"אני מתגעגעת לאימא ואבא שגרים באותו החדר ולא רבים, לאווירה הזו שכולם ביחד. פעם מצאנו קלטות שצולמו במצלמת וידאו כשהייתי בגילאי 3-6, ראיתי אותם שם אוהבים, משוחחים יחד, זה מאוד ריגש אותי והתחלתי לבכות. אני היחידה בין כל האחים שלי שזוכרת שפעם הייתה ביניהם אהבה", מספרת מעיין (שם בדוי), נערה בת 17 מהמגזר הדתי, שהוריה התגרשו.
בסדנת כתיבה לנוער שהתקיימה בחופשת הקיץ במסגרת פעילות מרכז "בין לבין" בחולון, כתבו בני נוער להורים גרושים על מסע החיים שקיבל תפנית, על הסיטואציות החדשות שבהן הם נתקלים, ועל מגוון הרגשות שמציף אותם. שוחחנו עם כמה מהם על הדרך שבה גירושי הוריהם השפיעו על חייהם.
"הייתה תחושה שאי אפשר להמשיך יותר ביחד"
אחת האבנים הגדולות בתהליכי גירושין של זוגות רבים היא "השיחה" עם הילדים. זו השיחה שממנה אין דרך חזרה, בהנחה והיא לא מעומעמת ומשאירה יותר בלבול ושאלות פתוחות. זו השיחה שמגלה לילדים שחייהם הולכים להשתנות ומה שהכירו עד היום כבר לא יהיה יותר.
מעיין שלומדת באולפנה במרכז הארץ, לא זוכרת שיחה כזו, מה שגם שלא הופתעה כשהבינה שהוריה מתגרשים. "הם דיברו על זה המון. כבכורה ראיתי את כל התהליך שעברו. אבא שלי היה מכור לסמים מאז ומתמיד, ואימא שלי לא ידעה במשך הרבה זמן שהוא מכור, היא גילתה את זה באיזשהו שלב. כשאחיות שלי נולדו לפני כ-9 שנים, הוא לקח סמים קשים וזה הקצין את המצב. היום הוא עדיין עם סמים, אבל קלים. אני יודעת לרוב מה הוא לוקח לפי ההתנהגות שלו. עם סמים קלים יש הקצנה בתגובות של צחוק, כשלקח סמים קשים היה תוקפן, אלים ונמרץ".
מעיין מספרת שאחד הקשיים שאיתם התמודדה בתקופה זו, היה המתח והלחץ הכבד ששררו בבית. "היו הרבה כעסים ועצבים אחד על השני. אני לא זוכרת שיחת 'אנחנו הולכים להתגרש', אבל כן היו המון מריבות ובכי, ותחושה שאי אפשר להמשיך יותר ביחד, כי לכל אורך הילדות שלי כן היו מאבקים להישאר ביחד. באיזשהו שלב שאלתי את אימא שלי: 'אתם מתגרשים?' והיא אמרה 'כן'. זה לא היה דרמטי".
איך הייתה התקופה שלאחר הגירושים?
"היה קשה מבחינה כלכלית. אבא שלי לא משלם מזונות ואימא שלי מקבלת מזונות מביטוח לאומי. מאוד קשה לה, יש הרבה כובד על הכתפיים שלה והיא מתמודדת עם זה בגבורה, ילדים פחות מבינים את זה. למדתי להסתפק במה שיש לי, זה קשה, אני לא יכולה לקבל דברים כמו כל מתבגרת בגיל שלי. עד גיל 12-13 לא היו לי בגדים, כשהתחלתי להיות אישה, לא הסכמתי לקבל בגדים. בתור ילדה זה הציק לי כשחשבתי שאנחנו עניים אבל למדתי להעריך דברים אחרים, כסף זה לא הכול.
למדתי גם לבקש כסף מאבא שלי לבגדים, ואימא אחראית על כל השאר. אני זוכרת שכשאבא שלי היה, הייתה עזרה במטלות הבית, הוא היה מקלח את הקטנים, שוטף את הכלים. הוא תמיד עבד ופרנס אותנו, אני זוכרת אותו בתור אבא טוב, מטייל, משחק איתנו, תמיד קונה ומפרגן. הוא ניסה כמה פעמים גמילה וחזר לסורו. הבנתי שאני צריכה להשלים עם זה, פעם מאוד כעסתי אבל עכשיו ההתנהגות שלו סבירה, הוא לא תוקפני או אלים, והוא בסופו של דבר אבא שלי".
"כשאני רוצה קצת שקט מהבית, אני באה לאבא"
לאחר הגירושים, אביה של מעיין עבר מהמרכז לעיר צפונית בישראל. בעוד הקשר עם אימא נבנה והתהדק, הקשר של מעיין עם אביה הלך ונפרם. "כשהוא עוד היה כאן, הייתי הילדה הקטנה שלו, ובשנייה שהתגרשו הוא אמר שיחזור למקום שהוא אוהב. מאז ומתמיד אבא שלי לא אהב את המרכז, הוא אף פעם לא הסתדר כאן. הרגשתי שננטשתי על ידו. באותה תקופה לא יכולתי לדבר איתו בטלפון כי כעסתי עליו. הוא אמר ששם הסמים פחות נגישים אבל זה היה סתם תירוץ, עובדה שזה לא נעצר. היום אני שמחה שהוא עבר, כי המקום הזה עושה לו טוב, וגם למשפחה שלי יותר טוב לאימא שלי ולילדים. אני רואה אותו כל שבוע למשך שעה או חצי שעה, לא באופן קבוע. בעיקר בחופשות אני מגיעה אליו לתקופה של שבוע או שבועיים, מטיילת איתו, ועם אימא אני נמצאת בשגרה, אז כשאני רוצה קצת שקט מהבית אני באה אליו".
את מרגישה שגם זכית במשהו בזכות הגירושים?
"לגלות את מי שאני. ניתבתי את הכאב למקומות חיוביים וגיליתי את הכשרונות שלי: כתיבה ומשחק, בחרתי גם לא להישאר בסבל. אם ההורים שלי היו נשארים ביחד, אולי היינו משפחה גדולה אבל הם לא היו מאושרים וזה היה סוג של שקר גדול. סבלנו מאוד מהמריבות שלהם, זה הגיע למצב שלא היה אפשרי להמשיך לחיות ביחד. אני ואחיי זוכרים את המריבות והצעקות באמצע הלילה, המתח, התקופה של הסמים הקשים, כשהיא לא ידעה איפה הוא והיה המון בכי. כשהיה רווק היה חובב אלכוהול ואז זה הוחלף בסמים, התמכרות החליפה התמכרות. אימא לא ידעה ואחרי זה הכחישה הרבה שנים, עד שזה הגיע למצב שזה גמר את כל הכסף בבנק".
הרגשת לפעמים שאת צריכה לבחור ביניהם?
"כן כל הזמן, אני חושבת שכל הורה גרוש לא מבין את ההשלכות למה שהוא עושה, כשגדלתי הבנתי שזה לא בסדר. הייתי צריכה לבחור כל פעם בכל מיני סיטואציות, לצדד בו או בה ואם אני אצדד בו היא תכעס עליי, ותמיד מנסים למצוא את הפשרה. במשך המון זמן שתקתי, ניסיתי לגשר, להגיד מה שאני רוצה, ובשלב מסוים זה עצבן אותי ואמרתי להם שיפתרו ביניהם ושאני לא המתווך ולא צריכה לדאוג לזה. אני יכולה להבין את הכעס של אימא שלי עליו, במיוחד בתקופות הלחוצות שלה, אמרתי לה: "די אל תחזרי אל העבר, מה שקרה קרה".
הייתה לך משאלת לב שההורים שלך יחזרו להיות ביחד?
"ממש בהתחלה שהתגרשו, כשהיינו צריכים להתארגן על החיים בנפרד הוא פתאום לא היה בבית, לא היה את הדברים שלו בשום מקום, הוא כאילו לא היה קיים יותר. זה היה שוק. אחיותיי הקטנות היו בוכות המון בלילה, היה להן ממש קשה. הוא היה חסר לכולם, נראה לי שגם לאימא שלי".
"סמכתי על אבא בעיניים עצומות והוא פגע בי"
"בהתחלה אבא היה אצלנו בבית עד שהתארגן על דירה, הוא היה מגיע לקחת אותנו באמצע השבוע, ואז זה הפך רק לסופי שבוע, כל שבת שנייה, ואז הוא הפסיק לקחת גם בסופי שבוע, ובכלל לא ראיתי אותו", מספרת קארין (14) (שם בדוי) נערה בכיתה ט', ממרכז הארץ.
הוא הסביר למה הוא לא מגיע יותר?
"הוא אמר שהוא לא יכול או שלא מסתדר לו עם העבודה ואז לאט לאט זה הפך לסיפורים ש"אין לי כסף". היה קשר טלפוני של שעתיים ביום, כי אם לא הוא היה נעלב. הוא אף פעם לא היה מתקשר, אני הייתי צריכה ליזום את הקשר. הוא היה מחכה ואם לא התקשרנו הוא היה כועס שלא אכפת לנו ממנו. לא ראיתי אותו בהתחלה בגלל שהוא בחר לא לבוא לראות אותנו, הוא היה רב על כל שטות והבנתי שהקשר לא נכון לי ומשפיע עליי לרעה, נפגעתי יותר מדי, והיו משפטים שלו שלא היו צריכים להיאמר, על אימא היו לכלוכים בלי הפסקה ופגיעות קשות בי, אז בחרתי לקחת צעד אחורה ולהתנתק, ועכשיו טוב לי עם זה".
אך לא תמיד היחסים של קארין עם אביה היו כאלה. "כשהם היו ביחד ממש הערצתי אותו, הייתי הולכת אחריו ומנסה לרצות אותו כדי שיהיה גאה בי. גם בתקופות שהכול היה בסדר, הוא לא היה בא איתנו לכל מיני מקומות אלא פשוט נשאר בבית".
הופתעת שההורים שלך התגרשו?
"זו הייתה הפתעה כי הם לא רבו על ידנו. לפני שלוש שנים, הם הושיבו אותנו לשיחה, אותי ואת אחיי הקטנים, ואמרו שעכשיו זה יהיה שונה ויהיו לנו שני בתים, שהם אוהבים אותנו אותו הדבר ושזה לא משנה כלום. זה היה מבאס, כי הבית כבר לא היה אותו דבר. הם לא אמרו אף פעם למה הם מתגרשים פשוט שהם לא מסתדרים. בהתחלה מאוד רציתי שהם יחזרו. הייתי בת 11 ומאוד רציתי שנהיה משפחה מאוחדת. מהר מאוד הרצון עבר שחשבתי שאם להם טוב בנפרד, גם לי טוב, ולא הייתי רוצה שיחזרו להיות ביחד כי אני חושבת שהם מאוד לא מתאימים, הם אנשים שונים לחלוטין. היום אימא נראית לי אישה מאוד חזקה, למרות כל מה שהיא עוברת, היא לא מראה לנו שלא ניפגע, למרות העומס שלה, היא עושה הכול שיהיה לנו טוב, נותנת לנו הרבה חום ואהבה ואת התחושה שהכול בסדר והכול בשליטה".
אמא שלי היא מתנת חיי, נותנת מעצמה עד בלי די.
קארין מתוך סדנת הכתיבה
מפנקת, תומכת ודואגת אמא שלי היא לוחמת. לים אותי היא לוקחת, והנה רגע של נחת.
רק אנחנו השקיעה וחרש הגלים, אלו דברים שאותי מרגיעים. החיוך שלה יכול לגרום לשמש לזרוח, החיוך שלה ממלא אותי בכוח.
הורים גרושים חיים בבתים שלהם, בעוד הילדים שלהם, סוחבים על גבם את המעברים. עוברים עם התיק מבית לבית, צריכים כל פעם להתאים את עצמם להתנהלות שונה של הורה אחר. בהתחלה, כשעוד נפגשו, קארין מספרת שהיה מסובך לעבור מבית לבית. "אצל אבא לא הרגיש לי בית, המקום לא היה מסודר ועד שהיה חדר נוסף הוא הפך אותו לאולפן תופים. כשהייתי אצלו, המרחק הגביל אותי אם רציתי להיפגש עם חברות. המרחק היה בעיקר הקושי. הייתי צריכה לבחור אם לבוא לאבא או לנגן בתזמורת. זה הפריע במהלך החיים".
על אף הכאב והקרע, קארין מרגישה שהיא קיבלה גם משהו בעקבות גירושי הוריה. "התבגרתי מאוד. הבנתי שאני צריכה להיזהר, שאני לא יכולה לסמוך על כולם ועליי להיות זהירה ולבחור אנשים בפינצטה, כי סמכתי על אבא בעיניים עצומות והוא פגע בי אז זה חיזק אותי והבנתי דברים על החיים".
למה את הכי מתגעגעת?
"הייתה תחושה של משפחתיות, אבל גם עכשיו אני מרגישה משפחתיות, לאחים שלי חסר אבא, אח שלי רוצה גבר שישחק אותו, הוא צריך דמות גברית. מה שיישאר איתי לשארית חיי זה הנתק מאבא. בערך שנה לא ראיתי אותו. הוא לקח את אחים שלי לפני חצי שנה, אחותי הקטנה נפגעה ממנו ולא רוצה ללכת שוב והאח הקטן רוצה ללכת ופוחד שהוא יתקוף אותו לכן הוא מפחד לדבר איתו בטלפון".
אחת התחושות הקשות והמבלבלות שיש לילדים להורים גרושים היא שהם צריכים לבחור צד. קארין לא רק הרגישה כך, היא אף נתבקשה בפועל לבחור ביניהם. "באחת המריבות שלו הוא רשם לי הודעה: "תבחרי, או אני או אימא, אבל בחרת כבר עם ההתנהגות שלך". תמיד ניסה להרעיל אותנו ולא שם לב שהוא עושה בדיוק ההיפך, אחרי הגירושים הוא היה בתחרות איתה להיות יותר טוב. אימא שלי בחיים לא עשתה ככה, גם אחרי שנותק הקשר, היא אמרה ששניהם ההורים שלי".
איך היא מקבלת את העובדה שאתם לא בקשר?
"בהתחלה רצתה שנהיה ועודדה אותנו לזה, אבל לא הכריחה אותנו, עכשיו היא מכבדת את זה שאני לא רוצה. לפני שנה הרגשתי שאני משלמת על זה מחיר, הכול סבב סביבו, אבל מאז שהתנתקנו יש לי תחושת שחרור".
"כולנו בכינו, היינו בהלם. הם אמרו שלא יריבו"
"הם אמרו שיש להם משהו משמח להודיע לנו", מספרת נועה (13.5) (שם בדוי) הלומדת בחטיבה במרכז הארץ. "הם הושיבו אותנו בסלון אותי ואת אחיי, כל אחד מאיתנו חשב על משהו אחר. אני חשבתי שנוסעים לחופשה או שטסים לאנשהו, אחים שלי חשבו שאימא שלי בהריון, כל אחד זרק רעיון אחר, ואז הם אמרו שהם בתהליך גירושים. היה לי "בום", לא חשבתי שזה הולך לקרות, זה לא היה נראה ככה. הכול היה נראה בסדר, הם לא רבו עד שהם אמרו לנו".
חודש אחרי ההודעה, הגיע הריב הראשון. "הם אמרו שלא יהיו ריבים. אימא שלי רצתה לסיים את זה בדרך יפה ואבא שלי לא. בריב השני היה פיצוץ ענק. אני הייתי בחדר שלי, היו צעקות ויצאתי לראות מה קרה. הגיעה משטרה, שאלו אותנו מה קרה ולקחו את אבא שלי לחקירה. אחר כך היה לו צו הרחקה. זה קרה בלילה, ודודה שלי באה לשמור עלינו עד שיחזרו. כולנו בכינו, זה היה הלם, הם אמרו שלא יריבו".
היום, כחודשיים אחרי שהוריה של נועה התגרשו באופן רשמי, מלבד מתנת יום ההולדת הכפולה שתקבל משני הוריה, שמעניקה לה מעט נחמה, היא מרגישה שהמחיר שהיא משלמת הוא מחיר כבד מדי לכתפיה. כשהם היו ביחד הם דיברו, עכשיו אנחנו מתקשרים בשבילם כי הם לא ממש מדברים. היא אומרת לי להגיד לו משהו והוא אומר משהו אחר וזה מסתבך. הם מנחיתים עליי ועל אחותי הגדולה לייצר ביניהם את התקשורת הזו, במקום שידברו בעצמם. חוץ מזה, אני לרוב אצל אימא שלי וקשה לי שאני פחות עם אבא. הוא גר 5 דקות מהבית שלנו, ואני רואה אותו פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני. אבל בגלל העבודה שלו, הוא חוזר לפעמים ממש מאוחר ואין לנו כבר כוח ללכת בשעה כזו, ככה שיוצא לפעמים שאנחנו לא רואים אותו הרבה זמן".
"כשהקונפליקט בין ההורים גבוה, יש יותר נזק לילדים"
"הגירושים לא חייבים להיות פוגעניים בילדים", אומרת ד"ר דורית אלדר, עו"ס, יו"ר (בהתנדבות) הפורום המקצועי במיזם 'בין לבין', לסיוע לילדים ומשפחות בהליכי גירושין ואחריהם, "בטווח הקצר הם קשים, לגבי הטווח הארוך חקרתי צעירים בני 20-25 בנושא, בחלקם זה פגע והיו שפיתחו חוסן בעקבות המשבר וציינו שנתרמו בעקבותיו".
מה סייע להם לפתח חוסן?
"בעיקר העובדה שההורים שאצלם גר הילד המשיכו לתפקד כהורים כל הזמן. ההורים עוברים משבר קשה, ויש מביניהם שבתקופה זו מפסיקים לתפקד כהורים, הם הופכים לתלויים בילדים, כך שלילדים אין מקום לעצמם. מנגד יש הורים שממשיכים לתפקד כהורים, עדיף כמובן ששני הצדדים ימשיכו לתפקד, אך הכי חשוב ומשמעותי הוא ההורה שאצלו הילד שוהה רוב הזמן".
מתבגרים נמצאים בתקופה סוערת בחייהם. מלבד השינויים ההורמונליים, השילוב בין הילדות לבגרות עשוי מאוד לבלבל אותם, כשלתוך זה יוצקים קונפליקט חיצוני נוסף – גירושים, מדובר בקושי שעוד יותר מכביד על כתפיהם. "כשילד מגבש זהות, המודלים הראשונים שלו הם ההורים. ככל שהקונפליקט בין ההורים הוא מתמשך וגבוה, מדובר בנזק יותר חמור. לעיתים הם מרגישים צורך לנקוט עמדה, מי צודק – אבא או אימא – ונקיטת העמדה הזו מאוד מכבידה עליהם. יש מקרים שבהם העמדה הזו גם מתוגברת על ידי אחד ההורים באמצעות השמצות והכפשות של הצד השני, או חשיפה של מידע שהילד לא אמור לדעת על אחד ההורים, ואז הילד נאלץ לבחור ומערכת היחסים שלו עם ההורה המושמץ נפגעת.
יש הרבה מתבגרים שלוקחים אחריות יתרה. מתבגר אחד סיפר במחקר שערכתי שאבא שלו עזב את הבית, ואימו הייתה במצב לא טוב. הוא השתדל להיות בבית כמה שפחות, ואח שלו לקח אחריות על הקניות והסידורים בבית, ועל המצב הכספי. כל אחד מהם בחר בדרך אחרת אבל שניהם כעסו מאוד על האבא".
אחד מסלעי המחלוקת השכיחים בין מתגרשים הוא הכסף, מזונות, חלוקת רכוש, ויצרים לוהטים שמלבים את המלחמה בין שני הצדדים. "מתבגרים עשויים לפתח כעס וביקורת כאשר לא משולמים מזונות כי הם נמצאים בתחושה של הישרדות, ומשום שיש לכך השלכות על איכות החיים שלהם. לעיתים הם צריכים לצאת לעבוד בגיל צעיר כדי לעזור בכלכלת המשפחה, לעיתים הם חשים שהאב דואג יותר לעצמו או למשפחה החדשה שלו. הכסף הוא ביטוי לאחריות הורית, ומצופה מהורה טוב שידאג לילדיו למזון וללבוש. במקרים כאלו, הילד תמיד ייפגע".
איך הורים גרושים יוכלו לעזור למתבגרים לעבור את התקופה הזו עם מינימום נזקים?
"רצוי שהורים ישמרו את התפקוד ההורי שלהם בבית. הם יכולים לבקש עזרה מהמתבגרים אבל שהיא תהיה מותאמת גיל, אל תהפכו אותם למנהלים של הבית. יש להיות מודעים לזה שקונפליקט זה רעל וככל שהוא גבוה יותר ומונצח, הוא יותר פוגע. עליהם למנוע את הקונפליקט, לוותר עליו, להוריד את הלהבות שלו וודאי לא לחשוף אותו מול הילדים".
להיות ילד להורים גרושים, זה להיות חצוי, מפוצל, להתחלק לשני חלקים. אמא ואבא, האנשים שאתה הכי אוהב, אלה שגידלו אותך והביאו אותך לעולם, אלה שהיו שם בשבילך, בכל קושי בכל צעד. והם היו שם ביחד! ביחד איתי, ביחד אחד עם השני. ופתאום הפרידה מקבלת משמעות, פתאום יש קיר באמצע, קיר ביניהם, קיר בינך לשניהם. כל אחד לחוד, כל אחד בנפרד, לה יש את החיים שלה, לו את שלו.
מתוך סדנת הכתיבה
"ההורים צריכים להבין שלכל ילד בכל גיל קיימת הפנטזיה שהם יחזרו להיות יחד, תמיד תהיה כמיהה לאיחוד, היא יכולה אפילו לבוא לידי ביטוי באמצעות אישה צעירה שמתחתנת וחולמת ששני הוריה הגרושים ילוו אותה בחופה. הכי חשוב, להיות קשובים לילדים, להיות ערים לצרכים שלהם, מה שאומר לפעמים להסתכל מעבר להסכם ולהיות גמישים, לפעמים מה שהתאים בגיל 5 כבר לא מתאים בגיל 15. יש הרבה מתבגרים שמעדיפים לישון רק בבית אחד ולא בשני בתים, כי לא מתחשק להם לקחת את החפצים שלהם או פשוט כי טוב להם בבית אחד, וצריך לאפשר להם את זה. ההורים צריכים לראות מה באמת עובר עליהם ואם יש צורך לקבל מענה טיפולי".
ביום רביעי, 20.10 בשעה 19:30 יתקיים אירוע 'פירוק והרכבה' - ערב שכולו מוקדש להורים גרושים. האירוע כולל הרצאה קצרה על הורות מצוינת לאחר הגירושין, הופעה של הסטנדאפיסטית נויה מנדל, גרושה בעצמה, סיפורים בגוף ראשון של אמא שחוותה ניכור הורי וחזרה לקשר עם ילדיה, גבר גרוש שמצא את הדרך לצמוח מתוך המשבר וגם מגשר שישתף את הקהל בנסיונו מתוך חדר הגישור. ההאירוע יתקיים ברחבת הבר 'אוסקר ווילד' באוויר הפתוח, חולון, בהנחיית עידן אלתרמן, אב גרוש, מוסיקאי ושחקן. כל ההכנסות תרומה ל'בין לבין' - מיזם חברתי התומך בילדים והורים בפרידה ואחריה. לחצו כאן לרכישת כרטיסים.