בבריטניה השם תרזה מידלטון נשמע, לרבים, מוכר. מידלטון היתה היולדת הצעירה ביותר בבריטניה כשבשנת 2006 ילדה תינוקת בגיל 12, לאחר שהיתה קורבן אונס לאחיה ג׳ייסון, שהיה אז בן 16. הסיפור הטראגי הזה לא פסק בלידה. שלוש שנים לאחר הולדת התינוקת, ולמרות מחאות האם הצעירה מאוד, היא נלקחה לאימוץ. מאז לא חדלה מידלטון להביע בה עניין ולהתגעגע, והיא מקבלת עדכון ומכתב מהילדה בכל חצי שנה. עכשיו נכנסה קרן אור לחייה בדמות תינוקת נוספת.

התינוקת החדשה, אריאנה, היא פרי אהבתם של מידלטון ובן זוגה בן ה-31 דארן יאנג. בראיון חשוף ומעניין שהעניקה למגזין מטרו, מודה תרזה כי מדובר בחוויה מורכבת שמעירה את כל השדים מהעבר. ״הרגשתי אושר טהור ברגע שאריאנה נולדה,״ היא מספרת. ״היו זמנים בהם חשבתי שאולי יום אחד אביא עוד תינוק לעולם, אבל הרגשתי קושי, כי אריאנה היא כל מה שפספסתי עם בתי הבכורה, שהיא עדיין הדבר הראשון שאני חושבת עליו כל בוקר, והאחרון לפני השינה. אני כל כך אוהבת אותה. אני לעולם לא אוכל להיות מאושרת באמת בלעדיה. שובר את לבי לחשוב שאריאנה תגדל ולא תכיר את אחותה הגדולה.״

תרזה מבטיחה שאריאנה תדע שיש לה אחות גדולה. ״אני כבר מדברת איתה עליה, אפילו שהיא עוד לא מבינה כלום. זה לא יהיה סוד. הן מאוד שונות,״ מדווחת האם. ״אריאנה כל הזמן חייכנית ומסופקת. בתי הבכורה היתה קולנית ועצבנית. ועדיין, אין לי ספק שהן יסתדרו. אני אומרת לאריאנה שיום אחד הן ישחקו יחד במשחקים. אני מאוד מקווה שהיום הזה יבוא, זה הכי חשוב לי בעולם. בינתיים אדאג שאריאנה נהנית מילדות בטוחה ושמחה.״

הילדות לה מייחלת תרזה עבור בתה היא הפוכה מזו לה זכתה בעצמה, כמי שגדלה בבית לצד אם עם בעיות התמכרות לסמים ואלכוהול. ״אהבתי את אמא שלי, והיא עשתה כמיטב יכולתה, אבל היה לה קשה,״ נזכרת מידלטון בסיטואציה שהובילה אותה הנה. ״הייתי זקוקה לשגרה. כמו במשפחות אחרות. לא יכולתי לספר לה מה שקורה עם אחי כי ידעתי שיש לה בעיות משלה להתמודד איתן. חשוב לי שאריאנה תוכל לדבר איתי בפתיחות על כל דבר.״

האח, ג׳ייסון, נכלא למשך 4 שנים לאחר שה-DNA שלו הוכיח כי הוא אבי התינוקת, ואז, בשנת 2009, התינוקת נלקחה לאימוץ. ״לא הבנתי אז, כשלקחו אותה, שלא אראה אותה שוב,״ היא אומרת. ״פגשתי אותה פעם אחת נוספת אבל היא לא הכירה אותי. החלק הנורא ביותר היה כשהיא צעקה אמא אבל התכוונה לאם המאמצת, לא אלי. אחר כך הרשו לי רק לשלוח מכתבים ואסרו עלי לכתוב דברים כמו: אמא אוהבת אותך, כדי לא לבלבל אותה.״ אחרי שבתה נלקחה ממנה, שקעה תרזה בדכאון עמוק והחלה גם היא, כמו אמה לפניה, להשתמש בסמים ואלכוהול על מנת לאלחש את הכאב. בשנת 2011 התמכרה להירואין. היא הצליחה להגמל, ופגשה את דארן. לצערה, הטרגדיות המשיכו. בני הזוג הרו בשנת 2012, אבל ההריון המשמח הסתיים בהפלה טבעית. באותו השבוע ממש מתה בפתאומיות אמה של תרזה. ״היה מאוד קשה לאבד תינוק ואת אמא שלי תוך שבוע,״ היא נזכרת. ״ועצוב לי לחשוב שאריאנה לא תפגוש אותה. היא בטח היתה כל כך גאה בה. היא היתה איתי בלידה הראשונה, ובלידה השניה היא חסרה לי מאוד.״

״אני מקווה שההורים המאמצים לא סיפרו לבת שלי שהיא תוצאה של אונס בתוך המשפחה,״ אומרת תרזה, המקווה שהבשורה תגיע לאוזניהם אולי דרך התקשורת. ״הייתי רוצה להיות אני זאת שמספרת לה על מה שקרה עם ג׳ייסון. לא הייתי רוצה שתקרא על זה בעיתון. הייתי שמחה אם אריאנה לא תגלה לעולם על החלקים האלה בעבר שלי. אני רוצה שיהיו לה חיים משלה, התחלה נקייה.״ גם לעצמה מאחלת האם התחלה כזאת, ובקרוב תתחיל בלימודי פסיכולוגיה בקולג׳ הקרוב לביתה.

בתה של אריאנה אמורה להיות עכשיו כמעט בגיל שבו היתה כשילדה אותה, מצב הזוי לכל הדיעות. ״אני מסתכלת על ילדות בגילאים האלה ברחוב ורק עכשיו מתחילה להבין כמה צעירה הייתי. אני לא מאמינה שהבאתי תינוקת בגיל כזה. הזכרונות הכואבים האלה, אנחנו חייבים לחיות איתם. המטרה שלי היא אחת: שאריאנה תזכה לחיים שונים לגמרי משלי.״