יום האשה הוא הזדמנות נפלאה - או מבאסת, תלוי במקרה - להשקיט את המיית העולם, לכבות את הפורנו ולהתבונן באשה שלצידך. במסע הארוך והמתיש אל עבר הזוגיות כל אחד מחפש את האשה האידיאלית בשבילו - חכמה, יפה, מצחיקה, אוהבת את אותו חומוס כמוך אבל שלא עושה לה גזים, מסתדרת עם החבר הכי טוב שלך אבל לעולם לא תירדם אצלו בטעות, בעלת עולם פנימי עשיר אבל תמיד מחכה לך בבית, או סתם מישהי עם ציצי משגע.
השנים חולפות, הזוגיות מתהדקת, הכוס נשברת, המים יורדים, ומאותה בחורה שהכרת נשארה רק אמא. בהנחה הלא סבירה שהיא שמרה על גזרתה ואופייה, אתה עלול לגלות שמה שטוב בה כבת זוג, לא בהכרח הופך אותה לאמא טובה. אם פעם הגניב אותך שהיא פרועה, היום כבר לא מתאים לך שהקעקועים שלה עושים לתינוק סיוטים.
אז בואו נהפוך את יום האשה להזדמנות קצת אחרת - הזדמנות לחשוב את מי היינו רוצים כאם לילדינו. מחקר מדעי אובייקטיבי שערכתי עם עצמי העלה את המועמדות הבאות:
שפרה קורנפלד: שילוב של שפיות ורוך
נכון, היא עוד לא אמא. היא אולי הכנה לאמא. אבל המפגשים הטלוויזיוניים איתה כבר הוכיחו שיש לה סבלנות, חמלה והרבה אהבה לתת. מישהי שסורגת סוודר לעצים - לא תדאג שלתינוק שלה יהיה חם? לא תחבק אותו אחרי ציון נכשל בתורה? לא תאסוף אותו לחיקה המפנק כשהחברה הראשונה שלו תשבור את ליבו? שפרה גם הוכיחה לעם ישראל שיש לה אינטליגנציה רגשית גבוהה, מה שיעזור לה לחנך באמפתיה את ילדיה; אם היא שמרה על שפיות נפשה מאה ימים בבית האח הגדול היא כבר חסינה נגד לחצי האמהות הרבים; ואם היא הצליחה להשבית את יוסי בובליל, היא גם תצליח לשמור על העורף של הילד שלה מכאפות של ערסים.
מי לא: מעיין חודדה, כי היא בדיוק להיפך.
אמא של משה פרץ (או, לצורך העניין, כל זמר מזרחי)
נכון, אני לא מכיר אותה אישית, וקשה לי להעיד לעומק על אופייה. אבל היי, היא כנראה עושה משהו טוב. אחרת, איך זה שהוא גנוב עליה כל כך? למה בכל ראיון הוא מודה לה (ומיד אחר כך לבורא עולם)? הרי לא לחינם הוא תמיד שומר לה כסא באמצע השורה הראשונה בהופעה שלו בהיכל התרבות, מקדיש לה שיר וזורק לה ורד בהדרן. לא נותר לי אלא להסיק שהיא אם כל האמהות. מן הסתם היא מפנקת, מחבקת, צובטת בלחי אבל לא כואב, ובעיקר יודעת לבשל. אתם מדמיינים איזה כיף היה יכול להיות לבת שלי לגדול בין סירים של חמז', צ'ירצ'י, טג'ילי ושאר מאכלים מזרחיים שזה עתה המצאתי?
מי לא: אמא של זמר אשכנזי. מה למה? אתם הייתם רוצים לגדול על התבשילים של, נגיד, רגינה בלוך?
קרן נויבך: מי לא רוצה אמא חזקה?
איזה גבר לא היה רוצה לתת לילדים שלו אמא חזקה, לוחמנית, ערכית, חכמה? אמא שתדע לצעוק על המורה אם היא תעז להעיף אותם מהכיתה; אמא שתדע את התשובות לשיעורי הבית; אמא שתלמד את הזאטוט לא להאמין לפרסומות בטלוויזיה ולא לפוליטיקאים בעיתון. בעצם, גם לא לעיתון. חוץ מזה, הקריירה של קרן תוכיח לילדים שנשים הן שוות ערך לגברים, שאפשר לשלב עבודה וחיי משפחה, ושהמשכורות ברשות השידור הן לא מה שמספרים בחוץ.
מי לא: אורלי וילנאי-פדרבוש-מרוז-דגני? לא יישאר מקום בשלט: "כאן גרים בכיף".
אנג'לינה ג'ולי: פנטזיה של כל ילד. ואבא
זאת אמא! מישהי שכלום לא יעצור בעדה ברצון שלה לתת אהבה לילדיה - לא המרחק הגיאוגרפי, לא הפער התרבותי, לא הלעג של עיתונאי הרכילות וגם לא העובדה שהיא ניתקה אותם מתרבות וממשפחה. די, בואו נהיה רציניים. אנג'י, אם אני יכול רגע להיפתח עם מי שלא תהיה אם ילדיי, כבר צברה די הרבה ניסיון עם ששת ילדיה, היא כשרונית בתחומה, יש לה את הממון הנדרש בשביל לתת לילדים חינוך טוב (אני משער שגם לנכדים יישאר משהו) והיא גם אדם עם רצון ויכולת לעזור לעולם. וחוץ מזה, אם כבר אמא - אז שתגשים איזה פנטזיה קטנה לאבא'לה.
מי לא: מדונה. גברת, צריך לדעת מתי להפסיק.
אייל שני: ילד זה כמו עגבניה
כן כן, אני יודע, דיברנו על אמהות ולא על אבות, ואני לא מנסה לומר משהו על המיניות של אייל שני (או שלי). אבל קשה להתעלם מכך שיש בשף הרגיש הזה משהו אמהי. איך הוא מבשל! איך הוא מתפייט! נכון, לילדים מגיע לפעמים לאכול שניצל דינוזאור מהמקפיא עם ים קטשופ; לא כל ארוחה צריכה להיות מורכבת מארבע מנות, משלבת גירוי עמוק של כל החושים ומעוטרת בנגיעות חיזרן. אבל מי שמתייחס בכאלה רוך, רגישות וענווה לכל עלה בזיליקום, רק תדמיינו איך הוא מחבק עולל.
מי לא: גיל חובב.
רוצים לדעת איך ייראו הילדים שלכם?