אבא, אמא, אני לא מאמין באלוהים

אבא, אמא, אני אתאיסט

כיצד אומרים להורים שאתה אתאיסט? נער לפני גיל המצווה

אומרים זאת באומץ רב ומתכוננים למתקפה שלהם. אם יש לך אומץ ואם אתה מוכן לגרום להם את האכזבה הזו במחיר של עמידה על העקרונות שלך – פשוט תגיד זאת. אם אתה מוכן לוותר, בינתיים, על עיקרון מאד חשוב שלך למען גרימת אושר להורים – זה לגמרי לגיטימי ומאד מכבד. זו החלטה קשה עבור נער בן 13 ודע לך שכל מה שתחליט, יהיה נכון. אשמח לדעת מה החלטת בסוף ואיך זה עבר.

הילד לא שולט בפחדים שלו

יש לי ילד בשם רועי והוא בכיתה א'. הילד מפחד מכל דבר כבר שלוש שנים - אם יאיימו על הילד הוא יפחד ולא יבוא לבית הספר, אם יאמרו שהבובות חיות הוא יפחד ולא ירצה לשחק בהן. הוא בוכה ומרביץ. גם כאשר מסבירים לו שאין ממה לפחד, הוא לא מקשיב. מה את מציעה לעשות? סיגל

פני לעזרה של איש מקצוע. לא יכולתי להבין אם זו בעיה התנהגותית או רגשית ולכן אני ממליצה ללכת איתו למטפל באמנויות או בבעלי חיים. מטפל כזה יוכל לעלות על שורש הבעיה וגם לקדם את הילד בשליטה על פחדיו. מטפל כזה גם ידריך אותך איך להתנהג במצבים דומים.

הפעלה לצורך קבלת תשומת לב

שלום, בני בכיתה ג' ואני מרגישה שאני מתעסקת סביבו יותר מידי. מרגע שאני מגיעה מעבודתי אני איתו - אני רואה שאינו כתב יומן ואינו עושה את כל שיעורי הבית ואני צריכה לטפל בזה, לוקח לו חצי שעה לאכול ארוחת צהריים, הוא עושה שיעורים לאט לאט ועד שהוא עושה מקצוע אחד לוקח לו זמן. בנוסף, הרבה פעמים הוא אומר שאין לו שיעורים בעוד מקצועות וכשאני מתקשרת לבדוק אצל חבריו לכיתה מסתבר שיש והוא לא אמר את האמת. כמו כן, אני זו שצריכה לשבת איתו וללמד אותו למבחנים.

הבן שלך אימץ סגנון אישיות של ילד המפעיל את הסביבה כדי לקבל אישור להיותו. הדבר נקרא "הפעלה לצורך קבלת תשומת לב יתרה". עליך להחליט ממה את יורדת, על מה את לא מספקת יותר תשומת לב. אולי לא תסכימי להעיר לו בזמן האוכל? שיאכל שעתיים! את ממהרת לאיזה מקום? הוא עושה זאת, באופן לא מודע ולא במזיד, כדי לגרור אותך לתגובה. אז אל תגיבי. ומה דעתך, החל משנה הבאה, לא להתעסק בנושא שעורי הבית שלו? מה הכי גרוע שיקרה? הוא יירד בלימודים. נכון. אז גייסי את המורה ולילד שדרי שאת בוטחת בו שהוא יידע מה לעשות הכי טוב עבורו. כל זמן שבנך יודע שהוא יכול להפעיל אותך במילה, בהתנהגות, בכעס, בעוד נאום שלך – הוא לא יחדל מכל ההתנהגויות האלה שלו.

"זכותך לזמן אישי גם על חשבון הילד"

מיכל, אני מותשת, אינני יודעת מה לעשות. בני עבר שנה לא קלה כלל - חברו הטוב נפטר ממחלה קשה ובני מטופל ע"י פסיכולוג. מאז המקרה במחצית הראשונה של השנה החסיר המון חומר, עשינו לו אבחון באותו הזמן וראינו שיש לקות למידה קלה ובעיה ריגשית שאכן מאז הטיפול הפסיכולוגי יש שיפור רגשי עצום ובני חזר לתפקד. אינני יודעת מה לעשות, אני חוזרת הביתה מהעבודה ועד הערב אני מותשת ואין לי טיפת זמן לעצמי, בעוד שבעלי שותף מלא לכל הנושא, אבל מידי פעם הוא חייב להישאר בעבודה עד מאוחר. בבקשה הציעי לי מה לעשות. שירה

שירה, אם הילד מטופל ומצבו מוטב, אינני מבינה מדוע את מותשת. ייתכן ובגלל שהילד ממשיך להפעיל אותך ולגרום לך דאגה. אם אמנם כך, עלייך ללכת לקבל ייעוץ הורי, אשר ידריך אותך להציב לילד גבולות (כן, למרות המשבר אשר עבר) וללמד אותך שזכותך לזמן אישי גם על חשבון הילד. פני למשרדי ונמליץ לך.

מעליבים את הילד? תציידי אותו בתשובות

יש לי ילד בן 6.5 והוא הילד השלישי במשפחה עם הפרעה בדיבור. עד לפני חודש הבעיה הייתה קלה יחסית, אבל עם הולדת התינוק החדש הבעיה בדיבור הפכה לבולטת יותר. ידוע לי כי המצב כנראה נובע מהולדת התינוק ואנו מנסים בבית לתת הרגשה שהכל נשאר כמו שהיה לפני הולדת התינוק. הבעיה היא שפתאום ילדים בכיתה מעליבים אותו ואומרים לו שהוא דומה למשה רבנו. אני ניסיתי להסביר לו את הקשר מהפן החיובי של מנהיג ייחודי שנבחר ע"י ה'. אני זקוקה לייעוץ איך להתמודד עם העלבונות של ילדים מהכיתה?נועם

נועם, את צריכה לצייד אותו במשפטי תשובה. תשאלי אותו מה בדיוק אומרים לו ותחשבי מה לענות. אם אומרים לו "אתה משה רבנו", שהוא יענה "ואתה שמשון הגיבור בלי השערות", או שיגיד "ואתה פרעה שטובע בים", דברים כאלה. וחוץ מזה, וזה דחוף, יש לטפל בבעיית הדיבור. המצב בבית לא אותו דבר ולא נשאר כשהיה כי נוסף תינוק והופר האיזון המשפחתי וזה משפיע על כולם, ובוודאי על בן השש. אז תחזקי אותו בתשובות ותקחי אותו לטיפול. בהצלחה

גן פרטי או גן ציבורי?

הילדה שלי בת שנתיים ושמונה חודשים והיא מאד רגישה. אני מתלבטת אם להעביר אותה ממסגרת של גן פרטי עם 20 ילדים, לגן עירייה עם 35 ילדים. שאלתי היא: מה עמדתך? האם בגיל הזה טוב ל"לזרוק את הילדים למים" שילמדו להסתדר בחיים או שעדיף לעטוף אותם.אמראל

אוי, איזו שאלה מכשילה. זה נכון שאני מאמינה בחוסנם ובחוזקם של הילדים, ואני גם לא אוהבת שמגוננים על הילדים הגנת יתר כי אז הם "רגישים" לעולם והופכים להיות אימפוטנטים של החיים שלא יודעים להתמודד עם שום דבר. במקרה הזה, ההחלטה ממש שלך: אם את חושבת שבתך תסבול בסביבה של הרבה ילדים, הקלי עליה. היא עוד צעירה והיא תספיק להתמודד. קבוצה של 20 ילדים זה די והותר לגיל שלוש. הכניסי אותה לגן הפרטי לעוד שנה.