ו' לא ויתר. הוא שכר חוקרים פרטיים שאיתרו את גרושתו ואת בנו בעיר אופקים. באמצעות עו"ד אד פרידמן הגיש ו' תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע להשיב את בנו לחזקתו וזאת בהסתמך על אמנת האג. בית המשפט הורה להחזיר את הבן החטוף לידי אביו. האם ר' הגישה ערעור לעליון שגם הוא נדחה. ר', ששוב סירבה למלא אחר החלטות בתי המשפט חוייבה לשלם 150 אלף שקל לגרושה בגין אי מילוי אחר פסק דין. כעבור כמה ימים התייצבה ר' בתחנת המשטרה וסיפרה שבנה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
איפה הילד?
"הייתי בבית, דיברתי בטלפון ואז מישהו דפק על הדלת", כך שיחזרה ר' בפני חוקרי משטרת מרחב הנגב, "אמרתי לילד לא לפתוח, אבל כשקמתי ראיתי שהוא כבר לא שם. פחדתי נורא. יצאתי לרחוב אבל הוא לא היה שם. חזרתי הביתה וקיבלתי טלפון ממנו: 'אימא אל תדאגי האנשים הטובים תמיד ינצחו' וסגר לי את הטלפון". ר' נחקרה במשטרה אך הכחישה כל קשר לחטיפה. החוקרים לא האמינו לה ולהערכתם ר' הייתה בסוד התכנית להעלים את בנה לכת חרדית סודית ולו רק כדי שלא יוחזר לאביו.
הפרקליטות ערערה על הזיכוי לבית המשפט העליון, זה הפך את החלטת המחוזי, הרשיע את ר' בחטיפה וגזר עליה חמש שנות מאסר. "הגענו אל סופה של הדרך המשפטית בעניינו אך לא אל סיומה של פרשה כאובה זו", הדגישה שופטת דפנה ברק-ארז, "הוא עודנו גדל כיתום או אסופי, רחוק מחיק אביו ומחיק אמו גם יחד".
האב זעם על המשטרה ועל גורמי ביטחון בישראל שלא נקפו אצבע לאתר את בנו. התיק התגלגל ליחידת ההונאה של משטרת מחוז ירושלים שגם היא לא הצליחה להשיג קצה קצהו של קצה חוט לפתרון התעלומה ואיתורו של מ'. השגריר הבלגי בישראל ושר החוץ הבלגי פנו לגורמים רשמיים כדי שיאתרו את הילד ואפילו היה חשש למשבר דיפלומטי בין שתי המדינות אבל התעלומה נותרה בעינה: איפה הילד?
"עבורי זה היה מוזר שמדינת ישראל שיש לה את המוסד, צבא מהחזקים בעולם ומשטרת עוצמתית לא מאתרת ילד שנעלם. לדעתי לא עשו מספיק, בכלל לא התאמצו. נתתי להם מידע אבל הוא לא נבדק כמו שצריך. אם זה היה הפוך אני מבטיח לך שמשטרת בלגיה והאינטרפול היו מוצאים את הבן שלי", קבל ו'.
"לא חשוב לי אם הוא דתי, חרדי או לא. אני אוהב אותו בכל מצב. הוא בשר מבשרי"
בשבוע שעבר הפרשה קיבלה תפנית בעלילה, כאשר מ', היום צעיר בן 17, יצא ממקום מחבואו והתייצב בתחנת משטרה כחלק מהסכם שיוביל לקיצור עונשה של אמו ושחרורה מכלא. "דיברנו מעט בטלפון והשיחה הייתה מרגשת. ירדו לי דמעות מהעיניים. כל השנים דאגתי לשלומו. הייתי בחרדות ופחדים שיקרה לו משהו. בכל זאת הוא היה רק בן תשע. ילד קטן מאוד. חבל שהוא היה צריך לעבור את כל זה. אני מרגיש צער וכאב שפספסתי את כל הילדות שלו, את השנים הכי יפות של ילד אבל מה שחשוב באמת זה שהוא חי ובריא והוא בסדר. הוא הילד שלי ולא חשוב לי אם הוא דתי, חרדי או לא. אני אוהב אותו בכל מצב. הוא בשר מבשרי".
ו' מצר על העבר אבל מביט כאן על העתיד. "חבל שבמשך שנים לא זכיתי לראות או לדבר אתו. כל הזמן דאגתי לו וחשבתי מה קורה אתו, מה הוא עושה והאם אוכל וישן כמו שצריך. אתה יודע איך זה, דאגות של אבא. זה לא קל להעביר שמונה שנים מבלי לדעת מה עולה בגורל הבן. הוצאתי המון כסף כדי להשיג מידע לגבי איפה הוא הוחבא. אבל בשיחת הטלפון שלנו, בעיקר הוקל לי לשמוע את קולו ולדעת שהוא חש בטוב. הוא לא דיבר איתי על כל השנים שעבר ומי החזיק בו. יותר דיברנו על הווה והעתיד ופחות על העבר.
"לא רציתי להקשות עליו בשאלות. היה חשוב לי שהשיחה תזרום בצורה חיובית. שמעתי בקול שלו שהוא שמח לדבר איתי. אמרתי לו שאני אעזור לו בכל מה שהוא יצטרך ושלעד הוא יהיה הבן שלי ולא משנה מה הוא יעשה בחיים. אני לא מאשים אותו במה שקרה, הוא לצערי היה קורבן של הנסיבות, דברים יצאו מכלל שליטה. הוא היה בסך הכול ילד קטן", הוסיף ו', "סיכמנו שנשים קו על העבר ושבימים הקרובים ניפגש בישראל כדי להשלים את הפערים של כל השנים שלא היינו יחד. אני נרגש כבר לראות אותו ולחבק אותו. בטוח שאבכה. אני מתלבט מה לקנות לו, אם כי מבחינתי המתנה הכי טוב שזה שאני הולך לפגוש את הילד שלי".