התחברה מיד למצלמה
"ידעתי שיקח זמן עד שמקיילן תקבל את המצלמה שלי", אומר לומנת'. "ההורים שלה הזהירו אותי מראש שהיא לא מחבבת זרים". לומנת' הופתע מאוד כאשר כבר ביום הראשון בו נכנס אל הבית, הילדה, שאינה מדברת כלל, התקרבה אליו, התישבה בחיקו והחלה ללחוץ על כפתורי המצלמה. בחודשים הבאים בילה לומנת' את כל זמנו הפנוי עם מיקיילן ומשפחתה ולא הפסיק לתעד את חייהם. לרוב, מיקיילן התעלמה מנוכחותו לחלוטין, וזה היה בדיוק מה שרצה שיקרה, כי כך התאפשר לו להציג את אופיה בדיוק כפי שהוא. "עבורי מדובר בסיטואציה מושלמת", הוא מסביר. "מצאתי את המשפחה הזו דרך פייסבוק, לאחר שעלה בי הרצון לחקור את המציאות של גידול ילד אוטיסט. יצרתי קשר עם האם, אריקה, ומשם התקדמנו".
המשפחה ממש אימצה את לומנת' לחיקה, בייחוד האב טרבור והאחים הגדולים של מיקיילן, אריאנה בת החמש וגייב בן ה-12. לומנת' לא היה מעוניין שהפרוייקט יתמקד רק במיקיילן, וצילם את ההורים גם בנפרד ומחוץ לבית.
עם הזמן למד לומנת' שלמיקיילן יש דרכי תקשורת שהן ייחודיות לה. "היא מראה אהבה. היא פשוט עושה זאת בסימנים קטנים. לפעמים היא כן תבוא כדי להתחבק, אבל היא כנראה שלעולם לא תבטא את זה במילים". בתום תקופת התיעוד ישב לומנת' עם האם והראה לה תמונות שצילם, ונתן לה לכתוב לצד התמונות כמה מילים, על מנת לתאר את הרגע. כך השיג מה שקיווה להשיג בפרוייקט: לתת הצצה אישית מלאה לתוך עולם שהוא מעבר לתמונות עצמן. כאשר ראתה אריקה, למשל, את תמונת בתה מביטה מבעד לחלון, כתבה: "אני יכולה רק לדמיין מה היא רואה כשהיא מביה החוצה. איך נראה העולם לבתי הקטנה, שנראית כל כך יפהפיה כשהיא מביטה בו?".
לפרוייקט קרא לומנת' "עולמה של מאנצ'י", שם החיבה של מיקיילה, והוא אינו מתכוון להפסיק פה. "אני מעוניין להמשיך לתעד משפחות עם ילדים אוטיסטיים. אני חושב שכל משפחה היא עולם שלם ומעניין, ושיש בכך הרבה כח ועניין. יש סיכוי שהפרוייקט יהפוך למפעל החיים שלי".