אם הילד שלכם אובחן כסובל מהפרעות קשב וריכוז, כדאי שתבדקו אם גם אתם סבלתם מבעיה דומה כילדים, או אף סובלים ממנה עד היום. להפרעות קשב וריכוז יש בסיס תורשתי, ורבים מההורים לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז סובלים מהבעיה הזו בעצמם, בלי להיות מודעים לכך.
דימוי עצמי נמוך
"אצל אנשים הסובלים מהפרעות קשב, המבנה המוחי הפנימי האחראי על תגובת ההתמודדות 'הילחם או ברח', הנקרא אמיגדלה, פעיל יותר. הביטוי לכך הוא התפרצויות זעם תכופות. כל אירוע זניח עלול לעורר תגובת 'הילחם', מכיוון שהפירוש של האירוע הוא של סיכון קיומי. תכיפות של התפרצויות זעם יכולה לאותת על הפרעת קשב וריכוז".
קשה פי כמה
"הורות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז מעלה סוגיות משפחתיות קשות רבות", ממשיכה ד"ר שגיא. "כשהילד היפראקטיבי מאוד, אינו מציית לחוקים, מתקשה לקום בבוקר ולהתארגן לבית הספר - אף על פי שההורים מתאמצים מאוד שיעשה את המוטל עליו, פעמים רבות ההורים מתפצלים בגישתם וכל אחד תופס צד קיצוני אחר. כשאחד ההורים נוקשה מאוד, דורש ומקפיד - פעמים רבות ההורה האחר הופך להיות האמפתי, המגן, השומר. מצב זה מייצר מתיחות בין ההורים.
הורות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז היא קשה גם כך, אבל כשההורה עצמו סובל מהבעיה, המצב קשה פי כמה. "כאמור, לאנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז יש נטייה לסבול ממחשבות שליליות אוטומטיות", אומרת ד"ר שגיא. "במקרים אלה, המחשבות האלה נמצאות לא רק אצל הילד - אלא גם אצל ההורה הסובל מהפרעות הקשב. הדבר גורם להורה לייחס כוונות שליליות לאחרים. לעתים הפרשנות שלו להתנהגות המתסכלת של הילד היא שהילד מתנהג כך כדי לפגוע בו. המחשבות השליליות של ההורה יכולות להיות מיוחסות לבן הזוג, וכל מה שבן הזוג עושה כדי להתמודד עם הבעיה נעשה גם כן 'נגדו'. הורה הסובל בעצמו מהפרעות קשב וריכוז צופה ביקורת של הסביבה הקרובה על ההורות שלו, מכיוון שהוא חושב שכל החיים התייחסו אליו כאל כישלון. הדימוי ההורי במצב הזה פגוע מאוד".
גם אני הייתי ילד כזה
ד"ר נעמי וורמברנד, מאמנת אישית לאנשים בעלי הפרעות קשב וריכוז, מתמחה בחינוך מיוחד ומנהלת מרכז "דרך מהות" בסמינר הקיבוצים לטיפול ולאבחון בני נוער ומבוגרים הסובלים מבעיות קשב וריכוז ולקויות למידה, מסבירה כי כשהורה עם הפרעות קשב וריכוז רואה את הילד שלו סובל מאותן בעיות שמהן הוא סבל בילדותו, יש שני סגנונות התמודדות בולטים:
1. "גם אני הייתי ילד כזה, והסתדרתי": התמודדות המאפיינת יותר את האבות, אבל לא רק. השאלה היא מה המשמעות של "להסתדר". לרוב כדי "להסתדר" האדם סיגל לעצמו סגנון חיים נמנע. הוא לא התמודד על תפקידים שבהם חשק באמת, פעמים רבות התמודד עם קושי במציאת עבודה, עם דיכאון ועם הרגשה שהעולם נגדו. לעתים "להסתדר" פירושו שאדם משיג רק מחצית ממה שהיה יכול או רוצה להשיג. הוא מרגיש שיש לו את כוחות היצירה הדרושים, אבל הוא לא מצליח להגשים אותם. כשההורה שואל את עצמו אם היה רוצה שילדו גם כן יתפשר על 50 אחוזים מהיכולת להגשים את הפוטנציאל שלו, תשובתו היא שלילית. כל הורה צריך להבין שכשהוא אומר שהילד שלו יסתדר כפי שהוא הסתדר - ללא טיפול, צריך לזכור שאי אפשר לדעת מה יקרה. העובדה שההורה חי בתחושה שהוא הסתדר, אינה אומרת שהילד ילך בדרכו ויסתדר גם כן. למעשה, הורים רבים שמבינים שהילד עלול לשכפל את חייהם הלא ממומשים, פונים עם הילד לטיפול.
2. "די, תוותרו לו! הוא סובל": סגנון התמודדות הורי אחר הוא לוותר לילד. סגנון זה הוא אימהי בדרך כלל, אבל אינו מצוי רק אצל אמהות. אמהות שזוכרות כמה קשה היה להן להתמודד בילדותן, מרגישות צורך לגונן על הילד ועושות הכל במקומו כדי שיצליח: הן יושבות כל יום שלוש שעות עם הילד על השיעורים, מארגנות עבורו את הילקוט ומסייעות לו במשימות פשוטות, כגון: התלבשות וצחצוח שיניים. התמודדות כזו מביאה למצב שבו "הילד בן 30 שוכב על הספה בבית הוריו" הופך להיות בלתי נמנע. החוויה של ילדים כאלה בבגרותם היא לא שוויתרו להם, אלא שוויתרו עליהם. הם הופכים למבוגרים שאינם מסוגלים להתמודד עם שגרת חיים תקינה של לימודים, עבודה ויחסים.
בלגן אחד גדול
חיים בכאוס: הפרעות קשב וריכוז הן בעיות נוירולוגיות פיזיולוגיות המקשות מאוד על יכולת ההתארגנות. כשלהורה יש קושי בתכנון זמן - לילדים אין שעת שינה מסודרת, ארוחות הערב אינן מוכנות בזמן והמקלחות אינן בשעה המתאימה. הבית כאוטי בערב, ולכן לילדים קשה להתעורר בבוקר. אין זמן מוגדר להכנת שיעורים, והילדים נוטים לאחר ללימודים, להגיע ללא הציוד המתאים ואף להיענש על כך בבית הספר.
ללא גבולות: חוסר העקביות בהתנהגות עלול להיות מכשול גם בחינוך ובהצבת גבולות. לעתים התנהגות מסוימת של הילד שדורשת התערבות הורית, אינה זוכה להתערבות כזו. לעתים הילד נענש על התנהגותו, אבל העונש לא נאכף מכיוון שההורה שוכח ממנו. הקושי ההורי להתארגן ולהציב גבולות ברורים ועקביים מתבטא גם ביכולת להתמיד בחוקים שהוא הציב, ולכן החוקים אינם מתקיימים באופן סדיר. הילד חי בחוסר ביטחון, מכיוון שאינו מצליח להבין מתי התנהג כראוי ומתי לא. מכיוון שהוא מבולבל, הוא חוזר לעשות מעשים לא ראויים, ונחשב לילד ללא גבולות וללא מעצורים.
בעיה בהתמדה: הכאוטיות בהתנהלות היומיומית מייצרת אצל ההורה בעיה בהתמדה ובשמירה על מקום העבודה, והורים עם בעיות קשב וריכוז עלולים לסבול מתקופות ארוכות של אבטלה.
זעם בלתי נשלט: הורה עם הפרעות קשב וריכוז עלול לסבול מהתפרצויות זעם תכופות. הילד יכול לעשות דברים קטנים שירגיזו את ההורה ויציתו התפרצות זעם לא נשלטת. לעתים ההתפרצות מלווה במכות פיזיות ולעתים ב"מכות רגשיות" לילד, המתבטאות בעלבונות קשים כלפיו. ההורה המתפרץ מאשים את עצמו ונשבע בכל פעם שלא יתפרץ יותר, אבל פעמים רבות הוא מתקשה להשתלט על עצמו. לא מן הנמנע שבמצב כזה ההורה יהפוך להיות הורה מכה.
בעיות בזוגיות: אנשים הסובלים מבעיות קשב וריכוז מתקשים להימצא באינטימיות וחווים קשיים בזוגיות. אף על פי שאוצר המילים שלהם תקין, הם מתקשים לבטא את רגשותיהם - מה שגורם להעצמת הבעיות בזוגיות. בזמן אמת הם לא מוצאים את המילים כדי להסביר את עצמם. השעמום התכוף גורם להם לחפש ריגושים, ולכן הם מתקשים לבלות זמן עם המשפחה. לעתים הצורך המיני מוגבר, ולעתים הוא חסר, מכיוון שיש קושי להתמיד בריכוז בגוף במהלך האקט המיני. פעמים רבות הפרעת הקשב קשורה גם לבעיות בוויסות חושי, כך שריח, טעם ומגע, הנוכחים במגע המיני - מפריעים להם.
מתנת הקשב
"יש הורים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז הרואים בהן מתנה", מאירה ד"ר וורמברנד זווית חדשה. "הורים אלה מפיקים ממתנת הקשב יכולות שמסייעות להם להיות מנכ"לים מצליחים ואנשים יצירתיים ויעילים. יש מחירים קטנים, כגון: קושי לשבת בישיבות יותר מ-20 דקות רצוף, שעמום בחברת המשפחה, רצון לעבור מהר תפקיד. כדי לבדוק אם אדם עם הפרעות קשב מממש את עצמו, אנחנו בוחנים את תפקודיו בשלושה מעגלים: אם יש לו כישרונות מיוחדים שבהם הוא יכול להיעזר, אם הסביבה מבינה אותו ומקבלת את התנהגותו, ואם הוא מצליח לבצע את המשימות המוטלות עליו. אם אדם נדרש לשבת בישיבות שעה ויותר ואינו מסוגל לעשות זאת, או שהוא מנהל מוכשר אבל העובדים שלו מתלוננים על התנהגותו - רצוי שיפנה לטיפול בהפרעת הקשב והריכוז.
"פעמים רבות, כשהתקציב המשפחתי לטיפול הוא מוגבל, הורים מעדיפים לשלוח את הילד לטיפול. למעשה, מומלץ שההורה יטפל בעצמו קודם. לאחר שההורה יעבור טיפול, הוא יוכל לתת לילדו את המרחב הדרוש לו להתעצמות. לילד יהיה הורה אמפתי שמבין את הקשיים שלו ויכול לשמש לו דוגמה להתמודדות עימם באופן יעיל. אם ההורה ישלח את הילד לטיפול ויוותר על הטיפול בעצמו, הוא יישאר מתוסכל ובתחושה שהוא כועס על העולם, וכך יתקשה לתמוך בילדו".