים, קיימת תופעה מושתקת של האשמות שווא של הגננות בגין התעללות. האשמות שנובעות במקרה הקל מפרשנות שגויה של סיטואציה חינוכית ובמקרה הנוראי - מניסיון נקמה של איש צוות או הורה בגננת.
מה קורה לגננות המואשמות ביום שאחרי?
הקלות בה ניתן לתלות בגננות האשמות בגין התעללות ותקיפה היא בלתי נתפסת. די בפרט קטן כמו משפט שנאמר מחוץ להקשר, קריאה לא נכונה של סיטואציה, ולעתים גם יד מכוונת של סייעת או הורה עוין.
מובן שהורה הסבור כי ילדו לכאורה נתון להתעללות או פגיעה, מגיב אוטומטית ואינסטינקטיבית להגן על ילדו וליציאה כנגד התוקף. אולם במציאות כזו המילה 'לכאורה' מאבדת כל משמעות, אף אחד לא ממתין לבירור האמת, והדבר רק הולך ומתעצם בעידן הרשתות החברתיות. הבהלה ההמונית, שניתן כמובן להבין אותה וביחוד כשמדובר בהורים הדואגים לילדיהם, צובעת את הכל בצבעים עזים, והמוניטין שאותה גננת בנתה לעצמה לאורך שנים של ניסיון, מקצועיות ואמינות קורס כליל.
במסגרת תפקידי, הייתי עדה לאין ספור מקרים בהם מערכת יחסים רעועה בין סייעת לגננת הובילה לעלילות שווא כלפי הגננת, מקרים בהם הורה ביקורתי ובדרך כלל הורה לילד מאתגר, נוקט בדרך נלוזה ומאשים את הגננת שלא עוול בכפה. ילד שחוזר על משפט ששמע בגן ומהר מאוד הדברים יוצאים מהקשרם, פעולה חינוכית ולגיטימית הופכת במהרה להתעללות חמורה. הגננת תמיד נמצאת במצב של חשיפה לפגיעה.
למרות שהאשמות התבררו כפיקציה, ישנן גננות שנאלצו לעבור מקום מגורים, ילדיהן נאלצו להתמודד עם מסגרת חינוכית חדשה, לבנות חיים חדשים כאילו היו אשמות לפשע נורא והחליטו להצטרף לתכנית להגנת עדים. חלקן נכנסו לדיכאון קליני, ירדו דרסטית במשקל ועוד. כולן נשים שברגע שמצאו את עצמן בסיוט מתמשך, החלו לפתח מחלות לב וכלי דם, התקפי חרדה ועוד בעיות בריאותיות, שנובעות כמובן ממצב נפשי קשה.
גם המצלמות לא חושפות את כל האמת
לדוגמה: ילד שנשפך עליו חול בגינה (דבר שלא צולם), ניגש לגננת וזו בעדינות טופחת עליו כדי להסיר את החול, בצילום זה יכול להיראות כאילו הגננת מתעללת ופוגעת פיזית. במקרה אחר שארע בגן ילדים באזור המרכז: אחת האמהות ראתה ילד העומד בגן, לצד הגננת כשלגופו קשורה מגבת. זו, התלוננה על "פגיעה בעלת אופי מיני". מבלי להבין את הסיטואציה השלמה בה הגננת עטפה את הילד שנרטב משתן והוריו לא דאגו לו לבגד חלופי, כדי למנוע התקררות, בעודה עסוקה בייבוש מכנסיו. לגננת נפתח תיק והיא הואשמה בעבירת מין. אחרי תהליך ארוך של בירור, זוכתה. האם הייתה בטוחה שאין טוב ממראה עיניים, בדיוק כמו מי שתומך בהתקנת המצלמות.
שלא יהיה צל של ספק, חובה לטפל ולבחון במלוא החומרה מקרים שבהם אכן מתרחשת התעללות או פגיעה בילדים. ההגנה על הגננות לעולם אינה אוטומטית או עיוורת והמאבק עבור זכותיהן נועד לוודא שתהיה להן סביבת עבודה בטוחה, כדי שהילדים יתפתחו בסביבה תומכת, אוהבת, מכילה ומותאמת לצרכיהם. מדובר בנשות חינוך מקצועיות, הדאגה לשלום הילדים היא חלק בלתי נפרד מחייהן, גם במסגרת הגן והרבה אחרי שעות העבודה.
בטרם יוצאים בכותרות מאשימות, חובה לרדת לשורש האמת ולברר את פרטי האירוע עם הגננת. הורים יקרים, תסמכו על הגננות וזכרו שהיא אשת חינוך, עולם התוכן בגן הוא הרבה יותר מ"שעת סיפור" ומשחקי חצר. מדובר בנשים שיוצקות את הבסיס והיסודות החזקים לחינוך ילדיכם. הן אמנם לא מלמדות אותם פיזיקה או מתמטיקה, אך בשנים הקריטיות לחייהם הן מלמדות אותם להיות בני אדם. ויש שיגידו שזה הרבה יותר חשוב.
לילי פוקמונסקי היא מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים וגננת בעלת ותק של למעלה מ-35 שנה