צה"ל ושב"כ הודיעו ביום שישי כי חולצו שלוש גופות חטופים מצפון רצועת עזה: חנן יבלונקה, מישל ניסנבאום ואוריון הרננדס זכרונם לברכה. לפי הודעת צה"ל, השלושה נרצחו ב-7 באוקטובר בעיקול מפלסים וגופותיהם נחטפו לעזה.

ראובן יבלונקה, אבא של חנן, סיפר הבוקר כי המשפחה שמה ידה על תיעוד מהרגעים שבהם חנן הותקל על ידי המחבלים בכביש 232 - וכן מהרגעים שהגיע לעזה, ללא רוח חיים, בתוך טויוטה. "היום אני יכול לספר את זה כבר. לחצתי על הצבא, אמרתי להם: אל תתעסקו איתי. אני רוצה לדעת דברים", סיפר ראובן.

"באותו קטע בכביש 232 יש תחנת דלק. החתן שלי שי הכריח אותם להוציא את המצלמה. רואים את האוטו של חנן נוסע ועוקפת אותו איזו פולקסווגן לבנה, זוג צעיר שברחו מהמסיבה, שפגעו טיפה באוטו. האוטו נעצר. חנן נעצר. חנן בכלל לא נהג באוטו, כנראה שהם היו שתויים. הוא יצא, הסתובב, הלך לראות מה קורה. רואים יריות. הבחורה שנהגה, ואני לא מאשים אף אחד, המשיכה עם האוטו, השאירה את חנן שמה. זה הסיפור האמיתי. הם ברחו מהאוטו כמה מאות מטרים, לכיוון החורשה, ושם פירקו אותם. יש לי גם תמונה של חנן שוכב בטויוטה בעזה, מהיום הראשון. כנראה שכבר לקחו אותו מת".

מתי קיבלת את התמונה הזו וממי?
"לפני שבועיים. לא אגיד ממי, אל תשאלו שאלות כי לא אענה. הצבא עשה עבודה - אנשי המודיעין, המילואימניקים. הם נלחמו, אבל הם לא יכולים לתת מידע למשפחה".

את הידיעה כי גופתו חולצה גיליתם ברשתות.
"זה הזוי. בשבע בבוקר קיבלתי הודעות: 'זה אתה? זה אתה?'. מה אני? לא הבנתי מה קרה פה. התקשרתי לאורית, הבת שלי. היא אמרה: 'אתה ער, אבא? לא רציתי להתקשר אליך. יש ברשתות שחנן נרצח ושהגופה שלו בתל אביב, באבו כביר'. לא עברו ארבע דקות והתקשרה אליי הקצינה המלווה שלי: 'יבלונקה, אנחנו באים אליך הביתה'. אמרתי לה: הבנתי כבר, אל תמהרו. אני כבר מקבל הודעות. איך לא הייתם אצלי מתחת לבית ב-02:00-03:00 לפנות בוקר, כשהביאו אותו לאבו כביר? כל העולם יודע ואנחנו גילינו מהרשתות?".

אחר הצהריים תיערך ההלוויה.
"אני רוצה להודות על כל אלפי ההודעות שאני מקבל בטלפון. אני לא יכול לענות לכולם. באתי לאולפן אחרי שלא ישנתי כל הלילה כדי לשאול: איך שום שר או חבר כנסת לא הרים אליי טלפון? לפני הבחירות הודעות 'תצביע לי, תצביע לי'. אולי אם הייתי חבר מרכז הליכוד, היו מרימים. היחיד שהגיע אליי הביתה ביום שישי זה ראש העיר רון חולדאי, שהוא במקרה גם שכן שלי. הנשיא הרים טלפון ביום שישי בעשר לטלפון האישי של אשתי, דיבר איתנו. זהו".

מה הייתה תחושת הבטן שלכם לגבי מצבו?
"התחושה של אשתי, האמא, שחנן חי. הלכנו לרבנים, מקובלים, כולם פתחו ספרים: 'חנן חי'. היינו בתחושה שהוא חי".

ספר איזה ילד הוא היה.
"חנן גבר שבגברים. תמיד בראש טוב, אוהב ספורט, אוהב כדורגל, אוהב מוזיקה. תמיד היד שלו הייתה פתוחה, עוזר לכולם. קשה לנו מאוד לדבר על מה שהיה".

לסבתא של חנן בחרתם שלא לספר.
"אמא שלי בת 97. איך שזה קרה באתי אליה הביתה, חתכתי את כבל הטלוויזיה וזהו. היא התקשרה אליי בערב: 'אני לא רואה טלוויזיה'. אמרתי לה שיש בלגן בכל הבניין ואי אפשר. היא שאלה כמה פעמים, עד שנשבר לה כבר לשאול אותי מה עם הטלוויזיה. אנחנו חושבים עכשיו אם לבוא ולהגיד לה, אבל לא היום. נחכה עוד יום".

אתה אב המשפחה, אדם חזק. איך מרימים את המשפחה עכשיו?
"מיום שישי בבוקר עד אתמול בלילה היו אצלי אנשים, שיהיו בריאים. אני מחזק את כל הבית, נותן להם חיוך, זורק הערות שחורות, חוש הומור. אשתי לפעמים כועסת, אבל אמרתי לה: ורד, תירגעי, צריכים להמשיך בחיים. לא קרה שום דבר. היינו מוכנים לדבר הגרוע מכל. חנן פה, הוא לא סבל. לא עבר מקרי אונס. אני חרד לבחורות. גברים יודעים לסבול פה צ'פחה, שם צ'פחה, אבל יש גם מקרי אונס. היום בשעה חמש וחצי תצא צעדה מבני אפרים, פינת חנה רובינא, לקריית שאול. אני מבקש מכולם לבוא ולתת ליווי. זו צעדה למען שלום החטופים והחזרת כל החטופים".