כדי לרזות אני יכולה להסתכל על עצמי במראה, להגיד לעצמי כמה שאני נראית רע, להסתכל על עצמי אוכלת, ולהגיד לעצמי כמה שאני חזירה ואני חייבת להפסיק לאכול. אני יכולה לעשות את אלה ולהתחיל דיאטה. סביר להניח שבמהלך הדיאטה, כשאוכל משהו "אסור", אני גם אכעס על עצמי, אשנא את עצמי קצת יותר ואולי אפילו אשבר ואחליט שדיאטה זה לא בשבילי, דיאטה זה לחזקים, ואני לא.
אני אתהלך כל יום במחשבה שאני רוצה להראות אחרת, להיות אחרת. אני ארגיש כל כך רע עם עצמי שכל ביס שאכניס לפה יהיה שקול ומחושב כדי להגיע למטרה הסופית שהיא להראות רזה ויפה. היום אני לא.
עוד בבית ומשפחה:
>> כאב של אב: "מפחד שבתי תתאבד בגלל בריונות"
>> יש לי בת, שרירי בטן ואין לי תירוץ
>> שווה ביקור: 7 מתחמים לקטנטנים ששווים להכיר
אבל אולי אני אפילו ארזה, ממש ארזה הרבה אבל אני לעולם לא אוהב את עצמי כי זה אף פעם לא יהיה מספיק. כי אחרי שמרזים, עדיין נשאר עור עודף ונשארים סימנים ואחרי שמרזים, עדיין צריך לאכול כל הזמן שקול ומבוקר, כי אני הרי כזאת חזירה ובקלות אני יכולה להשמין שוב. ואולי אני אהיה רזה אבל החזה כבר לא יהיה יפה והגוף כבר לא יהיה צעיר, ובעוד 30 ק"ג פחות אני אסתכל על עצמי במראה ושוב לא אהיה מרוצה כי אמנם אני רזה אבל...
אני יכולה לראות את כל אלה ולחשוב לעצמי כמה שאני יפה, וכשתקרוץ לי איזו עוגה אולי אני אוכל אותה ואמשיך לאהוב את עצמי כי מגיע לי. אולי אחליט שהגוף שלי, האהוב שלי, לא צריך את זה כרגע ועדיין אמשיך לאהוב את עצמי. אני אוכל בריא כדי לשמור על עצמי ואולי גם ארזה, אבל אני אהיה מונעת מאהבה והקשבה לגוף שלי ואדאג לי לאכול בריא ומזין ובכל מקרה אני אוהב את עצמי.
*יעל סול היא אמא לארבע ומנחת הורים בגישת "פשוט. להיות. הורים. מחזירים את ההורות הביתה".