מאז ומתמיד נשאלה השאלה - את מי יותר קשה לגדל ולחנך, בנים או בנות? אמהות לבנים נוטות להתרעם מהשובבות ומהמריבות עם שאר האחים, בעוד שאמהות לבנות מקטרות על פינוק היתר, שלא לדבר על הגילים המאוחרים יותר שבהם הבנות עסוקות בדימוי הגוף.
"בנים ובנות קשים לגידול במידה שווה אבל שונה", טוענת ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית, חינוכית והתפתחותית, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב ומחברת הספר "דיאלוג עם ילדים". "התשובה תלויה במזג המולד של הילד, בגיל, באינטראקציה עם הסביבה והמשפחה, ביחסים בין ההורים ובמסרים שההורים מביאים ממשפחותיהם".
נכון שכל ילד הוא עולם שלם בפני עצמו עם אישיות מולדת והשפעות סביבתיות, אבל האם אנחנו מתייחסים אחרת לבנים ולבנות מרגע לידתם ובכך מנתבים את התנהגותם? ד"ר דיוויד שטיין, פסיכולוג מאוניברסיטת וירג'יניה, מאמין שכן: "אנחנו מתייחסים באופן שונה לבנות ולבנים מרגע הלידה; מדברים בקול רגוע ורך יותר כלפי בנות, ומניפים את הבנים באוויר".
ד"ר כצנלסון: "כבר מהלידה מייחסים לבנות תכונות נשיות כמו עדינות ולבנים תכונות גבריות כמו חוזק. "לבנות מתייחסים בעדינות, מקריאים להן סיפורים ושרים להן, ואילו עם הבנים משתוללים.
"עם זאת, חשוב לזכור שמחקרים הוכיחו בוודאות שיש לבנים מוח שונה מזה של בנות, גם במבנה וגם בדרך פעולתו. אצל בנים יש חלוקה ברורה בהפעלת שני חלקי המוח ואילו אצל הבנות יש שיתוף פעולה בין החלקים".
1. משמעת
המסקנה: בנים ממושמעים פחות
תוהים למה בנים נוטים לא להקשיב לכם? מחקרים מראים ששמיעה של בנות רגישה יותר לניואנסים של הקול ולאינטונציה.
בנות נוטות להפנים טוב יותר הנחיות משמעת כמו אזהרות בסגנון "אל תלכי לשם" או "אל תגעי בשלט". "חשוב להבין שזה טמון בחינוך – אנחנו מלמדים בנות להיות קונפורמיות וממושמעות יותר, ומלמדים בנים להיות אוטונומיים יותר, לכן הן מקשיבות יותר והבנים אימפולסיביים יותר", מסבירה ד"ר כצנלסון.
כמו כן, החלק במוחן שאחראי על קליטת השפה מתפתח מהר יותר, טוען הפסיכולוג המשפחתי מישל גוריאן. אפשר לראות את זה לא מעט בחיי היום-יום: בנות בדרך כלל ורבליות יותר מבנים. לעתים אמהות לבנים עומדות נפעמות כשהן רואות בת בגיל של הבן שלהן מלהטטת באוצר מילים מרשים, בעוד שהבן שלהן מוציא בקושי שלוש-ארבע מילים. "זו הכללה גסה, חשוב לזכור שיש הרבה מצבים הפוכים שבהם בנים מדברים מוקדם יותר אם כי לרוב הבנות מתחילות לדבר קודם", מחדדת ד"ר כצנלסון.
2. בטיחות פיזית
המסקנה: בנים מופרעים יותר
כל אמא לבנים מכירה את זה: אט אט הופך הבית לאולם ספורט או למסלול מכשולים. בנים פרועים, רעשניים ותוקפניים יותר מבנות, מסכימים כל המומחים. "הסיבה לכך היא בחלקה גנטית ובחלקה בעידוד הסביבה", אומרת ד"ר כצנלסון, "שובבות של בנים היא תוצר של הגמשת הגבולות בכל הנוגע אליהם".
מחקרים מראים כי הדבר האהוב על בנים - נטילת סיכונים - מגרה אזורים מסוימים במוח שלהם, כך טוענים כל המומחים בכתבה. ד"ר כצנלסון מציינת כי יש להניח לבני שני המינים לחקור את העולם, וכי הגבלת בנות עלולה לצמצם את ההתנסות שלהן ולפגוע בהתפתחות שלהן, שהיא תוצר של התנסות אישית.
3. תקשורת
המסקנה: בנים קשה לגדל בהתחלה, בנות קשה לגדל בהמשך
"ההבדלים ניכרים מלידה גם במקרה הזה: בנות יעדיפו להתבונן ולחקור (למשל לבהות הרבה בפנים של ההורים), בנים יימשכו לתנועה ויעדיפו להתבונן בגלגל מסתובב", מסביר ד"ר לאונרד סאקס, מחבר הספר Boys Adrift.
בחלוקה גסה אפשר לומר שבנות נוטות להיות מוכוונות בני אדם ובנים מוכווני פעילות. גם האינטואיציה הנשית המפורסמת מתגבשת מינקות. בנות יודעות לקרוא ולפענח טוב יותר סימנים שאינם מילוליים כמו הבעות פנים ואינטונציה. "זה אבולוציוני", מסבירה ד"ר כצנלסון, "האבולוציה דאגה שהאישה תהיה רגשית, חמה וזהירה יותר כדי לדאוג לדור הבא ולטפל בצאצאים".
בנים לא רק לומדים לדבר מאוחר יותר מבנות ומשתמשים באוצר מילים דל יותר בדרך כלל, הם גם מתקשים לקשר בין רגשות לבין מילים. בעוד שמרבית הבנות חולקות את הרגשות שלהן ומספרות בפרטי פרטים אירועים שחוו, בנים לא רואים בכך כל חשיבות. "זה לגמרי חברתי ולא מולד", מסבירה ד"ר כצנלסון, "בספר 'לגדל בן' של ד"ר דן קינדלון וד"ר מייקל תומפסון הם טוענים שאצל בנים הרבה פחות מחזקים את החלק האמוציונלי ולא מעודדים אותם להרגיש חמלה, למשל. הורים רוצים שהבן שלהם יהיה מאופק. הם טוענים בספרם שזה גורם לבנים סבל רב והם מתקשים לתת ביטוי לעולם הרגשי שלהם".
יש מומחים שטוענים כי היוצרות מתהפכות כשהבנות מגיעות לסביבות גיל שמונה, ואז עניין התקשורת איתן עלול להיות מורכב ומסובך יותר; הן נוטות ליצור דרמות מכל דבר, וליחס חשיבות רבה לכל עניין או מילה.
ד"ר כצנלסון לא מסכימה שהיוצרות מתהפכות וטוענת שלשני המינים קשה מאוד להתמודד עם תקשורת, ובכל גיל: "לבנים לפעמים אפילו קשה יותר. הם צריכים להתנתק מהקשר העמוק והסימביוטי עם האם, ולאמץ מודלים גבריים להזדהות. בעוד שלבנות אין ניתוק כזה ועבורם האם ממשיכה לשמש מודל הזדהות".
4. הערכה עצמית
המסקנה: עם בנות קשה יותר
בנות נוטות לגדול עם ביטחון עצמי נמוך משל בנים, כך עולה ממחקרים שנערכו בתחום.
חוקרת המגדר והפסיכולוגית קרול גיליגן קוראת לתופעה "העריצות של הנחמדות", וטוענת שהיא מובילה לגידול בנות שירצו אנשים בסביבתן. "יש לחץ תרבותי על בנות לשים את הצרכים של האחר לפני הצרכים שלהן, וזה פגע בבנות במשך אלפי שנים", מוסיפה המטפלת המשפחתית ג'ן ברמן, "ככל שילדה תדחיק ותבטל את רצונותיה כדי לרצות אחרים, כך ייפגע הדימוי העצמי שלה".
התופעה באה לידי ביטוי ב"טיפול אמהי" שמעניקות ילדות קטנות לאחיהם הקטנים ולבובות שלהן. מצד שני, דאגה ועזרה לזולת הם ערכים חשובים עבור כל הילדים, אבל "חשוב ללמד ילדות לחזק את הפנימיות שלה ולעודד אותה לנסות דברים חדשים כדי לרכוש ביטחון", אומרת ד"ר כצנלסון.
דימוי גוף הוא חלק נכבד מעניין של הערכה עצמית, וזו עדיין בעיה שהרבה יותר נשים מתמודדות איתה מאשר גברים. ההתבגרות וההתעגלות הנשית של הגוף מתנגשת חזיתית עם תכתיבים תרבותיים של רזון. הורים צריכים לשים לב למסרים מילוליים, לדיאטות, לפעילות גופנית מוגזמת וליחס גוף בעייתי בקרב בנותיהם. לעתים דימוי הגוף הבעייתי נלמד מאמהות, שמתלוננות בפני הילדות על הגזרה. המומחים מסכימים שעיסוק בספורט מועיל מאוד לבנות לפתח דימוי גוף בריא.
"עם זאת חשוב לזכור שגם לבנים יש קשיים בנושא", מוסיפה ד"ר כצנלסון, "לקראת גיל ההתבגרות הם עסוקים באיבר המין שלהם ויש לא מעט חרדה סביב הנושא. בנוסף, בנים לא ספורטיביים חשופים לביקורת של החברה. בת שהיא טום-בוי לא דחויה ולעתים אף נהנית מחברת בנים ומחברת בנות. בן שהוא קצת נשי הוא כמעט תמיד דחוי ונלעג".
5. בית ספר
המסקנה: עם בנים קשה יותר
ההסתגלות לבית הספר קשה יותר לבנים, שעבורם הישיבה בחדר סגור עלולה להיות בעייתית. גם למידת החומר בעזרת חוש השמיעה אינה אידיאלית לבנים שמעדיפים לחוש בידיים ולהתנסות.
לכן בשנים הראשונות בבית ספר בנות בולטות יותר בהישגיהן, ומסתגלות טוב יותר למסגרת ולמשמעת. הן קשובות יותר, בעלות שליטה עצמית וכישורי שפה מפותחים יותר. בנים זקוקים יותר לשיעורי מוזיקה, יצירה, אומנות והתעמלות, אולם אין מהם מספיק במערכת הבית ספרית הממוצעת. עם זאת, יש תחומים שבהם שולטים הבנים. בכל הנוגע ללימודי מרחב, בראשם גיאומטריה, קל יותר לבנים מאשר לבנות.
"אבל חשוב לזכור שמורות נוטות לפרגן יותר לבנים ולגלות סלחנות כלפיהם בכל הנוגע להישגים", אומרת ד"ר כצנלסון. "מחקרים אף הוכיחו שאם מפרידים בנות מבנים בשיעורי מתמטיקה שנחשבים טריטוריה גברית, הן משוות את הישגיהן ואף עולות על הבנים בציונים. יש מוסר כפול לגבי בנות, מגבילים אותן יותר ואילו לבנים מאפשרים יותר חופש".