האנשים הכי קרובים אלינו הם לא פעם אלו שאנחנו הכי מסוכסכים איתם ומגיעים איתם לקונפליקטים הקשים ביותר בחיינו. המטענים, ההיסטוריה והרקע המשפחתי לא פעם פועלים נגדנו בכל הכוחות וכולנו כבר יודעים היטב שסכסוכים משפחתיים שלא מנוהלים נכון מהרגע הראשון עלולים להפוך לכדור שלג שאיש אינו יכול לעצור.
האם זה חייב להיות כך? התשובה היא חד משמעית לא. בסופו של דבר מדובר בבני משפחה, שלמרות הכעסים והמשקעים – חולקים אינטרסים משותפים. אז כיצד ניתן לנהל סכסוכים משפחתיים אחרת? הנה כמה טיפים שיכולים למנוע קטסטרופה משפחתית ולהביא לפתרונות מוסכמים מהם תוכל המשפחה רק לצמוח:
- אל תמהרו להגיב
ברגע שפורץ הסכסוך המשפחתי הרגשות סוערים. משקעי העבר צפים ומתחילים לנהל את האירוע – והם מנהלים אותו רע מאוד. זה השלב לעצור, לקחת זמן לחשוב על הדברים, על מה חשוב באמת, על מה אפשר להתפשר, על הטווח הרחוק, על מה ישמור על המשפחה ולא יפרק אותה? אף אחד לא מחייב אותנו להגיב באופן מידי והסכסוך לא ייעלם אם ניקח כמה ימים כדי לקבל פרופורציות, להרגיע את הבטן ולאפשר להיגיון לקחת פיקוד על ניהול הסכסוך. כשהצעד הראשון קיצוני (גיוס עורכי דין, תביעה משפטית, הדלפה לתקשורת) – לצד השני שחש מותקף אין ברירה אלא להגיב בצעד קיצוני משלו, וכאן מתחיל אותו כדור שלג מסוכן להתגלגל ולדרוס את כל מה שעומד בדרך.
- הבינו כי מדובר בתהליך
כל סכסוך, ובוודאי סכסוך משפחתי, הוא תהליך. חשוב להכיר בעובדה שלא יהיה פה פתרון של זבנג וגמרנו וכי הקצב של הצד השני ברוב המכריע של סכסוכים כאלה לא יהיה תואם לקצב שלכם. לכן אסור לצפות שהצד השני ישמע את הסיפור שלנו ואת העמדות שלנו ומייד יישר איתם קו. תנו לו את זמן סביר הדרוש לו כדי שיוכל להגיע שלם עם עצמו לרגע בו הוא מוכן לחפש הסכמות משותפות. בזמן הזה רצוי שתדאגו לשמר שיח סבלני ומכבד שייתן לצד השני את ההרגשה שיש לו שליטה על האירוע וכי הוא לא מחויב לקבל החלטה רק בגלל לחץ שמופעל עליו. הדרך הזאת תהיה בסופו של דבר קצרה הרבה מכל דרך אחרת בה תנסו לפתור את הסכסוך.
- הישארו קרובים לצד השני בסכסוך
בשעה של משבר על המשפחה להתכנס ולא לנהל את הסכסוך בשלט רחוק. הנוכחות הפיזית מעבירה מסר שהסכסוך נלקח ברצינות, וכי למרות הקושי יש נכונות לפתור אותו ביחד. מעבר לנוכחות הפיזית כדאי לבצע פעולות שייצרו קרבה ואמון – להתקשר להגיד "שבת שלום", לשלוח הודעות מפויסות, להזמין לארוחה אצלכם בבית – כל דבר שיראה לצד השני שאתם נכונים להידברות ולשמירה על המרקם המשפחתי.
- שבו לכוס קפה
כשכבר מוכנים לדבר והמחשבות מסודרות בראש, אין שום סיבה לעשות זאת דרך צד שלישי כמו עורכי דין שיחפשו את הדרך לחדד את המחלוקת, אתם מכירים את החיים שלכם ואת הצד השני הרבה יותר טוב מהם. הזמינו את הצד השני לכוס קפה במקום נייטרלי. עצם ההזמנה להידברות תוריד אוטומטית את גובה הלהבות. נכון, לא קל להושיט יד כזאת אל מישהו שאכזב אותנו או פגע בנו מתוך המשפחה, אבל דווקא ברגעים האלה המשפחתיות צריכה להפוך ליתרון ולא לחיסרון. שיחה כזאת לא מחייבת אף צד להסכים עם הנרטיב של הצד השני או להדחיק את התחושות הקשות שלו עצמו, להפך. דווקא בסיטואציה הזאת ישנה אפשרות לכל צד להסביר לצד השני מדוע ההתנהלות שלו פגעה בו, מה התחושות שעלו בו כתוצאה מכך ומה הציפייה שלו לגבי ההמשך. כשאנחנו יושבים מול הצד השני ולא מעבירים לו מסרים דרך עורכי דין, אנחנו נזכרים שמדובר באדם ולא בדמות האיומה שהחלה להצטייר לנו בראש. עם האדם הזה אפשר לדבר על הכל ולהקשיב גם לצד שלו בסיפור. רק כך אפשר להתחיל שיח בריא שבתקווה יוביל גם לפתרונות ממשיים.
- שאלו שאלות
במקום להגיע אל הצד השני ולהטיח בו האשמות ולהתעקש לקבל הכרה בכעס או בעלבון שלנו, עדיף לשאול שאלות. "איך היית רוצה שהדברים ייראו מעכשיו?", "איזה פתרון יהיה לדעתך הוגן לשני הצדדים?", "מה אני יכול לעשות כדי להקל עליך?". כך נשיג שתי מטרות: הראשונה – כך נראה לצד השני שאנחנו באמת מתעניינים בסיפור שלו וברגשות שהסכסוך מעורר בו. השנייה – נייצר שיח, שגם אם יהיה קשה וכואב, יוכל להוות קרקע עליה יצמחו הסכמות משותפות שיובילו לפתרון הסכסוך.
- לכו לגישור
לעתים המצב הוא כזה ששני הצדדים המסוכסכים בתוך המשפחה לא מסוגלים לשבת ביניהם ולדבר. כשהסיטואציה היא כזאת כדאי ללכת לגישור משפחתי. חדר הגישור הוא חממה מוגנת משום שעל התהליך מוטל חיסיון עליו חותמים כל הצדדים והמגשר. מהחדר הזה לא ייצאו כותרות לעיתונים או הפתעות אחרות שעלולות לזהם את התהליך ולהסלים את הסכסוך. החיסיון הזה מאפשר לדבר בפתיחות ובכנות, הן על החלק הרגשי של הסכסוך והן על החלק הפרקטי שלו – מה שההליך המשפטי אינו מאפשר. בגישור המשפחה משאירה את השליטה על גורלה בידיים שלה – הידיים שמכירות יותר טוב מכל שופט או עורך דין את הניואנסים הקטנים, את הצרכים והיכולות של כל צד ושל המשפחה כולה.
- חפשו פתרונות יצירתיים
בין אם בשיחה בין הצדדים או בתהליך גישור ביניהם ישנה אפשרות למצוא פתרונות יצירתיים שההליך המשפטי לא יכול להציע. אם נחזור לרגע למקרה של הילד איתן – בנקודה זאת זה הפך למאבק של שחור ולבן. אפוטרופסות או כלום, אבל בין שתי האפשרויות האלה יש עוד המון תחנות בדרך. ניתן למשל להכריז על אפוטרופסות משותפת בין הדודות, על אפוטרופסות לבן משפחה מוסכם אחר ואפילו על נתינת האפוטרופסות לאחת משתי הדודות שלו, עם סידור בו גם הדודה השנייה תהיה מעורבת באופן מוסדר בחייו של הילד. כך או כך פתרונות כאלה אפשריים רק בהידברות בין הצדדים שמייצרת תקשורת טובה שהיא הבסיס למימוש פתרונות שאינם כפופים רק לחוק היבש.
*הכותב הוא מגשר משפחתי ועסקי במשרד המגשרים נדב נישרי