גירושים עושים באהבה 

אני רוצה להציג סוג מיוחד של מתגרשים - מתגרשים עם הלב. זוגות שמתגרשים בצורה יפה ואפילו נשארים מיודדים. איך ולמה? כי יש זוגות שהבינו שהם לא מתאימים. הם לא חושבים אותו דבר, הם לא אוהבים אותו דבר וכבר לא חולמים אותו דבר. מה כן? יש להם ילדים משותפים ויש להם גם את ההבנה שהדרך בה הם יתנהגו, תשפיע על הילדים בצורה מאוד משמעותית. ואני אומרת - כבר בהתחלה, תתנהגו כאילו אתם בפרק ב'. מה זה אומר? תישארו איתי! 

"אנחנו רואים את הילדים לנגד עינינו"

לירז (38) מאפרת מקצועית וצורפת תכשיטים. מעצימה נשים ע"י איפור וצורפות. 

שחר (43) הייטקיסט, עובד בחברת ADIKA.

כבר בתחילת השיחה עם לירז ושחר, זה הרגיש לי כמו שיחת חבר'ה. אם הייתי מצרפת את בעלי לשיחה, זה יכול היה להיות דאבל דייט לכל דבר. הם מחויכים, שמחים, מפרגנים אחד לשני, משתפים ואפילו משלימים אחד לשני את המשפטים. נשמע פסטורלי מידי? הנה הוכחה:

לירז ושחר, כמה זמן הייתם נשואים? 

לירז: שמונה שנים. הזוגיות נגמרה. אנחנו מאוד אוהבים את הילדים, אני מאוד נהנית מהאמהות ואני חייבת לציין ששחר אבא מדהים.

נשמע שאתם מתקשרים כל כך יפה, למה בכל זאת התגרשתם? 

לירז: הכרנו בגיל צעיר, 26. עם הזמן שמנו לב שאנחנו לא חושבים בשניים. הרגשתי שאני לא מצליחה להגשים את עצמי. לכל אחד יש את החיים שלו. שחר יצא עם החברים שלו ואני בכלל העדפתי להישאר בבית. מההתחלה חיינו כגרושים. הרגשתי שהגעתי למיצוי בשנת 2019. 

שחר: נכון. זה האופי שלנו. אנחנו שונים. היינו מפוצלים. חיינו במקביל, ביחד אבל לחוד. כל אחד רוצה את הפינה שלו ועדיין, הבנו שיש מבנה משפחתי שאנחנו רוצים לשמר. 

לירז: בול!

שחר: חשוב לנו שהילדים לא יפלו בין הכיסאות, אני רוצה שנראה להם דוגמא אישית ונלמד אותם שאפשר לחיות במקביל ולשמור על סביבה טובה. 

לירז: ממש ככה. אפשר לנהל שיח מכבד. אנחנו רואים את הילדים לנגד עינינו.

אפשר לשאול מי העלה את הרצון להתגרש?

שחר: לירז. אני הרגשתי מסופק כי חוויתי סיפוק בעבודה, עם החברים ועם המשפחה. הרגשתי שיש לי את הפינה שלי אז פחות הפריע לי המצב בבית. 

לירז: נכון. ואני במקביל הרגשתי שאני לא חווה את החיים שאני רוצה. מכירה את השיר של שלום חנוך ודפנה ארמוני? אז אני רציתי "שוב להדליק את נשמתי ולבדי לדעת מה איתי להציל את חיי". רציתי לאהוב את עצמי ולעשות דרך. לבד. 

אתם באמת נראים חברים טובים ועדיין, מרגיש לי שזה תהליך קשוח. איך שומרים על כזאת חברות בעיצומו של תהליך כזה? 

לירז: קודם כל הגענו מאוד בשלים לתהליך. אני יצאתי מהבית חודש לפני הגירושים עצמם ובמקביל חיפשנו מודל. חיפשנו מישהו שיכול לעזור לנו לבנות את זה אחרת. נכון. זה באמת קשוח וידענו שאי אפשר לעשות את זה לבד. הגענו אל המגשר (נדב נשרי). ובסופו של דבר הוא באמת הציל אותנו. זה לא תהליך שאפשר ממש להתכונן אליו, הגענו מפוחדים. חששנו שניכנס למלחמות ועדיין ידענו שאפשר לעשות את זה גם אחרת. 

יוצא לי לייעץ להמון זוגות ואני חייבת להגיד שזה נדיר לראות ככה אנשים שבחרו להיפרד שהם חברים באמת טובים, הורים נהדרים ועושים הכל כדי להיפרד יפה ולהגן אחד על השני, אני חייבת לשאול: ניסיתם ייעוץ זוגי? 

שחר: ניסינו יותר מפעם אחת. ניסינו בכמה תקופות ובאמת הבנו שאנחנו לא שם. הרגשנו שלא צריך ייעוץ. צריך להיפרד יפה 

איך שיתפתם את הילדים? 

לירז: אחרי שכבר החלטנו והכל היה מאורגן, בשיתוף יועצת בית הספר של הגדול והגננת של הקטן, סיפרנו להם. הגדול מכיר הרבה סוגי משפחות שזה מקל והקטן מבין שזה המצב. 

יוצא לכם עדיין לבלות ביחד כולכם? 

לירז: בטח. הכל תלוי בפרספקטיבה. אנחנו משתדלים מאוד להיות בסדר אחד עם השני. בחיים לא נגיד דברים לא יפים אחד על השני, בטח לא ליד הילדים והאמת? אפילו עשינו לאחרונה ביחד קידוש. היה מהמם. אני חייבת להגיד שהנישואים נגמרו אבל החברות שלנו לא. הכרנו כידידים ואנחנו ידידים גם עכשיו. שחר הוא חבר שלי ותמיד יהיה 

שחר: מסכים איתה. אנחנו חברים גם בשבילנו וגם בשביל הילדים. 

לירז: הקמנו משפחה ואנחנו נמשיך את התפקיד שלנו מול הילדים ואחד בשביל השני. נמשיך לבנות את עצמנו, לבנות את הילדים שלנו וגם אם אפשר, לעזור לנשים אחרות. במקצוע שלי אני מאפרת מקצועית וצורפת תכשיטים. מעצימה נשים ע"י איפור וצורפות. מבחינתי המשמעות של האיפור -היא להוציא את היופי שבך. כל אישה היא יצירת מופת של בורא עולם והאיפור רק מדגיש את זה. יצא לי למשל לאפר חברה שהייתה בהליך גירושים, היא הייתה בלי עבודה ואני רציתי לעשות לה טוב. רציתי לעזור לה להרגיש אישה שווה למרות שהיא לבד. שהיא יכולה לאהוב את עצמה ולעוף על עצמה.

"אתם חייבים לזכור שאתם הורים"

אירית ארז (53) עורכת דין לענייני משפחה ומגשרת.

אורית בעצמה דוגמה לניהול קשר בריא אחרי גירושין. אני מבקשת ממנה לתת את העצה שלה לניהול גירושין מאושרים: "אתם חייבים לזכור שאתם הורים. תשאירו את המחלוקות בצד, תשאירו את האגו בצד, תנהלו שיח בריא תתייעצו עם מדריך הורים שיעזור לתווך את הנושא לילדים. מאוד חשוב שהילדים יילקחו בחשבון בתהליך ושהמסר יעבור אליהם בצורה הכי בריאה שיש. אל תשכחו שאתם אלה שבחרתם להתחתן וגם אם זה כבר לא מתאים היום, אתם עדיין משפחה" . 

מתי הבנתם שאתם רוצים להתגרש? 

המחשבה להתגרש שהתבשלה הרבה שנים במהלכן נאלצתי לשמור על איפוק. מה שעזר לי זאת ההבנה שאני אדם של שלום, רציתי להגיע לשיח. דיאלוג בריא ובנוסף היה לי חשוב שהילדים יחיו באווירה טובה. זה לא היה קל. בהתחלה היה הרבה כעס. אני תמיד אומרת שמי שמחפש צדק - מחפש מלחמה. אין נכון או לא נכון. צריך לנהל את הגירושים ממקום מכיל ונטול אגו.

בני כמה היו הילדים כשהתגרשתם? 

הבת הגדולה שלנו הייתה כבר סטודנטית באוניברסיטה. הבן שלנו היה תלמיד כיתה י"ב והבת הקטנה שלנו בת שמונה.  

איך מנהלים משמורות בכאלה גילאים? 

בהתחלה הוא היה צריך לעבוד הרבה שעות ולא יכול היה לקחת את הימים של אמצע השבוע עם הילדים אז החלטנו שכל השבוע הילדים יהיו איתי ובסופי שבוע איתו. בנוסף, אם היה לו זמן אחר הצוהריים הוא פשוט היה קופץ אלינו. הדלת תמיד הייתה פתוחה בשבילו. הגדולים באמת כבר היו בעניינים שלהם אז עניין הימים והמשמורת היה פחות רלוונטי, הם היו מאוד עצמאיים והם באו והלכו לפי מה שהתאים להם. לגבי הקטנה, התאמנו את עצמנו ככה שהוא יוכל לעבוד כמו שהוא צריך ובמקום שימי המשמורת יהיו באמצע השבוע, הוא לקח אותה כל סופ"ש. 

איך היא קיבלה את השינוי? 

זה היה יותר מורכב. ההסתגלות לשני בתים הייתה קשה ובנוסף, בגלל שאני זאת שעברתי דירה, הייתי צריכה להעביר אותה בית ספר וזה היה עוד עניין שהיווה התמודדות בפני עצמו. אני מודה שהתהליך איתה זה הנושא שעד היום הכי קשה לי איתו. 

נשמע שעם כל הקושי והמורכבות שמרתם על קשר טוב 

כן, היינו ידידים אבל זאת לא ידידות רגילה. זה יותר ההבנה שתמיד נהיה משפחה. בהתחלה למשל נסענו לכמה חופשות משפחתיות ביחד, חגגנו ביחד את החגים, אכלנו ביחד ארוחות ואפילו הקפדנו על בילוי משפחתי קבוע וצפינו ביחד בסרט "נסיך מצרים", אחרי הארוחות שלנו. דרך אגב, הוא היה הבשלן מביננו וכשהוא היה מבשל, הוא היה שולח לי אוכל הביתה עם מוניות. באמת הייתה פה דאגה אחד לשני. 

המשכתם לשתף אחד את השני בקשיים? 

בדברים הגדולים כן, אבל מעבר לזה היינו בעיקר מדברים על מה שקשור לילדים. הבנו שאנחנו קודם כל נישאר ההורים של הילדים שלנו וטובת הילדים היא ערך עליון. אני כן זוכרת שבאותה תקופה כשאני עברתי איזשהו משבר אישי הוא מאוד תמך בי.

אז בעצם נשארתם משפחה 

נשארנו משפחה ובכל זאת גם פירקנו את המשפחה. ברור שהיו רגשות של כעס, טינה ואכזבה, אבל הבנו שאנחנו כבר לא מתאימים. הכרנו בגיל צעיר מאוד. אני הייתי בת 15 והוא היה בן 23. התחתנו כשאני הייתי בת 18. לאורך השנים שהיינו ביחד, הרגשתי שאנחנו כבר לא בני זוג אלא רק הורים לילדים שלנו. 

איך ההורים שלך קיבלו את זה שבחרת להתחתן בגיל 18?

ההורים שלי תמכו בי ובהחלטות שלי, אבל לא היו בעד שאתחתן בגיל כזה צעיר. הם רצו שאעשה דברים אחרים. 

מה את חושבת בדיעבד על ההחלטה להתחתן בגיל כל כך צעיר? 

היום אני מבינה שנכנסנו לקשר כילדים ומה שהתאים לנו בהתחלה באמת לא התאים כשהתבגרנו. במשך שנים הרגשתי שאולי זה לא זה ובגיל 42 הבנתי סופית שהשתניתי ולא נכון לי יותר להישאר בנישואים האלה. 

את בזוגיות היום? 

היו לי כמה מערכות זוגיות בשנים האחרונות, אחת מהן נגמרה לא מזמן וכן, אני מחפשת זוגיות. בנוסף אני גם דואגת שהחיים יהיו מלאים באנשים שעושים לי טוב ובעבודה שלי שמבחינתי היא שליחות, המטרה שלי היא לעזור לאנשים אחרים לנהל את הפרידה שלהם בצורה נעימה ונטולת אגו.

"הכי חשוב להעביר להם מסר שאפשר להתגרש בטוב"

ברוך ונילי איצקו, גרושים 7 שנים ויש להם ארבעה ילדים: סטאר (22), יובלי (19) רומי (13) ויונתן (10). 

מה זה לדעתכם שיח חיובי? 

נילי: אני תמיד אומרת שפירקנו זוגיות אבל לא משפחה. אנחנו עדיין משפחה עם הבנה אחת בסיסית שליוותה אותנו תמיד - יש פה ילדים. יש פה זוג שהיה לו סיפור אהבה ולא חייבים להיפרד כאויבים. אני שמחה שגם ברוך וגם אני השכלנו להעלות על כל הקשיים והתהליך הקשה של הגירושים. היום אנחנו חברים טובים הרבה יותר ויש לנו גם מכנה משותף - ילדים. 

ברוך: נילי ואני לקחנו את כל ההחלטות ביחד ומאוד התחשבנו אחד בשני. לא היה לנו ידע מקצועי בנושא אבל החלטנו שיש כמה קווים מנחים שינהלו אותנו: תמיד נמשיך להתנהל כמו הורים, בינינו נתנהל בטוב, תמיד מפרגנים אחד לשני וממשיכים להגיע יחד לאירועים.  

נילי: נכון, ואני היום אפילו מלווה מיזם התנדבותי בשם "מיזוג". אני מלווה רגשית של זוגות מתגרשים ואני שמחה כי בעיני כל אנחנו נתפסים כהצלחה בנושא הזה מבחינה זוגית ומשפחתית. אני מתנדבת פעמיים בשבוע ומלווה זוגות. לא נותנת שום עזרה משפטית כמובן אלא רק עצות ממקום של לעזור. 

איך הגעת למיזם הזה? 

הגענו דרך עורכת דין בשם מאיה מאירי שעסקה בין השאר בליווי מתגרשים. 

איך שומרים על רוח משפחתית כזאת? בכל זאת בטח יש לא מעט משקעים 

ברוך: נכון. זה לא תמיד קל. לכל אחד יש עליות ומורדות אבל הקו המנחה הוא שאנחנו משפחה וזה כמו עוגן. היום זה כבר טבעי. בהתחלה למשל אני זה שיצאתי מהבית ומההתחלה ירדנו מעניין ה"חצי חצי". לקחתי איתי רק דברים מהותיים ושנינו לא התעקשנו על כלום. 

נילי: אין משקעי עבר. דאגנו לסנן רעשים מיותרים ויותר מזה, הלכנו עם האינטואיציות שלנו והתעלמנו מעצות הסביבה. היו פעמים שאנשים שאנחנו מעריכים והם מעריכים אותנו המליצו לנו דברים שלא היו נכונים לנו. אנחנו יודעים שהכל היה מכוונה טובה ועדיין, שמנו לב שיכולנו להקשיב לעצות מאוד לא נכונות בשבילנו. למשל, מישהו שהראיתי לו את חוזה הגירושים עם ברוך, אמר לי לא לחתום. זה בא ממקום טוב וחוויות רעות שלו. מבחינתו לא מספיק הגנתי על עצמי והוא רצה לעזור לי להגן על עצמי. בסופו של דבר ברוך ואני כתבנו את הסכם הגירושים שלנו ורק תיקפנו אצל עורך דין.

נשמע שגישרתם על הרבה מהקשיים 

היו קשיים. היו חילוקי דעות אבל ידענו לפרום קשר אחרי קשר כדי שזה יגמר הכי טוב שאפשר. ברוך ואני ידענו ש"ביום שאחרי" לא נפגע אחד בשני כי בסופו של דבר זה יפגע בילדים. הקשר כל כך טוב שהיום אני יכולה להגיד לו "בוא אני אסדר לך דייט" או שאנחנו מסתלבטים אחד על השני על דייטים. או למשל הייתי בחול אז הוא בא לגור בבית שלי ונשאר עם הילדים. יש ביננו אהבה מאוד גדולה. אהבה לחבר. לא רומנטיקה. אין אגו. פעם בשבועיים אני ממש מחייבת גם את הגדולים ללכת לארוחה אצל ברוך גם אם לא מתחשק. כי ככה זה משפחה ואי אפשר שתמיד הם יהיו בנפרד והם זורמים. 

אם אתם מסתדרים כל כך טוב, למה בכל זאת בחרתם להתגרש?

ברוך: היינו חברים 4 שנים ונשואים 15 שנה. היינו כמעט 20 שנה ביחד ושלוש שנים לפני שהתגרשנו התחלנו להרגיש ריחוק. בהמשך הבנו שזה באמת כבר לא מה שהיה והחלטנו להפריד כוחות. 

נילי: בכל זאת היו לנו תקופות לא טובות והנישואים לא היו טובים. זה לא שהכל היה כל הזמן על מי מנוחות אבל יש לנו אמון אחד בשני. את תצחקי אבל מאז שהתגרשנו התווכחנו פעם אחת. זה היה לפני שלוש שנים כי כנסתי כלב הביתה ואז כשהילדים הולכים אליו בשבת, ביקשתי שייקח גם את הכלב. אנחנו צוחקים שזה הוויכוח היחיד שלנו ואז גם בשבת חופשית שלי אני קמה בשמונה בבוקר. 

איך זה מרגיש להיפגש כל פעם באירועים? 

נילי: אתחיל בזה שלכבוד יום הולדת 50 של ברוך, נסענו כל המשפחה לחו"ל ובחגים אנחנו הרבה ביחד. ברוך נמצא איתנו בוואטסאפ המשפחתי של הצד שלי ומרגיש הכי בנוח להיכנס לבית של ההורים שלי. כולם מאוד אוהבים ומעריכים אותו. 

ברוך: למזלי נילי באמת בראש שלי אז זה מקל על שנינו לנהל את כל הדבר הזה. היה ברור לשנינו שלאירועים החשובים, כולל ימי הורים אנחנו מגיעים ביחד. זה הגיע לרמה שבהתחלה פתחנו כתובת מייל משותפת ויומן משותף בגוגל ושם רשמנו הכל. ככה יצא ששנינו היינו מעורבים ואפילו חסכנו לעצמנו מחלוקות סביב איסוף מחוגים. היום מסתבר שכבר יש אפליקציות כאלה אבל כשאנחנו התגרשנו היינו צריכים להמציא את זה בשביל עצמנו ובאמת גם היה את יום ההולדת ה-50 שנסענו כולנו. 

איך אתם מחלקים את הזמנים ביניכם בחגים? 

ברוך: האמת שלרוב אנחנו עדיין חוגגים ביחד את החגים. לנילי יש משפחה גדולה ואני מצטרף אליהם. אני מחובר למשפחה שלה ומרגיש איתם מאוד בנוח. לגבי ימים - לכל אחד יש את הימים שלו אבל אם מישהו צריך גיבוי או החלפה אנחנו תמיד מחליפים ימים בשמחה ובאהבה. 

איך הילדים קיבלו את הגירושים שלכם? 

ברוך: הילדים היו די קטנים. בן למשל, היה רק בן 3, אני חושב שהוא אפילו לא ממש זוכר את עצמו עם הורים נשואים. לגדולים השתדלנו להסביר וכמובן שההתנהלות החיובית שלנו עזרה להם. היום לכל ילד כבר יש חברים עם הורים גרושים, אני זוכר שהילד שלי אמר שאצל החברים שלו זה מסובך וקשה ואצלנו החוויה יחסית קלה. אני מרגיש שהילדים גדלו עם ביטחון וידיעה שתמיד יש להם גם את אמא וגם את אבא. אין הפרדה. בשבת האחרונה למשל, נסענו כולם לבקר את יובלי בצבא. אני חייב להגיד שבמקביל למטרה שהייתה לנו לתת לילדים להרגיש בטוב, היה לנו גם חשוב שהחברים שלהם שבאים אלינו ירגישו בנוח ופה למשל ידעתי שלפעמים ההבדל באווירה בבית שלנו לבין האווירה בבתים אחרים שההורים גרושים הוא גדול. רציתי שהחברים של החברים ירגישו שנעים אצלנו אבל שלא ירגישו לא בנוח שאצלם זה לא ככה. 

נילי: אני בעצמי בת להורים גרושים שניהלו גירושים מאוד קשים. אמא שלי הייתה מסורבת גט 7 שנים ואפילו כתבה ספר בנושא ("אישה מורדת"). מבחינתי זאת הייתה דוגמא של איך לא להתגרש. אני מכבדת כל אחד ואת דרכו אבל אני מכירה כל כך הרבה דוגמאות לגירושים מכוערים והיה לי חשוב שהילדים שלי יחוו את זה אחרת. אם היית שואלת את הילד שלי הוא היה אומר שהוא ראה הורים של חברים מתגרשים וידע להבין שאנחנו עושים את זה בצורה נעימה ומבחינתו זה לא היה משבר, אפילו שהיה אז בן 13 .הילדים שלנו גאים בדרך בה התגרשנו. ברור שלא הכל היה ורוד. 

ואיך המשפחות שלכם קיבלו את הגירושים? 

נילי: הרבה פעמים הורים מתביישים שהילדים התגרשו. אמא שלי גאה בגירושים בגלל הדרך בה זה נעשה ואפילו מספרת לחברות שלה שברוך היה שם.

ברוך: למשפחה שלי היה קצת יותר קשה לתמוך בי בתהליך הזה. בהתחלה הם הקשו עלי. בחלוף הזמן ירד הלחץ ועדיין הם לא כל-כך בעד. 

היום אתם בזוגיות? 

ברוך: אני לא בעניין של פרק ב' ולגבי נילי, אני באמת מאחל לה שאם היא תרצה פרק ב', יהיה לה. אני רק מקווה שבמידה וכן תהיה לה זוגיות, נצליח להמשיך עם האווירה שבנינו עד עכשיו. בכל מקרה, אני מאמין שנסתדר. 

נילי: אני לא בעניין של זוגיות. אצלי הסיפור אחר. אני אשת קריירה. פורשת צה"ל וסמנכ"לית משאבי אנוש ועובדת בנושאי ביטחון. יונתן הקטן שלנו נולד כשהחלטנו להתגרש. החלטנו בחופשת הלידה. השנה אחגוג 50 ולרוב בני גילי אין ילדים קטנים. יש לי עולם תוכן מלא בקריירה, משפחה ואפילו ילד קטן (ילדים גדולים), אז לא היה בראש סדר העדיפויות שלי להיכנס לזוגיות. בשנה שנתיים אחרונות, התחלתי קצת לחשוב על אבל באמת לא מצאתי עדיין את זה שבשבילו אני אשנה את סדר העדיפויות שלי בבית. מה שכן, יותר ממה שאני מאחלת לעצמי זוגיות, אני מאחלת לברוך זוגיות. בטח אהיה חברה של שלה. 

מה היית רוצה להגיד לזוג שבוחר להתגרש? 

ברוך: השאיפה שלי היא להעביר לכמה שיותר אנשים את המסר שאפשר לנהל גירושים עם שיח חיובי. אנחנו בהתחלה נעזרנו במגשר שהרחיק בינינו ובסופו של דבר ניהלנו את הכל לבד. אם כן מחליטים להיעזר במגשר חשוב שהוא יהיה נעים ולא יוסיף סכסוכים מיותרים. בסופו של דבר ההרגשה בגירושים היא הרגשה של בדידות, אבל אם אני אצליח לגרום אפילו לזוג אחד לנהל שיח חיובי סביב הגירושים אני את שלי עשיתי. 

נילי: יש לי לא מעט עצות פרקטיות כמו לא לערב גורם חיצוני כמו מגשר. תפרמו לבד את הקשרים גם אם זה ייקח שנה. תמיד קודם כל אני שואלת זוגות אם היו בייעוץ זוגי וממליצה להתחיל בזה. אם זוג החליט שבאמת הכיוון הוא גירושים, אני ממליצה לשבת ביחד ולפתור את העניינים. לזקק את האגו ולזקק את עניין הכספים. תנמיכו להבות בכל מה שקשור לאגו וכספים. לגבי משמורת וכן או לא לשלם מזונות: אנשים מבקשים משמורת משותפת כדי לא לשלם מזונות ובסוף הילדים יושבים מול הטלוויזיה. אנחנו רוצים את טובת ילדינו. גם האישה חייבת לא להיות גרידית. ברוך ואני עישנו ויתורים ובנינו צעדים בוני אמון. עוד דבר חשוב זה להתנתק מעצות של הסביבה ולשדר לסביבה שהמשפחה לא התפרקה. נכון, אין זוגיות אבל יש משפחה. ברוך נכנס אל ההורים שלי הביתה בכיף, מגיע לאירועים משפחתיים וכו'. כשאנחנו שידרנו לכולם שאנחנו בסדר, זה גם המסר שהסביבה קיבלה. 

איזה ויתור למשל את עשית? 

נילי: ויתרתי על סכום המזונות שיכולתי לבקש על ארבעה ילדים, אבל אם הייתי מתעקשת הוא לא יכול היה לשלם. אמרתי לו תשלם מה שאתה יכול רק אל תיגע לי בפנסיה שלי כי היא מקור ההכנסה העתידי של הילדים. אני לקראתך במזונות ואתה לקראתי עם הפנסיה. ממש צעדנו אחד לקראת השני. יכולתי להשאיר אותו מרושש אבל רציתי אבא מאושר לילדים שלי. את עצמי לא ראיתי פה, רק איך עושים לילדים טוב. הנוסחה: אני אעשה הכל כדי שהם יהיו מאושרים וגם ברוך. כל אחד חייב להגדיר קו אדום וככה להגיע לעמק השווה.

עשה ואל תעשה בניהול פרידה בריאה 

אני עובדת בקליניקה שלי עם המון זוגות: לפני חתונה, נשואים, בהורות משותפת וגם גרושים. כן, כן. זוגות שהתגרשו ועדיין רוצים לעבוד על היחסים שלהם ביניהם ומול הילדים. אז אחרי שראיתם שזה אפשרי, הנה כבר דברים שאני ממליצה לעשות, וגם לא לעשות. 

אל תעשה - מניפולציות 

אני אצטלם עם מישהו חתיך בפאב, עם משקה ביד וחיוך גדול והוא יאכל ת'לב שהפסיד אותי / אני אוריד מלא במשקל ואראה לה מה זה להתגרש ממני 

היות ורוב האנשים מחליטים להתגרש בגלל חילוקי דעות, ומתוך ההבנה שהם פשוט לא רואים את הדברים עין בעין, זה לא נדיר לפגוש אנשים שסוחבים איתם את המשקעים גם אחרי הגירושים ונכנסים למלחמה סמויה בה כל אחד רוצה להוכיח שהשני עשה את טעות חייו והפסיד את בן הזוג המושלם.

נעביר מסר דרך הילדים וננהל מלחמה סמויה, מיהו ההורה היותר משקיען 

רגע, יש גם מקרים מורכבים יותר. הורים שלא מצליחים לתקשר בצורה נעימה במקרה הטוב, או מנהלים את המלחמות דרך הילדים במקרה הפחות טוב. כן, אלה משקעים שנשארים גם שנים אחר כך ואני פוגשת אותם בדמות של גבר בן 50 שמעיד על עצמו שהוא "ילד להורים גרושים".

עשה - תתנהגו כאילו אתם בפרק ב'

תתנהגו בפרק א' כאילו אתם כבר בפרק ב'. כן, שמעתם נכון. לא קל להיות נשואים הרבה שנים. לפעמים, מכורח הנסיבות אנשים לוקחים את הנישואים כדבר מובן מאליו, הם מתעצבנים, מזלזלים, מדברים בחוסר סבלנות, מזניחים את בן הזוג ואפילו מזניחים את עצמם ואז, לאחר הפרידה, מחליטים לפתוח פרק חדש בחיים ולמצוא זוגיות חדשה. 

הפרידה עשתה לי רק טוב 

בזוגיות החדשה הם משקיעים, יוצאים מוקדם מהעבודה, מפנים זמן לבילויים ואפילו מחליטים על מהפכי אורח חיים. ואני אומרת: הולד היט! תתחילו להשקיע לפני הפירוק. תשקיעו בעצמכם בעודכם נשואים. תגיעו מוקדם מהעבודה עם שוקולד. תתנשקו! עם הלשון, תחמיאו אחד לשני ותעשו כל מה שאפשר ובעיקר - תתייעצו! כן, נכון. יכול להיות שמבחינתכם "הכל נאמר כבר מיליון פעם" אבל דווקא מישהו מקצועי, מישהו מבחוץ, מישהו 

אובייקטיבי ששומע את הכל בפעם הראשונה ועם ידע וניסיון, ידע לעזור לכם לתווך את הרגשות והקשיים בצורה אחרת ולא כמו שכבר נאמר בעבר "מיליון פעם" 

זה בסדר שהחלטתם להתגרש רק חשוב שתזכרו, אתם תמיד תהיו ההורים של הילדים שלכם ובן הזוג לשעבר. בואו נלמד לנהל את המשבר ממקום בונה ולא נשכח במה התאהבנו. גם עם עבר המון זמן. 

לסיכום: המשפטים של המתלבטים 

איך אפשר בכל זאת לעשות את זה כמו שצריך? ייעוץ זוגי והדרכת הורים. כן, יש סיכוי שנמנע את הגירושים אבל זאת לא המטרה היחידה. המטרה של יועץ זוגי ומדריך הורים היא ללמד את הזוגות לתווך רגשות ביניהם ומול הילדים וללמוד לחיות עם המציאות החדשה בצורה נעימה. טוב... לפעמים בצורה סבירה. רק העיקר שהתיווך יהיה תקשורתי ולא תחרותי או חליליה נקמני. תלמדו איך לנהל ביניכם את המלחמות, איך לתווך את הרגשות ואולי הכי חשוב - איך לתווך לילדים את המסר שאתם לא מתגרשים מהם. זה בסדר שההורים יפרידו כוחות כהורים ועדיין, אתם משפחה וחשוב להמשיך להתנהל ככה.

בעלי לא רוצה ללכת לייעוץ. הוא אומר שאנחנו דיברנו על הכל כבר מיליון פעם ואין צורך לדבר על זה שוב .

נכון. דיברתם על הכל מיליון פעם. אין הבדל בין לדבר על הדברים, שלושים פעם, 200 פעם או מיליון פעם. אם דיברתם על הכל כל כך הרבה פעמים וכלום לא השתנה, משהו בתיווך היה לא מספיק ממוקד. דווקא איש מקצוע ששומע את הדברים בפעם הראשונה ומסתכל על הכל בזום אאוט ועם הרבה ניסיון, יוכל לראות ולנסח דברים בצורה אחרת וזה דרך אגב, נכון גם לגבי ילדים. לא יעזור להגיד מיליון פעם. חשוב להתנסח בצורה נכונה ונעימה שמגייסת את מי שסביבנו למטרה משותפת. כי הרי אי אפשר לעשות כל פעם את אותו דבר ולצפות לתוצאה שונה

אני מכירה את בעלי יותר טוב ממה שהוא מכיר את עצמו. אין מצב שהוא ישתנה. חבל להגיע לכזאת מסקנה. לפעמים אנחנו כל כך מכירים אחד את השני שאנחנו שוכחים להבין מה באמת השני מרגיש. שוכחים שכל אחד קצת השתנה עם השנים. הצרכים השתנו וגם דרכי ההתמודדות. גם פה, דווקא מישהו אובייקטיבי שרואה את הכל בלי משקעים ובלי היכרות מוקדמת יוכל לזהות את הצרכים של שני בני הזוג בצורה ממוקדת ומכילה יותר וביחד לתווך הכל בין כולם.

אנחנו מתלבטים אם נכון לנו עכשיו להתגרש. אולי שווה לחכות שהילדים יגדלו. הילדים צריכים סביבה משפחתית תומכת והרגשה שיש להם ביטחון. תפקיד ההורים הוא לתווך לילדים את הסיטואציה ולתמוך בהם במאה אחוזים. בכל גיל. במקביל, ההורים צריכים להבין מה נכון להם מבחינה זוגית ולעשות את זה בצורה הטובה ביותר. אף ילד לא ירצה שההורים שלו "יישארו ביחד רק בשבילו" ולכן כאשר אני עובדת עם זוגות אני אומרת להם שיש לנו ארבע אפשרויות לסיום התהליך: 

1 .להישאר ביחד בטוב 

2 .להישאר ביחד לא בטוב 

3 .להיפרד בטוב 

4 .להיפרד לא בטוב 

אז או שתישארו בטוב או שתיפרדו בטוב. 

אנחנו מתקשרים. ההחלטה להיפרד היא סופית. עכשיו רק רוצים להבין איך עושים את זה בצורה טכנית. אוקיי, מקובל. לכו למגשר. מגשר ידע בדיוק איך לכוון אתכם מבחינה משפטית ועם שיתוף הפעולה מצדכם יהיה רגיש ומוכן, תוכלו גם לעבור את התהליך בצורה נעימה יותר וגם לחסוך הרבה כסף. כמובן שמומלץ ללוות את התהליך גם עם ייעוץ זוגי שכן בתהליך גישור עלולים לצוף כל מיני נושאים לא פשוטים וגם פה, חשוב להצליח לנהל את זה בצורה נעימה ועניינית. 

מה שאני יכולה לעשות זה לגרום להם לסיים בטוב. האם הם יישארו ביחד או לא? את זה נגלה במהלך התהליך. מה שחשוב זה שהכל יגיע ממקום של שיתוף והבנה שהם נשארים הורים לילדים ומלחמה לא תעזור לאף אחד. אני חוזרת ומדגישה, תתנהגו תמיד כאילו אתם בפרק ב'. 

הכותבת היא יועצת זוגיות, מדריכת הורים לבני נוער, מדריכת הורים לגיל הרך, יועצת שינה כתבת ומרצה בענייני זוגיות והורות. במסגרת עבודתה מעניקה גם ליווי משפחתי בגישת תקשורת בונה ואינטליגנציה רגשית.