בערך בגיל 3 הכל מתהפך, ומנרדפת אני רודפת ובמרץ, אחרי אותה הסבתא, שרק תיקח רגע את העולל כי יש לי ים כביסה לקפל! כל שחרור לבית קפה סמוך/סיבוב בסופר/פיפי ללא הפרעות, הוא בגדר אופוריה הנמשכת עוד שעות אחרי, כאמא לתאומים יש לכך משמעויות נוספות, נפשיות ואפילו רפואיות, שכן סופשבוע בצימר עם בן הזוג, הופך אותי לאמא טובה הרבה יותר, בן אדם אמפתי, מחוייך ואסיר תודה למשך השבועיים הקרובים.
עד כאן התאוריה אך בשטח הדברים מסובכים מעט יותר, ולו בגלל שמדובר במערכות יחסים מורכבות בין אם לבתה ולסבתא. נשים בכלל זה דבר מורכב ולכן זו אמנות של ממש למנן את הביקורים, הוואטסאפים עם התמונות החמודות של הנכד/ה, הבקשות לשחרור והחנינות, להתאים כל סבתא לנכד ולאירוע, וכמובן לא לכלות את כל כוחה שכן סבתות זה ידוע, מתעייפות מהר.
חשוב לזכור לשריין את הסבתא מבעוד מועד, אם מדובר באירוע חשוב, שכן מדי פעם יש להן הבזקי חיים, קרי, בת מצווה של בת דודה רחוקה שהן חייבות ללכת ולא יעזרו הטלפונים עם יללות הרקע של הילד המתגעגע לסבתתו. מכירה מישהו שכמעט הפסיד הופעה של דפש מוד, ורק ברגע האחרון הבת מצווה נדחתה.
השניצלים של סבתא טעימים יותר
בבוקר שלמחרת ההופעה של הסטונס, כששתיתי את הקפה הראשון של הבוקר, אסירת תודה ואמא טובה הרבה יותר, ניגש אליי יהל בעדינות והציע שנחזור הביתה בלעדיו, שלא יקרה כלום אם נוותר על בית הספר היום ובכלל, שהרבה יותר כיף לו אצל סבתא. אני מנסה לא להיעלב, ולהתמודד עם תופעת לוואי של ילד מאושר מדי הזקוק בדחיפות ליישור מחדש עם הבית. לא להיעלב כשהם שוב מציינים שהשניצלים של סבתא טעימים יותר, ולא להתעכב מדי על יציאות בריח ומרקם משונה המסגירות את נהרות הממתקים שהתגלגלו שם בזמן שהיינו בהופעה (איפה היו כל הממתקים האלה כשאני היתי ילדה?).
דבר נוסף שלמדתי להיזהר ממנו הוא אירוע רב משתתפים אצלי בבית, במסיבת יום הולדת למשל, כאשר שתי הסבתות מקיפות את אותו הנכד. לא הרבה יודעים אבל קרב סבתות מתלקח בשניות וכדאי מאוד שהאבא יהיה נוכח בסביבתן, והאמא (זו אני!) תיכנס עם העוגה בדיוק ברגע הנכון.
בתקופה בה לגדל ילדים לבד זה כזה אייטיז, והמגמה היא שיתוף ובכל דבר, גם באוצרותיי השמורים, נדמה שאנחנו הרבה יותר דומים למשפחות עולם שלישי בהן בעיקר הסבתות מגדלות את הילדים והאמהות יוצאות לעבוד (לקושש עצים), אך עדיין הנוסחה היא שככל שהבבושקה נפתחת, כך התפקיד קטן יותר, כלומר המשרה היא חלקית ויש בה הרבה יותר חופש מאחריות, הרבה יותר כיף מגבולות, הרבה יותר שוקולד מקינואה, וזה בסדר.
תודה לכן סבתות אהובות. אני מעריכה, מוקירה, ואמא טובה יותר בזכותכן. סבתא יש רק שתיים וחבל. אבל ביננו, אם זה לקפה ויש לך סבא בסביבה, זה תמיד עדיף והרבה פחות מסובך.
קרן שטטר היא מחברת הספר 'צירים של זמן', שאת כל הכנסותיו תורמת קרן לילדים חולים ולעמותת 'חברים לרפואה'. באתר www.kerentamara.co.il אפשר למצוא עוד מאמרים, רשימות, וקישורים בנושא, וגם להזמין את הספר אונליין.