אריאל ואן סטרטן הוא צלם בינלאומי מצליח. כשסיפור גירושם הצפוי של כ-200 ילדי עובדים פיליפיניים הנולדו וגדלו בישראל התגלה לו, הוא לא הצליח לשבת ללא מעש, והחליט לנקוט פעולה בדרך שבה הוא יודע להתבטא הכי טוב: בעזרת המצלמה שלו. התוצאה היא קמפיין עוצמתי ולא קל לעיכול, ומצד שני מהפנט ומעורר מחשבה, בו נראים ילדים פיליפיניים, על חלומותיהם, מאוויהם וכשרונותיהם הייחודיים, ומאחוריהם השוטר שעומד לתלוש אותם מתוך החיים היחידים שאי פעם הכירו, חיים ישראליים מאוד.
"ישראלים לא מגרשים ילדים," נרשם על כל אחת מהתמונות שיצר הצלם, בעזרתה של יולי חסין, וכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "אני מתביש בזה אבל זו המציאות. רוב האוכלוסיה המבוגרת שלנו מטופלת על ידי מטפלים זרים. רובם מהפיליפנים, הודו ונפאל. התופעה הפכה לנוף ארצנו. מדינת ישראל מביאה כל שנה עוד עובדים כאלו דרך חברות הקבלן ומדי שנה נטפלת לאלו שכבר כאן והעיזו ללדת ילדים. ילדים שהתערבבו בחברה הישראלית, רואים את עצמם כישראלים ותורמים לחברה."
"החודש הוגשו צווי גירוש למספר אמהות ולילדיהם," מספר הצלם לעוקביו. "אני מתבייש בתופעה וקורא לחקיקה מסודרת בנושא. הילדים האלו לא צריכים להיענש. חברתי למוטי רובנשטיין, סמנכ"ל הקריאייטיב באדלר חומסקי, ויצרנו עבור הילדים והאמהות הללו קמפיין שאנחנו מקווים שיביא למודעות, לחקיקה ויעצור את הגירוש הנוראי שעומד לקרות בשבועות הקרובים. אנחנו לא מגרשים ילדים!"
ואן סטרטן מספר שיש תגובות רבות לקמפיין, ולא מעט שיתופים. "אני אישית בן להורים שהיו ילדים מוסתרים בשואה וניצלו בזכות אנשים גיבורים שהחביאו אותם," הוא מגלה. "לקח לי שבע שעות עד שהגעתי לאמהות שמנהלות את המאבק ולאלעד זמיר, נפגשנו, פיתחנו קונספט, וצילמתי בדירות שלהם בדרום תל אביב. התגובות מאוד מרגשות. ההרגשה היא שרוב האנשים מבינים שהנשים הללו קודם כל מטפלות בקשישים ואנו זקוקים להן, ושהילדים הללו לא אשמים בחוק כזה או אחר. הם ישראלים לכל דבר."