חתונה חרדית (צילום: ap)
סיפור האהבה נגמר בטרגדיה. חתונה חרדית (אילוסטרציה)|צילום: ap
סיפור הגירושים של ח', בת 32 מהצפון, הפך בשנתיים האחרונות לאחד הבלוגים האהובים והמצליחים ביותר באתר "סלונה" ומגולל בתוכו הצצה נדירה לתופעה שבחברה החרדית לא מרבים לדבר עליה: גירושים ויותר מזה - החיים של אישה גרושה חרדית כאם חד הורית. מה שהחל כנישואים מושלמים של מורה צעירה הסתיים בשנתיים של דיונים בבתי דין ובתי משפט ובארבעה ילדים קטנים שמדברים על תקופה ההיא, פעם, כשהיה להם אבא.  

"כל הטקסים וההתנהלות הדתית לא בנויה לתא משפחתי מהסוג הזה – משפחה גרעינית כוללת בתוכה אמא ואבא ולכל אחד יש תפקידים. לילדים שלי מוזר שאני זו שעושה את הקידוש בשבת ובוצעת את החלה" מספרת ח', "יש לי 2 בנים שאין לי מי שילך איתם לבית הכנסת כי אני לא יכולה, הילדים הם כמו יתומים, את לא יכולה ללוות אותם לשום מקום – לא לים, לא לבית כנסת, כל התכנסות חברתית היא קשה, כי את שונה ואין אמפטיה וסבלנות לשונות הזו".

"אם לא הייתי עוזבת את הבית זה היה נגמר ברצח"

אם במגזר החילוני המושג משפחה מתפרש בכמה וכמה צורות, בעולם החרדי קיים רק דגם אחד של משפחה: זוג הורים, איש ואישה וילדיהם. היתר לא לגיטימי וכמעט שלא ראוי אלא אם מדובר במוות של אחד הצדדים ולמרות שבשנים האחרונות הופכים הגירושין לנפוצים יותר במגזר החרדי, נאלצות גרושות החרדיות להתמודד עם דעות קדומות וסטיגמה קשה ובעייתית התולה בהן, כמעט באופן בלעדי, את האחריות לגירושין, מבלי להתייחס לסיבה שהביאה לפרידה.

אישה חרדית (צילום: ap)
כאם חד הורית חרדית את לגמרי לבד בעולם. אילוסטרציה|צילום: ap
יהודית (שם בדוי) הייתה בת 18.5 כשנישאה בשידוך לבן ישיבה מהקהילה הליטאית. כמעט שמונה וחצי שנים סבלו היא ושלושת ילדיהם מהתעללויות, פיזיות ונפשיות, עד שלקחה את ההחלטה הבלתי אפשרית ועזבה את הבית: "הכרנו בשידוך בשנת 2002 וב-2010 הוצאתי מהבית על ידי שירותי הרווחה למקלט. הגרוש שלי היה אדם אלים, הוא התעלל בילדים פיזית, התעלל בי נפשית ופגע מינית בילדה, אני בטוחה שאם לא הייתי עוזבת את הבית זה היה נגמר ברצח. זו לא הייתה החלטה שהיה קל לקחת מאחר ובחברה החרדית תמיד דוחפים לכיוון של גישור ושלום בית, אבל לשמחתי עמד לצידי אדם יחסית בכיר בקהילה שסייע לי בכל התהליך".

למרות שהוצאה מביתה בעקבות גילויי אלימות ובתמיכה של רשויות הרווחה, מצאה את עצמה יהודית נאבקת בנידוי חברתי ובזעם של חברה שלא הייתה מוכנה לקבל את העובדה שהחליטה לקום ולעזוב את בעלה: "מאחר והייתי חייבת להיעלם במקלט של הרווחה, אותו בכיר בקהילה שסייע לי ספג את כל ההשפלות והמכות שהופנו אלי: התקשרו אליו באמצע הלילה לקלל אותו ואותי, האשימו אותי שבגדתי בבעלי, שהילדים הם לא שלו, המון השפלות וקללות שלא האמנתי שיכולות להגיע מאנשים חרדים".

ההתמודדות הגדולה - קבלה בחברה כאם חד הורית

במקרה של ח', הגירושים, כמעט ועלו לה בעבודתה. היא נעזבה על ידי בעלה אחרי שש שנות נישואים ונותרה לבדה עם ארבעה ילדים קטנים. למרות לחץ מצד הקהילה שתקבל את הסכם המזונות של בית הדין הרבני, התעקשה ח' לתבוע מזונות דרך בית המשפט, שם הסכומים שנפסקים גבוהים יותר בדרך כלל: "באותה תקופה עבדתי כמורה לבנות בגילאי שידוכים והיו קולות מאוד משמעותיים מצד רבנים בקהילה לפטר אותי מעבודתי כי אני מהווה דוגמה רעה לילדות. לילה אחד, תוך כדי התהליך של הפרידה, אחרי שראה שדברים לא מתקדים כמו שהוא רוצה (בעלה לשעבר-ל.ב.ס), הוא הגיע אלינו הביתה והתחיל לאיים עלי ועל הילדים, נאלצתי להזמין משטרה כדי להרחיק אותו. למחרת כבר גיליתי שכולם שמעו על מה שהיה בלילה, מה שרק הגביר את הקולות נגדי בקהילה: איך תעמוד אישה שהזמינה לבעלה משטרה הביתה מול בנות? רבנים קראו לפטר אותי, תלו פקשווילים נגדי בכל העיר. מצאתי את עצמי במצב שאני צריכה להסביר למה הזמנתי משטרה על מי שאיים עלי ועל הילדים באלימות".

ד
מה מפחיד בגרושות חרדיות? ד"ר ניקול דהאן|יח``צ: תומר ושחר צלמים
עבור אימהות חרדיות חד הוריות, התמיכה הרגשית, החברתית וגם החינוכית-פרקטית היא כאוויר לנשימה. עד לפני כמה שנים טופלו נשים חרדיות גרושות רק על ידי המשפחה הגרעינית שלהן – ואם זו לא קיבלה את החלטתן, מצאו עצמן לבד מול קהילה שלא מקבלת את החלטתן.

בעקבות העלייה במספר הגרושות הוקמה ב-2002 בירושלים עמותת "אם הבנים" שמטרתה לסייע לאמהות החד הוריות החרדיות, נוסף אליה מפעילות האמהות עצמן מספר ארגונים וולונטריים במטרה לתמוך זו בזו ולמצוא אוזן קשבת ואמפטיה אצל מי שמבינות את  מכלול הבעייתיות שחוות נשים חרדיות חד-הוריות.

"התהליכים שמתרחשים בחברה הרחבה מגיעים למגזר החרדי מאוחר" מסבירה ד"ר ניקול דהאן, מנחת קבוצות של אמהות חד הוריות בארגון "אם הבנים" בירושלים, "זה אומר שכל ההסתכלות על גרושות כמפחידות, לא מוצלחות, כמאיימות על המבנה החברתי, שאין לעודד אותן ולסייע להן קיימת בחברה החרדית וזה מעמיד אותן במקום מאוד קשה" .

בעמותה זוכות הנשים לטיפול צמוד ולתמיכה. הן משתתפות בסדנאות, יוצאת לטיולים ומקבלות ייעוץ מקצועי. במקביל משתתפים ילדיהן בחוגי העשרה. העמותה פועלת היום בירושלים, ביתר עלית ובית שמש ותומכת בכ-450 משפחות חד הוריות ולהן כ-1,200 ילדים.

"הזרועות של 'אם הבנים' מגיעות כמעט לכל תחום בחייהן של הנשים החד הוריות" מוסיפה ד"ר דהאן, "פרט לסיוע יום יומי, מספקת העמותה סיוע המותאם באופן מיוחד לאופייה של המשפחה החרדית עם התייחסות מיוחדת לשבתות וחגים. בנוסף, מחזיקה העמותה מערך חונכים וחונכות עבור הילדים. לא מדובר בבני עשרה כי אם באברכים ובבנות סמינרים המלווים את הילדים וממלאים בחייהם מעין תפקיד של אח או אחות בוגרים ומקלים על האם".

"שבתות וחגים זה גיהנום של ממש"

גם אחרי שקיבלו את הגט המיוחל מגלות הנשים כי הקשיים, לפעמים, רק מתחילים: בחברה בה התא המשפחתי הוא עיקרון מקודש, מגלות החד-הוריות כי אפילו פעולות יום יומיות הופכות לאתגר.

"בגלל שאני אישה, אין לי גישה לבית הספר בו הבנים שלי לומדים" מספרת יהודית, "אני לא יכולה להגיע לאסיפות הורים או לאירועים שלהם ואין לי מישהו שילך במקומי. אחד הבנים שלי מאוד סובל ב'חיידר', אבל בשביל להעביר אותו למוסד אחר אני חייבת לפתוח את כל נושא החד הוריות והגירושים ואז הילדים עלולים לדעת שאמא שלו גרושה וזה ייתן לגיטימציה להתנכל לו. אבל הבדידות היא החלק הקשה ביותר – להתמודד עם כל זה לבד. אני באה ממשפחה של 11 אחים ולראות אותם באירועים משפחתיים, מאושרים ובזוגיות יציבה – זה קשה מאוד" .

חרדים (צילום: Mario Tama, GettyImages IL)
הקהילה מפנה את העורף, ובעצם מקיאה אותך מתוכה (אילוסטרציה)|צילום: Mario Tama, GettyImages IL
"ההתמודדות עם הילדים לבד בחברה שמקדשת את התא המשפחתי המסורתי היא קשה מאוד" אומרת ח', "שבתות וחגים זה גיהנום של ממש, אם את רוצה להחזיק בית דתי וחשוב לך שהילדים יראו שולחן שבת וחגים כמו שצריך את צריכה להתחיל לחפש מי יארח אותך, עוברת ממקום למקום – אין לך בית. אין לך איך ללכת עם הבנים לבית הכנסת. תקופת החגים היא הקשה ביותר, כל שנה מחדש זה שובר, כי הכל את צריכה לעשות לבד".

"בשנה הראשונה כפרודה הייתי בוכה בכל הדלקת נרות שבת מחדש. למשפחה יש ערך עליון בחברה שלנו, אבל אם אישה הגיע למצב שהיא חד הורית, מתמודדת לבד עם דברים ומגדלת את הילדים לבד כנראה שלא היתה ברירה. אף אחד לא מתחתן כדי להתגרש, אף אחת לא מפרקת משפחה בשביל הכיף" מוסיפה ח', "ובכל זאת, אף אחד בחברה שלנו לא תומך בה, לא חברתית, לא כספית, בשום דרך. התפיסה היא כזו שאם יתמכו זה ייתן לגיטימציה לגירושים. זה כתם שאת נושאת לבד, בשתיקה, את אוכלת את עצמך במפנים איך הגעתי למצב המבזה הזה, למה דווקא אני?".

ח' הקימה לאחרונה קבוצה מחתרתית-וולונטרית אשר מלווה נשים חרדיות בתהליך הגירושין והפרידה, "יש לנו קבוצת תמיכה בוואטסאפ בה אנחנו מלוות את הגרושות והפרודות לאורך כל התהליך. אנחנו גם עובדות עם כל מני ארגונים שמסייעים ברמה הפרקטית, כלכלית, משפטית, פסיכולוגית וחינוכית. אמנם סייענו עד כה לעשרות נשים, אבל אנחנו משתדלות להימנע מפרסום – שלא יגידו שאנחנו מעודדות גירושים ופירות תא משפחתי. אנחנו שם בדיוק למצבים ההלו שאין ברירה וצריך לסייע לנשים".

גם יהודית החליטה לא לעבור בשתיקה על הקשיים שעברה והיא נמצאת היום בקשר עם חד הוריות ברחבי הארץ וביחד הן מנסות לשנות את ההתיחסות של הרשויות והחברה לכל נושא האמהות החד הוריות בחברה, "אנחנו אפילו נמצאות בקשר עם שרים וחברי כנסת" היא מספרת בגאווה.

"אחד הדברים שעזר לי זו הכתיבה של הבלוג" מסכמת ח', "זה נתן לי את האפשרות לפרוק את כל הקושי במקום בטוח יחסית. בחברה שלנו כל אישה שמגדלת ילדים לבד ומסתדרת מהווה איום לתפיסה הקיימת. אני מראה לאחרים שזה אולי בסדר, שאולי שווה לצאת מנישואין לא טובים ולא חייבים בכל מחיר להיות במשפחה של אבא-אמא ואפשר להיות חד הוריות".