אחד הדברים הכי קשים בהורות הוא הדאגה הבלתי פוסקת לילדים: האם הם אכלו מספיק? ישנו מספיק? וגם - האם הם בטוחים? והאם עשינו את כל מה שיכולנו כדי לוודא שהם בטוחים? למרבה הצער, לעיתים קרובות המציאות ומהדורות החדשות רק נותנות לנו עוד ועוד סיבות לחשוש. אבל איך יודעים מתי זה כבר נהיה מוגזם וצריך קצת לשחרר?
זאת בדיוק הדילמה שעמדה בפני אם אחת שפנתה לאחרונה לפורום האימהות הפופולרי Mumsnet, כדי להתייעץ עם שאר האימהות לגבי כלל שיש לה: היא לא מרשה לבנה בן השבע להיכנס לשירותי גברים ציבוריים לבדו. במקום זה, היא לוקחת אותו איתה לשירותי הנשים, כי היא חוששת שמישהו יפגע בו.
"הבן שלך הולך לשירותים גם כשאת לא בסביבה"
"הבעיה היא שהוא התחיל להתלונן על זה, והוא רוצה ללכת לשירותי הגברים לבד", הסבירה האם. "הסכמתי לזה פעם אחת במקום שכמעט ולא היו בו אנשים, אז ידעתי שהוא לא ייתקל באף אחד ליד המשתנות. אני תמיד כנה איתו, אבל אני לא לגמרי יודעת איך להסביר לו למה אני לא מסכימה לזה בשום מקום אחר, למשל בשירותים בבריכה או בחדר הכושר", הודתה. היא הסבירה שהיא חוששת ממצב שבו אחד הגברים יחשוף את עצמו בפניו נגד רצונו או יפגע בו בדרך אחרת. היא הוסיפה שהבן שלה מודע לנושא המרחב האישי וההסכמה, אבל הסבירה שהיא בכל זאת לא לגמרי יודעת איך לנסח בפניו מה בדיוק מדאיג אותה. "איך הייתן מסבירות לו את זה?", היא שאלה.
הפוסט של האם עורר דיון סוער בשאלה האם המנהג שלה בכלל הגיוני מלכתחילה או לא. חלק מהגולשות טענו שהיא מתנהגת בצורה פרנואידית, ושבמוקדם או במאוחר היא תיאלץ להתרגל לרעיון שלא תוכל להיות לצידו בכל פעם שהוא ירצה להשתמש בשירותים ציבוריים. אבל אימהות אחרות דווקא הבינו את החשש שלה.
"באיזה שלב תרשי לו ללכת לשירותי הגברים? אולי זה יהיה אירוע מיוחד לכבוד יום הולדת 18?", עקצה אותה אחת האימהות. אחרות ניסו להסביר לה את הבעייתיות קצת יותר בעדינות: "מתישהו את תהיי חייבת להתרגל לרעיון הזה. הוא לא יוכל להמשיך ללכת איתך לשירותי הנשים לעוד הרבה זמן", כתבה לה אחת מהן. "אני חושבת שהוא בהחלט מסוגל להשתמש בשירותים בעצמו ולדעת לצאת החוצה מיד אחרי", עודדה עוד גולשת, "אני נתתי לבנים שלי להיכנס לשירותים ציבוריים בעצמם ופשוט חיכיתי בחוץ ושמתי עין על הדלת. לרוב זה לקח להם כמה דקות, אז אם זה היה יותר מזה, ידעתי ללכת לבדוק מה קורה איתם. הבן שלך הולך לבית הספר ומשתמש שם בשירותים גם כשאת לא בסביבה, נכון?".
עוד גולשת ניסתה להכניס באם קצת היגיון: "שאלתי את בעלי, ואני לא חושבת שרוב שירותי הגברים מלאים באנשים מסוכנים שמחכים שם כל היום כדי להתנפל על ילדים", היא כתבה, "ואפילו אם זה היה ככה, בשירותים מלאים באנשים, אני בטוחה שמישהו היה עוצר אדם כזה אם הוא היה מנסה משהו. לחלק מהאנשים יש יותר מדי פרנויות בימינו".
אימהות אחרת, כאמור, פשוט הזדהו עם האם המודאגת. "אני חושבת שגיל 8 זה כנראה הכי מאוחר שלקחתי את הבן שלי איתי לשירותי הנשים, אבל אני לגמרי זוכרת כמה מפחיד זה היה לשחרר אותו ללכת לבד בהתחלה", כתבה לה אם אחת מניסיונה, ועוד אחת שיתפה שהיא נמצאת באותו מצב: "אני לא אתן לבנים שלי ללכת לבד לשירותי גברים ציבוריים עד שהם יהיו בני 8, ואם הייתה לי בת, אני לא חושבת שהייתי רוצה שהיא תלך אפילו לשירותי הנשים לבד", היא כתבה, "זה גיל צעיר מדי כדי להיות לבד עם זרים במקום עם תאים שאפשר לנעול. אני פשוט אגיד להם שהם צריכים ללכת לשירותים עם מבוגר, כי לא על כל המבוגרים אפשר לסמוך. זה בדיוק כמו שהם יודעים שאסור להם לדבר עם זרים. זאת הסיבה שאני חושבת שמקומות ציבוריים צריכים לדאוג שיהיו בהם שירותים מותאמים למשפחות או כאלה שמתאימים לכל המגדרים".
וחלק מהאימהות פשוט הציעו לה כמה עצות יעילות להתמודד עם הקושי. "אני פשוט אמרתי לבן שלי שהוא צעיר מדי כדי ללכת לשירותי הגברים לבד", העידה אם אחת. "תני לו ללכת לבד וחכי בחוץ, ופשוט תגידי לו לצעוק אם מישהו לא נותן לו לצאת", הציעה עוד אם, "תמשיכי להסביר לו איך לשמור על עצמו, הוא יהיה חייב ללמוד ללכת לשירותים לבד בשלב מסוים". "יש לי שלושה בנים, ותמיד ביקשתי מהם להיכנס לתא במקום להשתמש במשתנות, כמו גם כל החברות שלי שיש להן בנים", כתבה לה עוד אם שהבינה את החשש, ועוד אם הציעה רעיון נוסף: "הייתי מחליטה אם לתת לו להשתמש בשירותי הגברים בהתאם למקום שאתם נמצאים בו. למשל בקניון, אני מניחה שהשירותים גדולים מאוד, אז אם הייתי צועקת לבן שלי מהכניסה הוא לא היה שומע אותי, לכן בגיל הזה הייתי לוקחת אותו איתי לשירותי הנשים. בשירותים קטנים יותר הייתי יכולה לצעוק לו מכניסה בקלות כדי לבדוק שהכל בסדר", היא הציעה ועוד אם הצטרפה: "אחרי שהבן שלי נכנס לשירותים תמיד צעקתי פנימה שאני מחכה לו ליד הדלת, כך שכל מי שבפנים יידע שיש מי שמשגיח עליו מבחוץ".
תמיד לבקש רשות
עוד אם הציעה עצמה וגם זווית הסתכלות שונה: "הבן שלי הולך לבד לשירותים מאז שהוא בן 5-6. תמיד עמדתי בחוץ ובדקתי שלא נכנס לשם אף אחד שנראה לי בעייתי. חוץ מזה גם הקפדתי לשים לב כמה זמן הוא שם, ובמקרה הצורך קראתי לו ואפילו שלחתי לפעמים גברים רנדומליים להוציא אותו החוצה. אם הוא היה נשאר שם הרבה זמן, גם הייתי נכנסת פנימה בעצמי. אבל זאת בעיה שלי, לא שלו. לא הייתי יוצרת אצלו פחדים בלי סיבה", היא הדגישה.
אבל מעבר לכל העצות הספציפיות למקרה הזה, האם יש צעדים מעשיים שהורים יכולים לנקוט בהם כדי לשמור על הילדים שלהם בטוחים? לדברי הפסיכיאטר ד"ר רחיל כרים, לנהל עם הילדים שיחות על בטיחות, מרחב אישי והסכמה זה אף פעם לא קל - אבל חשוב מאוד. הוא מסביר שהורים חייבים ללמד את ילדיהם "תמיד לבקש רשות - בין אם הם מחבקים חבר או משחקים בצעצועים של מישהו אחר, לבקש רשות מחזק את חשיבות היכולת לבחור". עם זאת, לא מספיק רק לדבר על זה: הורים חייבים גם להדגים את ההתנהגות הזאת לילדים שלהם, כך שיהיה להם מודל לחיקוי.
בנוסף, חשוב מאוד ללמד את הילדים את חשיבות המילה "לא". הם חייבים להבין שאם הם אומרים למישהו לא - הוא צריך לכבד את זה. "במקום להורות לילדים לחבק או לנשק את בני המשפחה כשהם נפרדים מהם, תנו להם לבחור אם הם רוצים לעשות את זה", אומר ד"ר קארים. "אסור לכפות עליהם חיבה, ואם הילדים שלכם מרגישים בנוח רק לתת כיף, לחיצת יד, או רק להגיד להתראות - אתם צריכים לקבל את זה".