אני שומעת הרבה מהורים על העומס של העבודה והחג. איך מצליחים לעשות הכל יחד? הילדים, החופש. ״עד היום הם לא עזרו,״ הם מציינים, ״אז למה שפתאום יתחילו? הורים רבים דנים בסוגייה החמה: לשתף את הילדים בעבודות הבית, כן או לא, ואם כן: איך עושים את זה?
ילדים שותפים זה לא חלום. זה תלוי בעיקר באני מאמין ובאווירה המשפחתית שתלויה בעיקר בהורים. תמונת ההורות בעולם המערבי היא שההורים עובדים נורא קשה, מרגישים אשמים על שאינם מבלים מספיק זמן עם הילדים, עסוקים בלפצות על כך, והרבה פעמים הילדים גדלים עם תחושה שתפקיד ההורים הוא לספק להם הכל וכל הזמן. ילדים שגדלים ככה גדלים כאשר הייסוד הפנימי והערכי חסר להם.
הורות מאוזנת משלבת תמיכה וגם פינוקים מצד ההורים ויחד עם זאת מאפשרת לילדים להתנסות, לטעות, לקחת אחריות, לחשוב עצמאית, לקבל החלטות, לקחת יוזמה אישית ואת כל זה אפשר להרוויח תחת החיים המשותפים בבית. כדי להפוך את החזון הזה למציאות צריך בראש ובראשונה לעשות שינוי בגישה שלנו כהורים, להבין שלשתף את הילדים בכלל ובעזרה בבית בפרט היא לטובתם. זה אפילו הסדר הנכון והטבעי של מציאות החיים בבית. ילדים הם שותפים.
פסח ובכלל עונת האביב זה זמן טוב להתנקות מהרגלים אישיים ומשפחתיים ולהזמין שינוי. אז איך עושים את זה?
- שיתוף - משתפים את הילדים בפרוייקט המשפחתי ובמה שמתכוונים לעשות בבית.
- יוצרים רשימת מטלות - מטיילים בבית עם הילדים, מסמנים את כל האזורים שצריכים טיפול, אזורים שפחות מגיעים אליהם בדרך כלל, עוברים על החדרים של כולם, מה צריך לעשות בכל חדר וכדומה.
- חלוקת משימות - משימה כמו לסדר ולנקות חדר שלם יכולה לייאש ילד. לכן, חשוב להיות רגישים לנושא ולתת לילד להתחיל מניקיון של מגירות, מדף ספרים, שולחן כתיבה, ארון – כל ילד בהתאם ליכולת שלו ולגיל שלו. יש להגדיר ביחד עם הילד את המשימה שלו בחדר.
- מי עושה מה - כל אחד והאחריות שלו. חשוב מאוד לחלק את האחריות בין כולם, הורים וילדים כאחד.
- מעקב אישי על המקרר או על לוח המשפחה - כדי להפוך את הסדר המשותף לרציני, כדאי לעשות לוח מעקב תוך הגדרה של משימה, שם, בוצע או לא בוצע. בצורה הזו הכל שקוף לכולם וגם ההורים נמצאים על הלוח.
- תחרות - ניתן לשלב משחק של תחרות ניקיון, תחרות המשימה הגדולה להיום.. תחרות מי סימן יותר "בוצע" בהכי פחות זמן וכדומה.
- ללא ביקורת - גם אם הילדים קצת מתקשים במשימות, "נחים" הרבה במהלך הפעילות המשותפת, חשוב לא לצעוק ולא לבקר אותם. זה הזמן לבדוק למה הם עוצרים. אולי קשה להם. זהו בדיוק המקום ששיתוף הפעולה בא לכדי ביטוי.
לסיכום:
- ילד שבאופן קבוע משתתף בעבודות הבית מפתח עירנות ואחריות.
- רוצים להעצים ילד? תנו לו תפקידים. "סומכים עלי", "אני יכול" "אני חשוב", אחריות אישית, תחושת שייכות ועוד. אין דרך טובה יותר להתחיל את זה מאשר עכשיו, בעזרת סדר משותף בבית.
- העצימו את הילד על ידי הדגשת התכונות והכוחות שעזרו לו לבצע את המשימות. למשל: ״איך שמת לב שהחלב הולך להיגמר? כמה שאתה חד!" או "באיזו סבלנות עזרת לאחותך עם השיעורים".
- וחשוב לא פחות: אל תשכחו שמשימות ומטלות משותפות בבית מחזקות את הקשר המשפחתי ושאתם מהווים דוגמא אישית לילדיכם. תנצלו את הניקיון והסדר המשותף לחוויה משפחתית.
הכותבת היא דפנה נומה רוזנצויג, מאמנת משפחה, חשיבה הורית חדשה, גומא- המרכז הישראלי לגישור ואימון