למרות שלפעמים נדמה לנו שהם ממילא לא מקשיבים לנו, הילדים שלנו כן שומעים אותנו, יום אחר יום, שנה אחר שנה, והמסרים שלנו מחלחלים והופכים להיות חלק מהקול הפנימי שהם בונים לעצמם. אז חשוב מאוד להיות מודעים לאופן שבו הדברים שאנחנו אומרים עלולים להתפרש ולהשפיע. קבלו רשימה של דברים שמאוד מומלץ לא להגיד לילדים שלכם. אף פעם:
- "למה אני צריך להגיד את זה 100 פעם?"
טוב, תודו שזה קלאסי וכל הורה מרגיש שהוא חוזר שוב ושוב על אותן המנטרות, שאף אחד מהילדים לא מקשיב להן. אז זה בדיוק העניין, שיח מאשים מוביל להסתגרות והתגוננות, במקום להקשבה. כך שבסופו של דבר, הורים באמת חוזרים על אותן האשמות שוב ושוב, והילדים? לא מקשיבים.
אז מה כן יעזור? במקום להאשים שתפו את הילדים ברגשות שלכם – "אני מתוסכל מ... אני לא יכולה להמשיך ככה..." - זה יעזור? לא תמיד, אבל הרבה יותר מהגישה המתלוננת. - "תפסיק לבכות / ליילל"
כשאומרים לילד להפסיק לבכות, מעבירים לו מסר שאסור לו להביע את רגשותיו באופן חופשי. ואם הילד כבר גדול יותר, ועדיין בוכה, סביר להניח שהוא מודע לכך שההתנהגות שלו אינה תואמת גיל, אך ככל הנראה אין לו את הכלים לשלוט בה, מה שעוד יותר מתסכל עבורו.
אז מה כן? גלו אמפתיה לקושי של הילד, תנו לגיטימציה לרגשות שלו, ונסו לנהל אתו שיחה פתוחה על מה שקרה. במקביל – אם אתם מרגישים שהילד מתקשה לשלוט בתגובות הרגשיות שלו, התייעצו עם איש מקצוע כיצד ניתן לתת לו כלים לכך. - "לא קרה כלום / מה אתה עושה עניין?"
נישאר בזירת התגובות הרגשיות – אמירות מהסוג הזה בעצם מבטלות את זכותו של הילד להרגיש כפי שהוא מרגיש, מערערות את הביטחון שלו בשיקול הדעת שיש לו, וגורמות לו להסתגר ולהימנע מלתקשר אתכם.
אז מה כן? במקום לשכנע אותו שהוא עושה עניין משום דבר, בקשו ממנו שיספר לכם איך הוא מרגיש, שאלו אותו שאלות כדי לעודד אותו להיפתח, והכילו את החוויה הרגשית שלו, ללא שיפוטיות. - "אני בחיים לא אסלח לך"
אמירה כזו שנאמרת לרוב בלהט הרגע, עלולה להיצרב בלב הילד ולהעביר לו מסר שיגרום לנזק בלתי הפיך ביחסים שלכם.
מה שהוא כן צריך לשמוע מכם הוא בדיוק ההפך – שהדרך ללב שלכם תהיה תמיד פתוחה עבורו, ושאין מעשה או אמירה שהקשר שלכם לא יכול להתגבר עליהם. - "אתה יותר מדי צעיר בכדי להבין"
אמירות מהסוג הזה, עלולות להעביר לילדים מסר מזלזל או מתחמק, לכבות את הסקרנות הטבעית שלהם, או לגרום להם להעדיף לחפש את התשובות אצל אחרים, במקום לבוא לדבר אתכם.
מה עושים כשהילדים באמת צעירים מדי מכדי להבין את המורכבות של עניין מסוים? תמיד אפשר להתאים כל תחום תוכן לגיל, תוך שאתם משקפים לילד את העובדה שיתכן וחלק מההסבר נשמע לו כרגע תמוה או לא ברור, ומוסיפים אמירה שתחזרו לדבר על הנושא בהמשך, כשיגדל יותר. - "אל תדאגו, הכול יהיה בסדר"
הילדים שלנו חשופים למציאות ולחדשות בתקשורת, שאיך לומר, בהחלט מספקות מדי פעם סיבות לדאגה. אז אם הילדים משתפים אתכם בדאגות שלהם, מגורמים שאינם נמצאים בשליטתכם, אתם הרי לא יכולים באמת להבטיח להם בכנות שהכול יהיה בסדר.
אז מה כן? להרגיע, לתת לגיטימציה לחששות שעולים, ולהסביר להם למה, על סמך ניסיון העבר והיכולות שעומדות לרשותכם, אתם מאמינים שתתגברו גם על הקושי הנוכחי, ולכן - יהיה בסדר.
לסיכום, למילים שאנחנו אומרים לילדים שלנו יש הרבה מאוד כוח, וחלקן נחרטות בליבם ומעצבות את השקפת עולמם. אז הימנעו מאמירות פוגעות ומקטינות, שמערערות את הביטחון העצמי שלהם, ואל תחמיצו הזדמנות לתת להם חיזוקים חיוביים.
הכותב הוא עו"ס קליני, פסיכותרפיסט, מומחה למתבגרים, מרצה בקריה האקדמית אונו, מחבר הספר ״איפה הילד - מדריך הישרדות להורים למתבגרים״, ומייסד "מרכז לימן".