האמת היא, שהטיפים שאנחנו הולכים לגלות לכם, רלוונטיים תמיד ולא רק באוגוסט. אז למה דווקא עכשיו? כי כולנו מסכימים שהשילוב המוגזם הזה בין זמן פנוי, ילדים בבית וחום קיצוני - יכול להיות קצת מאתגר. כשירות לציבור, אספנו עבורכם תשעה טיפים מנצחים שיעזרו לכם להתמודד עם האתגר. אגב, יש משמעות לכך שמדובר בתשעה טיפים ולא עשרה. מי אמר שצריך מספר עגול? החלטנו לצאת מהתבניות של ״מה צריך״. תצטרפו אלינו?
- מה שהילדים שלך צריכים ממך הוא הרבה יותר פשוט ממה שחשבת.
תחשבו על עצמכם, מה עושה לכם את הכי ״היי?״ חום ואהבה, מילה טובה, פרגון, הכרה במה שאתם מרגישים. אצל ילדים זה אותו הדבר. המוטו שלי בהורות הוא ״פחות זה יותר״: פחות להתאמץ לנסות לרצות אותם, פחות לקנות להם אם המוטיבציה היא לרצות אותם, פחות להילחץ ממה שקורה. מה כן? מה שהם צריכים ממך זה את העיניים הטובות שלך מסתכלות עליהם ורואות את היופי שלהם, את הטוב, את האנושיות. כדי שזה יקרה, העיניים הטובות שלך צריכות להיות מופנות בראש ובראשונה אליך עצמך. - הגבולות הם שלך, הילדים יתאימו את עצמם אליך.
ברגע שהבנתי את זה, כל הדינמיקה בבית שלי (ובחיים שלי בכלל) השתנתה. אי אפשר באמת לשלוט באדם אחר ולמרות זאת הרבה מאתנו עדיין מנסים, במיוחד בהורות. למה? כי יש לנו אשליה שבגלל שמדובר בילדים אז הם אוטומטית אמורים לציית לנו ההורים שלהם. זו טעות כמו שכבר הבנתם. הילדים שלנו לא נולדים צייתנים וכל ניסיון שלנו לשלוט בהם רק מעורר יותר התנגדות מצדם. מה כן? תהיו ברורים עם עצמכם מה הגבולות שלכם ותעמדו במילה שלכם. - אתם המנהיגים של הבית.
מה זה אומר? זה אומר שאתם לא צריכים להיות עסוקים במשחקי כוח ושליטה. המעמד שלכם ברור. הסיבה שאתם אולי עדיין מרגישים שאתם כן נמצאים במשחקי כוח ושליטה הוא שהמעמד שלכם עדיין לא ברור לכם. בטוח שפעם היה לכם (או עדיין יש) בוס שהשתמש בכוח שלו כדי להפחיד את מי שמתחתיו. האם חשתם כבוד והערכה כלפיו או בעיקר פחד שגרם לכם לאבד את האמון בעצמכם והפחית את הביצועים שלכם? אותו הדבר בבית. העוצמה שלנו כהורים היא כל כך ברורה שאין לנו צורך להפעיל כוח או להפחיד. מה כן? תפנימו את העובדה שאתם מנהיגים. מנהיגים מובילים אחרים באמצעות דוגמה אישית, הקשבה, יחסים טובים, גבולות ברורים שהם מציבים לעצמם. להיות מנהיג זה תפקיד מחייב אבל זה מה שאתם בתור הורים. - הילדים שלכם פה לעזור לכם לגדול.
אתם והילדים שלכם משחקים יחד את משחק החיים. גם להם חם ולח, גם הם מפחדים מהלא נודע, גם הם רוצים להרגיש מוערכים ואהובים. הם הגיעו לחיים שלכם כדי להזכיר לכם שיש דבר כזה שנקרא רגשות והגיע הזמן שנקבל אותם ולא נתנגד להם. הם מזמינים אתכם לחזור ולהרגיש הכול. אין רגש טוב ורגש רע. יש אמת. הם מזמינים אתכם לחזור לאותנטיות, לפגיעות, לתום. האם תיענו להזמנה - ״כשתשנו את האופן שבו אתם מסתכלים על הדברים, הדברים שאתם מסתכלים עליהם ישתנו״ (ד״ר ויין דייר)
הילדים שלי נמצאים הרבה מול המסך. כשזה מפריע לי אני בודקת עם עצמי האם זה מפריע לי בגלל האגו, כלומר ״מה זה אומר עליי ועל ההורות שלי״ או שבגלל שזה באמת לא טוב להם. ברוב הפעמים אני מגלה שתחושת הכעס שלי עליהם נובעת מתחושה פנימית שלי של ״אני לא מספיק טובה״. הביקורת שלי על עצמי יוצאת בצורה של ביקורת וכעס עליהם ועל ההתנהגות שלהם. אז אולי הכעס ״יעזור״ לרגע והם יעזבו את המסך, אבל כעס הוא לא שיטת חינוך. מה כן? כשאני כנה עם עצמי, נושמת עמוק ומקבלת את עצמי ואותם, אני מתמלאת חמלה. חמלה על עצמי שאני כל כך רוצה ״לעשות את הדבר הנכון״ וחמלה על הילדים שפשוט נהנים מזמן הבטלה הזה בקיץ. מתוך החמלה הזו אני יכולה לעשות שינוי. למשל, ליזום פעילות משותפת או סתם לשבת לידם ולראות במה הם משחקים/צופים. - כל יום אפשר להתחיל מחדש.
אחת הבעיות שלנו בתור בני אדם היא חוסר היכולת לעבור הלאה. אנחנו זוכרים, מתחשבנים, נוטרים, שומרים בבטן. אתמול הילד עיצבן אתכם ואתם עדיין כועסים עליו. הילד, אגב, עבר מזמן הלאה. כן, עוד דבר מופלא שיש לילדים זו היכולת לעבור מרגש לרגש בקצב הסמבה. רגע אחד הילדה צורחת את נשמתה כי לא הסכמת לתת עוד ממתק ובשנייה שאחר כך היא שכחה לגמרי כי משהו אחר תפס את תשומת לבה. אתם עדיין מנסים להתאושש מהתקף הזעם שלה ואפילו קשה לכם לחבק אותה כשהיא באה לחיבוק. מה כן? ללמוד מהילדים שלנו לעבור הלאה. אין טעם לחשבן, חבל על האנרגיה. כן, זה קל להגיד וקשה ליישם, האגו לא מאפשר את הקלילות הזו. אבל, אם תצליחו בזה - בבקשה ספרו לי איך עושים את זה. - להחליט לא להחליט.
פעם הייתי צריכה לתכנן, לדעת בדיוק מה יקרה ומתי. וכשזה לא קרה לפי התכנית הייתי מתוסכלת, כועסת ומחפשת אשמים. היום אני מתכננת פחות ונותנת לחיים לקרות יותר. אני כן קובעת דברים ביומן ומתכננת, אבל יודעת שהכול נתון לשינויים. וכשהם קורים (והם קורים כי אתם יודעים – החיים), אני מחשבת מסלול מחדש ומתאימה את עצמי. אין מה לריב עם המציאות, היא תמיד מנצחת. כל זה נכון שבעתיים כשמדובר בתכניות עם ילדים. מה כן? כשאתם מתכננים, צפו לבלתי צפוי. ולמתקדמים ביניכם: חפשו את ההזדמנות בבלתי צפוי. יש שם מתנות שמחכות לכם, מעבר להרי החושך של השליטה, התסכול וההלקאה העצמית. - אתם יודעים הכי טוב עבור עצמכם ועבור הילדים שלכם.
אם תהיו כנים עם עצמכם תגלו שחלק גדול מהביקורת שלכם על עצמכם ועל הילדים שלכם נובעת מהשוואות עם הורים וילדים אחרים. ״האבא הזה לוקח ימי חופש ועושה עם הילדים שלו משחקי מים. אני שונא משחקי מים, אני אבא גרוע.״ ״האימא הזאת עושה יצירות עם הילדים שלה. אני שונאת יצירות, אני אימא גרועה.״ השוואות מבאסות אותנו, מחלישות אותנו והופכות אותנו לאנשים מתוסכלים והורים עצבנים. אז תגידו איתי: ״אני מאה אחוז. אני עושה את הכי טוב ואת מה שבאפשרותי לעשות בכל זמן נתון.״ כן, גם אם זה אומר להיות במסך בזמן שהילדים שלך במסך. גם אם זה אומר לקנות להם פיצה או המבורגר. הכול בסדר. הילדים שלך פורחים כשההורים שלהם שמחים. תזכרו את זה. - בואו נחזק את הסעיף הקודם כדי שתתחילו להאמין בזה ובעצמכם: אין עלינו בעולם! תראו איזה מדהימים אנחנו. אנחנו בני אדם עם צרכים, רצונות, תחושות שמשתנות כל הזמן, אילוצים שנובעים מהיותנו אנושיים בעולם לא צפוי. אה, וגם נורא חם ולח פה. ובנוסף לכל זה, אנחנו גם מגדלים ילדים. אתם קולטים? לא רק שאנחנו מגדלים את עצמנו ומתמודדים בעצמנו עם כאבי הגוף והנפש, בחרנו להזמין לעולם עוד יצורים אנושיים ולטפל גם בהם. תגידו לי, זה לא מדהים? אז בואו נשחרר את הכתפיים קצת, נפתח את הלב, נפסיק עם ההלקאה העצמית ופשוט נרים לעצמנו. אנחנו קמים כל בוקר לתת, להאכיל, לחבק, להכיל, להקשיב, לרחוץ, לעשות, לאהוב, ללמד, ליצור, להעניק, להסיע. גם את עצמנו וגם את הילדים שלנו (ואולי עוד יצורים חיים שתלויים בנו). כמה כוחות יש לנו, כוונות טובות ותעצומות נפש. אנחנו משהו מיוחד.
הכותבת היא מרצה בארגונים ומנחה של אבות והורים בישראל ובעולם. ספרה ״הורות - קומדיה של טעויות מלאה בכוונות טובות״ הוא רב מכר באמזון וניתן לרכישה ישירה דרך האתר שלה.
