לפני שיצאה לשנות את העולם, והפכה לפנים של אחד המאבקים הגדולים והבוערים של ימינו, והרבה לפני שזכתה בהוקרה והפכה למועמדת מובילה לפרס נובל, היתה גרטה תונברג, (בניגוד מוחלט לאופן שבו תיאר אותה דונלד טראמפ, "ילדה שמחה מאוד"), ילדה די עצובה. אמה של תונברג, מלנה ארנמן, שעוברת איתה את כל התקופה המסחררת, מוציאה בימים אלה ספר חדש ובו נחשפת הילדה שמאחורי הפנים הזועמים שהתרגלנו לראות בכל פינה.

גרטה בת 17 היום, ספרים רבים נכתבים עליה, על מנת להנגיש את המאבק שלה לעוד ועוד אוכלוסיות. לאמה, זמרת אופרה במקצועה, יש טייק מעט שונה על הביוגרפיה המאוד פופולרית של בתה, והיא נזכרת בימים שקדמו ליציאתה של גרטה, המאובחנת כאוטיסטית בתפקוד גבוה, ADHD ו-OCD למחות. "היא הפסיקה לנגן בפסנתר, הפסיקה לצחוק, הפסיקה לדבר והפסיקה לאכול," היא נזכרת. "בחודשיים היא איבדה 6.5 ק"ג ממשקלה ונעלמה לתוך סוג של אפלה."

שני ההורים התקשו להבין את המצוקה שסבלה ממנה בתם האהובה, שלא דיברה כמעט בכלל ואכלה לארוחת צהרים ממוצעת חמש חתיכות של ניוקי, או כמה גרגרי אורז, ומעט אבוקדו. לאחר אבחון פסיכיאטרי התברר כי גרטה סובלת מבריונות בבית הספר, ושהיא מוטרדת מאוד ממשבר האקלים. רק לאחר שהחלה למחות, וזכתה לתמיכה מוחשית של פעילים נוספים, חזרה לאכול. אמא מלנה זוכרת את זה כך: "פעילה הציעה לה קצת ממנת נודלס טבעוני, והיא לקחה ביס. ואז עוד אחד ועוד אחד. אף אחד לא הגיב, כי לא היה להם מושג שזה עניין גדול. היא חיסלה כמעט את כל המנה."


עם האוכל בא התאבון, וגם מעבר לבית ספר חדש, בו התאקלמה טוב בהרבה, ודרך חדשה שהובילה אותה לפגוש מנהיגי עולם ולנאום באירועים המרכזיים והמשפיעים ביותר. "למרות התהילה," מזכירה אמא מלנה, "גרטה מתמודדת עם כמויות אדירות של ביקורת ציבורית, במיוחד ברשת, וכל המשפחה שלנו מקבלת איומים על החיים, ואפילו זכינו לקבל צואה בדואר." מובן שכל זה לא ישבור את המשפחה המאוחדת והמיוחדת. עוד על המעללים שמאחורי הקלעים ניתן לקרוא בספר שנקרא, בתרגום חופשי: "הבית שלנו עולה באש: סצינות של משפחה ויקום במצוקה".