"אני האמא הכי חרא בעולם, איך יכולתי לעשות את זה לתינוקת שלי?", אומרת לעצמה בכעס דלינדה בכור חדד (38.5) אמא ל-5 ילדים מכפר יונה. דלינדה משחקת בהצגה: "קשורות" בתיאטרון הקאמרי בתל אביב, מנכ"לית של חברת הפרי של דלינדה, סטודנטית לתואר ראשון במשפטים LL.B בקריה האקדמית אונו ומחברת הספר "דלינדה".
דלינדה פרסמה השבוע פוסט בו היא מביעה חשש אמיתי לאנג'לינה, בתה בת השנה וחצי. "תמיד אמרו לי מה זה ילדה חמישית. היא בטח מגדלת את עצמה, הכי נוח שבעולם לתקוע את הילדה מול הטלוויזיה ולתת לה לצפות ב'לולי' וב'מני ממטרה' שהיא כל כך אוהבת. אנג'לינה, הייתה מתרגשת כשהיא הייתה רואה את 'לולי'. אפילו קניתי לה בובת 'לולי' מנגנת וספרים שמקריאים סיפורים. תקופה מושלמת ללדת ילדים שמגדלים את עצמם. מדי פעם בדקתי שהכול בסדר איתה, מנשקת, מנשנשת ובעיקר מדברת עליה ולא אליה".
אבל השבוע המציאות קצת השתנתה. לדברי דלינדה, אנג'לינה השבוע מתחילה לחזור לעצמה לאחר שחששה בתחילת השנה כי היא אינה כמו כל שאר הילדים בגן - היא פשוט לא שיחקה בקוביות. "פחדתי שהיא שונה ולא כמו כולם", היא מספרת. דלינדה חשבה שיכולה להיות בעיה בהתפתחות של אנג'לינה ונכנסה לבדוק בגוגל. "מרוב פחד וחשש התעוררתי ב-3:00 בלילה ומצאתי פוסט של אבא שמספר שיש לו תאומים שאחת מהם התפתחה מצוין והשני לא בגלל שצפה שעות בטלוויזיה. משהו בתוכי אמר לי שכדאי שגם אני קצת אסנן את הצפייה והורדנו לשעה וחצי. המחשבות הטריפו אותי מהחשש לאוטיזם. למחרת היה לאנג'לינה תור לפיזיותרפיסט מכיוון שהיא עדיין לא צעדה בכוחות עצמה. הגענו אני, הבת שלי אלין (13.5) ואנג'לינה למרכז של התפתחות הילד ב'לאומית' ושם רלף קיבל את אנג'לינה. רלף ישר הרים את אנג'לינה, הצמיד אותה בין שתי רגליו. תפס לה מתחת לבית השחי ואז את שתי הידיים והילדה התחילה לצעוד. אני ואלין מאוד התרגשנו עד הרגע ששרף לי את הנשמה".
"היא לא הייתה מסתובבת כשקראנו לה"
לפי טיפת חלב, אנג'לינה התפתחה יפה עד גיל שמונה חודשים היא התהפכה בזמן, זחלה בזמן, התיישבה בזמן. צחקה מכל פרצוף מצחיק, חיקתה הבעות פנים, שיחקה עם בובות, האכילה אותם. אבל דלינדה קראה שתינוקות בגיל שנה וחודשיים, צריכים להצביע ולנפנף לשלום, אנג'לינה לא עשתה את זה.
למרות זאת, דלינדה נשארה לא בטוחה ולא רגועה. "כאשר היינו קוראים לה בשמה היא לא הייתה מסתובבת או מחפשת מי קורא לה. אם כלב או חתול היו עוברים לידה, היא הייתה מתרגשת וקוראת להם: והב והב. בוקר אחד, אמא שלי התקשרה אלי ואמרה לי: 'אני חושבת שלאנג'לינה יש עיכוב בהתפתחות והיא מתנהגת כילדה בת שמונה חודשים'. הלב האימהי שלי נקרע ואמרתי לה שזה לא נכון ושהילדה בסדר גמור. התקשרתי לאחות טיפת חלב: האחות מיד שמחה לשמוע את קולי ואני המשכתי כמחפשת תקווה. אמרתי לה בטלפון שאנג'לינה כבר בת שנה וחודשיים והיא איננה מצביעה ומנפנפת לשלום. שאלתי אותה אם זה נורמלי והאחות אמרה לי: 'דלינדה, הכל בסדר עם הילדה שלך, אני מבטיחה לך שעד גיל שנה וחצי, היא תעשה הכול!'. כמובן שנרגעתי, הרגעתי את אימי ובעיקר המשכתי לתת לאנג'לינה לצפות בטלוויזיה".
חברותיה של דלינדה אפילו המליצו לה שטלוויזיה תיטיב עם הילדה. "הן היו אומרות לי שטלוויזיה זה הכי טוב, יש בה הכל! היא תתפתח לך מצוין מול הטלוויזיה! רק מה שלא ידעתי זה שטלוויזיה היא האויב מספר אחת של תינוקות עד גיל שנתיים!"
לפני שבועיים דלינדה לקחה את אנג'לינה לטיפת חלב. שם האחות פיזרה קוביות על השולחן ואמרה לאנג'לינה להניח קוביה על קוביה. אנג'לינה לא התייחסה לדבריה של האחות והחלה לשחק עם הקוביות ולדבר ג'יבריש.
האחות שוב ביקשה מאנג'לינה לשים קובייה על קובייה, ואפילו הראתה לה איך, אך אנג'לינה לא התייחסה ולא הגיבה לדבריה. דלינדה נלחצה. "קלטתי את האחות מסתכלת עליה עם פה פעור ובוחנת אותה במשך דקה ארוכה", היא משחזרת את הרגעים, "דקה שהרגישה לי כמו נצח. הרגשתי איך הלב שלי נהיה כבד ועמד להתפוצץ עוד רגע". האחות המשיכה להביט באנג'לינה ואז אמרה: "אנג'לינה בסדר גמור. במיליון אחוז היא בסדר. כנראה שיש לה שמיעה סלקטיבית". דלינדה הייתה בטוחה על אף שהאחות אמרה שהכל בסדר, כי הטלוויזיה לא מומלצת.
"דרשתי מכל ילדיי ומשפחתי, בשום אופן לא לפתוח טלוויזיה או סרטון בפלאפון", היא מספרת, "הבנתי שהמסכים גורמים לבעיות התפתחות אצל תינוקות. בנוסף היו לה התנהגויות מוזרות. היא הייתה מקשיחה את הגוף כאילו היא נכנסת לסרט עם עצמה ועושה רעשים. מצאתי את עצמי בוכה ברמות שלא תפקדתי. ישבתי וגיג'דרתי על חיי. לא ניקיתי את הבית, לא בישלתי, לא עשיתי שפם, שעווה ברגליים, כלום, התפרקתי נפשית ופיזית! רזיתי 3 קילוגרמים בשבוע, לא כי לא אכלתי, אלא אכלתי את עצמי".
גם לאחר טיפת החלב דלינדה לא נרגעה, וניגשה לקופת החולים. גם שם הרופאה אמרה שהיא בסדר גמור והמליצה ללכת לנוירולוג אם היא באמת חוששת. דלינדה ניגשה לארבעה נוירולוגים.
יש רופא אחד שעזר במיוחד?
"יש רופא אחד שנתן לי תקווה ואמר שבגיל שנה וחצי, המוח של תינוק הוא אלסטי והוא ניתן לשינוי. הרופא אמר לי להקריא לה הרבה סיפורים ולשחק איתה. הוא אמר שהכול עוד יכול להשתנות".
אנג'לינה מדברת 'לולית' ועכשיו צריך ללמד אותה עברית
דלינדה לא עצרה, היא קבעה תור באיכילוב לבדוק את עיניה של הילדה ובמקביל לבדיקת שמיעה. "אנג'לינה חזרה לעצמה רק לאחר כמה ימים שבהם לא צפתה בטלוויזיה ולא השתמשה בפלאפון", היא טוענת, "היא התחילה לתקשר, להראות לנו חפצים, להתלהב ממשחקים ואפילו התחילה לצעוד עם יד אחת. לאחר שבוע, חזרנו לטיפול שני אצל הפיזיותרפיסט. לאחר כמה דקות של טיפול, הוא אומר לי: 'ואוו, אנג'לינה יוצרת קשר עין ארוך ומדהים. היא ילדה חדשה'. אני פשוט חושבת שיש לה עיכוב התפתחותי בגלל הטלוויזיה והמסכים. אנג'לינה מדברת 'לולית' ועכשיו צריך ללמד אותה עברית. אני וכל המשפחה, עובדים איתה ומפתחים אותה כל יום. אני אלחם למען הצלחתה בחיים".
מה היית ממליצה להורים אחרים?
"טלוויזיה לפעוטות היא סכנה. לאחר כל מה שעברנו, חקרתי והשכלתי להבין שצפייה ממושכת בטלוויזיה מדקקת את קליפת המוח ומשפיעה לרעה על הזיכרון. הצפייה גורמת לחוסר אינטראקציה חברתית ומילולית ופוגעת בכושר התקשורת והשפה אצל פעוטות וגורמת להם להיות זומבים. בבקשה, אל תתנו לתינוקכם לצפות בטלוויזיה ובמסכים. עדיף שתמשכו שיערות לעצמכם אבל תינוקותיכם יהיו בריאים".