במבצע צבאי משותף שערכו הלילה כוחות צה"ל ושב"כ, חולצו ממנהרה בח'אן יונס גופות שישה חטופים: חיים פרי, יורם מצגר, אברהם מונדר, נדב פופלוול, אלכסנדר דנציג ויגב בוכשטב זכרונם לברכה. בסיום הליכי זיהוי שבוצעו על ידי המכון הלאומי לרפואה משפטית ומשטרת ישראל, הגופות זוהו והודעה נמסרה למשפחותיהם ע"י נציגי צה"ל.
מורן בצר תייר, דודתו של בוכשטב ז"ל, אמרה ל"חדשות הבוקר" עם היוודע הבשורה: "המשפחה הגרעינית ורימון אשתו קיבלו את ההודעה בשעות הבוקר המאוד מוקדמות. בשעות הבוקר המאוחרות יותר הייתה הודעה שזה סופי, שהאימות סופי. התכנסנו כולנו לרגשות נורא מעורבים. לפני חודש עשינו את טקס הפרידה לאחר ההודעה על הירצחו. אנחנו עוד בתוך העצב והכאב הזה, מנסים להבין את המצב".
"כשהגיעה ההודעה היום אנשים שולחים: 'אולי זאת נחמה'. זה אולי מקום לבכות ולהתחיל אבל, אבל בוודאי שזו לא נחמה. הנחמה היחידה שלנו זה שתהיה עסקה ושכל החטופים והחטופות, בוודאי החיים ואחריהם גם החללים, ישובו לביתם, לשיקום, לאדמותיהם, שלהורים והמשפחות תהיה אפשרות להתחיל את האבל הפרטי שלהם ואת שיקום אהוביהם".
מה אתם יודעים על נסיבות מותו?
"עוד מוקדם לנו לדבר על הדברים האלה. זה בוקר סופר מורכב. בסוף מאי קיבלנו הודעה, אחר כך חזרו בהם, וביולי קיבלנו עוד הודעה. זה רצף כל כך קשה. אנחנו מעדיפים כרגע פחות להתכנס למחשבות על האיך, יותר על איך אנחנו בתוך הכאב הפרטי מסייעים למי שהפכו למשפחה שלנו, משפחות החטופים, כדי להחזיר את יקיריהן לצד הבכי על יקירנו. שכולם יחזרו מיד הביתה".
מרב מור רביב, אחייניתו של מונדר ז"ל שעד לחילוץ גופתו לא היה ידוע כי אינו בין החיים, אמרה הבוקר: "הייתה לנו תקווה, עד כמה שיכולה להיות תקווה לבן אדם בן 79 שנחטף מביתו בשבת בבוקר. שמענו מהחטופות שחזרו את מצבו. זה היה בסוף נובמבר, תחילת דצמבר. לא הייתה שום אינדיקציה מאז. הלילה התבשרנו שחילצו את גופתו. אנחנו שמחים מאוד שאף חייל לא נפגע בפעולה הזאת. אברהם הופקר למותו. אפשר היה להציל אותו עוד קודם. אדם שכל חטאו היה שבתחילת שנות ה-60 הגיע ליישב את הנגב כמצוות בן גוריון. ישב על הגבול, שנים ספג טילים, לא התלונן. זה סוף מאוד עצוב לו ולכל קהילת ניר עוז".
הסבירו לכם מה קרה, איך מצא את מותו?
"אנחנו עדיין לא יודעים פרטים. בלילה ידענו שמשהו קורה, אבל רק בבוקר התבשרנו. עוד אין לנו פרטים. מקווים לשמוע יותר".
הייתה ציפייה לסוף אחר.
"הייתה תקווה, אבל לשרוד שם כל כך הרבה זמן בתנאים האלה זה לא פשוט. אנחנו יודעים שעד מרץ כל החבורה מניר עוז הייתה בחיים. היה מספיק זמן מסוף הפעימות הראשונות בעסקה הקודמת ועד לחודש מרץ לעשות עסקה ולחלץ את האנשים".
אייל מור, אחיינו של מונדר ז"ל, אמר הבוקר: "עד הרגע האחרון חשבנו שהוא בין החיים. ככה הוא הוגדר פורמלית על ידי צה"ל. המידע האחרון היה מאחרוני המשוחררות מהעסקה הראשונה בנובמבר ששהו איתו באותו חדר וסיפרו על מצבו. אנחנו יודעים איך הוא נחטף - על אופנוע, נפל ונחבל תוך כדי שלקחו אותו לעזה. אנחנו יודעים שמצבו לא היה טוב, הוא סבל ממחלות רקע. אברהם הוחזק בתנאים שאינם טובים לבן אדם בריא, אז על אחת כמה וכמה לבן אדם מבוגר וחולה. מאז העסקה האחרונה לא קיבלנו כל ידיעה עליו".
ידוע לכם מהן נסיבות מותו? האם כי היה חולה, האם נרצח בשבי, אולי בגלל תקיפת חיל האוויר? זה משנה לכם בכלל?
"זה כן משנה לנו, המשפחה רוצה לדעת את כל הפרטים. אנחנו יודעים שהמוות קרה בחודש מרץ. זה אומר שהוא החזיק מעמד בערך חמישה חודשים. לגבי מה קרה, כל האפשרויות פתוחות. אנחנו עוד לא יודעים, יכול להיות שנדע אחרי הדו"ח הפתולוגי ויכול להיות שלא נדע לעולם. אנחנו כן רוצים לדעת".
איך מדברים על זה עם אוהד, נכדו היחיד?
"אברהם השקיע, אהב וטיפח את אוהד, נכדו האהוב. זה רגע עצוב. אוהד ילד צעיר אבל מאוד בוגר נפשית. הוא מבין את הסיטואציה, מאז שחזר היה שותף איתנו במאבק ובפעולות המחאה במסגרת מטה משפחות החטופים. אין ספק שאוהד מבין את הטרגדיה, על אף גילו הצעיר".