יהיה לנו קשה לקרוא השנה לפסח חג החירות. לראשונה מאז קום המדינה, ככל הנראה לראשונה בהיסטוריה מאז נחגג, נשב סגורים בביתנו, מי עם משפחתו הגרעינית ומי בגפו. החירות הבסיסית של לבלות את החג עם אהובינו נלקחה, ונותרו עצב, געגוע ודאגה להורים המבוגרים ולרווקים הבודדים.
ליל הסדר הקרוב שכבר זכה לכינוי "ליל הסגר" הולך בהחלט להיות שונה מכל קודמיו, וכנראה שנזכור אותו עוד שנים רבות. ודווקא היום, לזכרונות והסיפורים המשפחתיים יש כוח גדול מהרגיל. אז למה אתם הכי מתגעגעים השנה? ואיזה זכרונות תמיד יישארו לכן בלב? הנה כמה סיפורים של ישראליות שנישאות על גלי הנוסטלגיה, עם זכרונות מלילות סדר קודמים, וגם תקווה לימים משפחתיים הרבה יותר.
המשפחה החדשה של הנוער העולה
כפר הנוער עיינות נעמת הוא מקום שאליו מגיעים תלמידים מהארץ ומהעולם במסגרת פרויקט "נעלה" – נוער עולה ללא הורים. שם הם חיים יחד, לומדים עברית, עושים את בחינות הבגרות ומנהלים חיים ברוח חקלאית.
נכון להיום לומדים בעיינות 180 תלמידים מרחבי הארץ ו-70 תלמידים שהגיעו מחו"ל. בימים אלו נשלחו מרבית מתלמידי הכפר חזרה לבתי הוריהם, אך אלה שהמשפחות שלהם מתגוררות בחו"ל נתקעו בארץ. "יש משפחות שנוצרות מקשר דם ויש משפחות שנוצרות מחברות טובה ונסיבות חיים", מספרים בכפר הנוער עיינות. "הנוער שנשאר בארץ הפך השנה למשפחה חדשה לכל דבר, והם יחגגו השנה את ליל הסדר ביחד בכפר וללא הוריהם".
זקוקה לאבא יותר מתמיד
"אבא שלי, הסבא של הבנים שלי, הוא ניצול שואה בן 84 שמאמין תמיד בטוב", אומרת טלי קקון, מעצבת הום סטיילינג. "אבא שלי הוא זה שתמיד נותן לי כוחות כשאני נשברת בתקופות קשות, והוא תמיד זה שמזכיר לי שהכל עובר. ודווקא עכשיו, בתקופה המבודדת הזו, אני זקוקה לנוכחות שלו יותר מתמיד.
"אבל כמו כולם, גם אנחנו נאלץ לעבור את ליל הסדר בנפרד. בליל הסדר הקודם, בעלי ואני נסענו ליפן והבנים נשארו בארץ אצל אבי ובילו אצלו את ליל הסדר. קיבלתי מהם את התמונה המשגעת הזו שהחלטתי להפוך לאיור בשחור לבן, מזכרת משפחתית שאני מקווה שעוד נזכה לשחזר."
געגועים לאמא שכבר לא איתנו
"אמי האהובה נפטרה לפני כמעט שנה מסרטן השחלות", מספרת מלי ביצור פרנס, מנכ"לית קבוצת הייעוץ Teffen. "התמונה המצורפת היא מליל הסדר לפני שנתיים, שנערך שבוע אחרי שגילינו שהיא חלתה. ליל הסדר 2019 היה חודש לפני שאמי נפטרה והיינו אמורים שוב לחגוג במסעדה רק שהיא הרגישה לא טוב וארבע שעות לפני העברנו אותו לבית שלי. הקניות והבישולים התחילו בשעה 14:00 בצהריים בערב החג.
"עכשיו אני זוכרת ונזכרת בחג איתה ומרגישה עצב ובדידות שהיא לא איתנו בגופה. זאת שנה ראשונה שאמא שלי לא נמצאת איתנו כדי לחגוג את סדר פסח, והקורונה שהכניסה את כולנו לסוג של בידוד רק מעצימה אצלי את הכאב והגעגוע."
החג המיוחד אצל סבא וסבתא
"לפסח יש תמיד ריח מיוחד, ריח מבית סבא, ריח שיכולתי להריח כבר משביל הגישה החולי בכניסה לביתם של סבתא וסבא שלי", מספרת רמה דוידזון, בעלת הבוטיק רמה-בית לאופנה ישראלית. "בכל ארוחות החג תמיד הייתי מגיעה ראשונה, ובמיוחד בפסח אהבתי שסבא היה מחכה לי. הייתי נכנסת בדילוגים בדלת החצר וסבא היה מברך 'ברוכה הבאה וחג שמח, ג'ולי' והיה קורה לסבתא 'בואי תראי מי הגיעה', כאילו לא ראו אותי שבוע.
סבתא הייתה יוצאת עם חיוך ענק ואומרת 'בואי בססי תכנסי, שמרתי לך את המקום לידי בשולחן הסדר'. במרכז הבית עמד שולחן ענק, ערוך במפה לבנה. מיד אפשר היה לזהות איפה סבא יושב לפי כוס היין הכסופה ובקבוק יין תירוש ענק. לכל סועד חיכתה הגדה של פסח ובמרכז השולחן צלחת עגולה מכסף. סבא נפטר בשנת 1990, את ריח החג שבבית שלהם אני עדיין נושאת באפי ועדיין מתגעגעת למרות כל השנים שחלפו. בתמונה זו אני בגיל שנתיים, סבתא ג'ולי וחנה אשתו של אבי, רגע לפני שנכנס חג הפסח."
הפסח האחרון עם אחותי
"הפסח האחרון שלנו עם אחותי כרמית ז"ל, היה בדיוק שנה לפני שהיא נפטרה", מספרת אביבית ירקוני-כהן, כותבת ויוצרת תוכן ובעלת הבלוג הכל טוב, שהיא פתחה בעקבות מותה של אחותה. "זה היה ליל סדר רגיל עם המנהגים הקבועים, השולחן הארוך שאבא מעביר לסלון כדי שיהיה מרווח וחגיגי, סט הצלחות החגיגי של פסח, שירת דיינו עם בצל ירוק כמנהג העדה, השירים מבית סבא עם התוספות שלנו, אלה ששותים ארבע כוסות גדולות ועושים מצב רוח טוב לכולם ואבא עם קול חודר ששר לנו את ההגדה כמו שרק הוא יודע. זה היה בשנת 2011, מיד אחריו אחותי חלתה, ואת השנה האחרונה היא בילתה בעיקר באשפוזים ותרופות.
"בפסח שאחרי היא כבר הייתה בטיפול נמרץ. באותו ליל סדר, האוכל היה תפל, גוש גדול של דמעות חנק את הגרון. ערכנו את הסדר בשביל הילדים שלי, עם אותו סט צלחות ועם אותו אבא ששר את אותה הגדה כמו שהוא יודע, רק בקול רועד.
"יומיים אחרי אותו ליל סדר, ביום השני של חוה"מ היא עזבה את העולם הזה. הפסח שלנו הפך לחג אחר לגמרי ולעולם לא יהיה אותו דבר. בתמונה: אחת התמונות האחרונות שלנו ביחד עם כרמית, לפני שהתרופות שקיבלה השפיעו על המראה שלה."
הקניידלך, החזרת והציבלה
"פסח תמיד היה חג מיוחד אצלנו בבית בזכות הנוכחות העזה והמשמעותית של סבתא פרידה מנדלמן ז"ל", מספרת ספיר כהן. "נוכחותה העזה והמשמעותית של סבתא כל השנה קיבלה היבט נוסף בפסח: הקשר למסורת אבות, ההמשכיות של המנהגים מהבית, הטעמים והריחות שליוו אותה מביתה, ושאותם העבירה אלינו.
"זה תמיד התחיל בהכנות. ריבת התותים המפורסמת שתמיד הכינה כדי שבחג הפסח נאכל דברים תוצרת בית, כפי שהורגלה בבית שלה. בחג עצמו היו אלה הקניידלך, החזרת, הציבלה, שהוא סלט ביצים ובצל, המצברייט. טעמים וריחות של פסח, שרק סבתא ידעה לעשות כל כך טעים וטוב. דרך המעדנים שלה היא העבירה לנו לא רק את אהבתה אלינו, אלא גם את המסורת ומנהגי בית אבותיה שליוו אותה כל חייה.
החג האחרון עם סבתא לפני שנפטרה היה חנוכה, אבל בליל הסדר שקדם לו, שלמעשה היה הסדר האחרון איתה, עוד עשתה מאמצים ולא ויתרה על אף אחד ממאכלי החג אותם נהגה להכין, אפילו שכבר נזקקה לעזרה.
השנה, נוסף לקושי הפרטי שלנו לחגוג את הפסח לראשונה בלי סבתא, מתלווה הקושי הכללי שחווים כולם בימים אלה. את ליל הסדר המצומצם שגם כך היה חסר אותה, ננסה למלא בכל הטעמים, הזיכרונות והמסורת שספגנו ממנה, ושיכולים לחבר בין משפחות הילדים והנכדים שלה שלא יישבו השנה יחד כפי שתוכנן, בעל כורחם, ולהעצים ולהפוך כל אחד משולחנות מצומצמים אלה, לעולם מלא".
האחים המיוחדים שלי יחסרו בשולחן החג
"השנה אתגעגע במיוחד לשלושת האחים שלי, האחים המיוחדים שלי, המלאכים של חיי שמתגוררים במעון בר דרור, מקום מרגש שעושים בו עבודת קודש עם דיירים עם פיגור שיכלי", מספרת רחל רוזנפלד, מאמנת להתפתחות אישית ועסקית דרך ניהול זמן. "
"האחים שלי, שמאז שהם נולדו תמיד חגגו בחיק המשפחה שלנו, גם כשעברו לדיור חוץ ביתי, יחגגו בליל הסדר הזה עם חבריהם במעון בר דרור ולא איתנו. הם היו אמורים להתארח בביתי בליל הסדר הזה, יחד עם ילדיי. זה לא פשוט בזמן האחרון. הם מזדקנים ואנחנו לא מוותרים להם ועליהם בערבי החג, רוצים אותם איתנו, אז הם מגיעים עם מטפל ועושים שמח. הם מאוד יחסרו לי השנה בשולחן החג, והחלק הכי עצוב, הוא שאני לא בטוחה שהם מבינים למה השנה הם חוגגים לבד במעון."
געגועים לילדים החיילים
"את חג הפסח האחרון חגגנו בליל סדר מיוחד שערך אבא שלי, החזן מאיר פרידמן", מספרת שיר הספרי, עו"ד ובעלת חברה למיתוג רשויות ונדל"ן. "אני אמא לארבעה בנים, מתוכם שלישיית בני 21 שמשרתים בסיירות נבחרות. בשנה שעברה חגגנו את הסדר כולנו יחד, והשנה בגלל המצב הם לא חזרו הביתה כבר יותר מחודש, ובגלל שהם כולם בתפקידים רגישים, אסור להם לקיים שיחות וידאו או זום.
"השנה כל אחד מהם יחגוג בבסיס, ובינתיים כל מה שנשאר לי זה להביא להם ציוד ומזון לש"ג. התמונה הזו צולמה בשנה שעברה ביערות הכרמל, רגע לפני שנכנס החג. אנחנו דתיים אז לא יכולנו לצלם את הסדר עצמו. בינתיים אני מתרפקת על הזיכרון משנה שעברה ובעיקר מאוד מתגעגעת."
בלי סבא וסבתא, אבל עם תינוק חדש
"לפני תשעה חודשים נכנסתי להריון, הריון ראשון שלי וגם הריון של נכד ראשון ונין ראשון במשפחה", מספרת מאי חזן, מעצבת אופנה בעלת המותג CLOTHE. כשהבנתי שתאריך הלידה המיועד הוא לקראת פסח שמחתי מאוד. איזה התרגשות תהיה לבלות את ערב החג עם כל המשפחה והסבא והסבתא החדשים.
"ואז הגיעה הקורונה שהפכה את הכל. בלידה יכולתי לבחור רק נוכח אחד, את אמא שלי או בעלי, ואת הברית עשינו בלי נוכחים כלל. ליל הסדר הזה אמור היה להיות חגיגה משפחתית אמיתית אבל למרות כל הקשיים האלה, אנחנו שמחים ונרגשים לבלות את ליל הסדר עם ליאו החדש והחמוד שלנו."