אנחנו שומעים את זה לעיתים קרובות: סבתות וסבים לילדים שנולדו לבנם הרבה פעמים נוקטים משנה זהירות, מודעים לכך שכלתם אולי לא תעריך יותר מדי את הנוכחות התמידית שלהם או הניסיונות לסייע. במקרי הקצה, הם זהירים כי הם חוששים שאותה כלה עלולה למנוע גישה לנכדים שלהם. הרבה פעמים מדובר בסטריאוטיפ, קלישאה שמשמשת סיטקומים ומופעי סטנד אפ כבר עשרות שנים – אבל כנראה שיש מאחורי התופעה הרבה יותר אמת ממה שחשבנו.
היחסים של כלה עם חמה וחמותה מורכבים עוד לפני שהחלו. שתקום הכלה שלא מתלוננת על חמותה, או החמות שמרוצה לחלוטין מהאישה שבנה הביא הביתה. ברור, ברור שיש יוצאים מן הכלל ויש גם אידיליות, אבל בהרבה מקרים מדובר ביחסים טעונים מלכתחילה, וכשנולדים הנכדים – הם מקבלים שכבה נוספת של מורכבות.
עכשיו מקבלת המורכבות הזו חיזוק נוסף. מאמר שיצא לאחרונה בניו יורק טיימס תחת הכותרת The maternal grandparent advantage – היתרון של הסבים מצד האם – עושה הדים וגורם לאי נוחות לסבתות רבות בעולם. "כשאני שומרת על נכדתי בת ה-18 חודשים יום אחד בשבוע, קוראת לה את אותו סיפור 6 פעמים, מציעה לה את כל הצעצועים, מטיילת איתה ומשכיבה אותה לישון – אני תוהה האם הייתי עושה את אותו הדבר אם היא הייתה הבת של הבן שלי, ולא של הבת שלי", תוהה פולה ספאן, כותבת המאמר. "תמיד חשבתי שמדובר בסטריאוטיפ, לא תמיד מדויק ובימינו בטח לא מאוד אופנתי. אבל חוקרים שבודקים את קשרי המשפחה מציינים שהיתרון של הצד של האם – העובדה שהבת בקשרים קרובים יותר עם הוריה, מה שמוביל לקשרים קרובים יותר של הוריה עם הנכדים – אכן קיים".
ספאן מביאה ראיות מטעם סוציולוגים המתמחים במדע המשפחתי ומבינים בנושא, למשל קארן פינגרמן מאוניברסיטת טקסס. אחת התיאוריות שסוציולוגים מציעים היא שההעדפה הזו לסבתא מצד האם נעוצה בכך שהנשים במשפחה הן אלה שלרוב משמרות את מערכות היחסים המשפחתיות עם הוריהן והמשפחות המורחבות יותר, ולכן קל יותר לאמהות ובנות לשמור על קשר קרוב יותר מאשר אמהות ובנים.
פינגרמן עוד מצאה במחקר שלה שמאחר והכלה היא הרבה פעמים "שומרת השער" (אתם יכולים לקרוא לה הש.ג.), במערכת היחסים – הרי שאופי מערכת היחסים שלה עם ההורים של בעלה משפיעה באופן כבד על היחסים שלהם עם הנכדים.
כמובן שמדובר בטרנד, לא בחוק כתוב. יש הרבה מאוד נשים שמפתחות מערכת יחסים קרובה עם החמים שלה, וכמובן שלא חסרות נשים שמתקשות במערכת היחסים עם המשפחה הגרעינית שלה עצמה. אבל ספאן, כותבת המאמר בטיימס, מצטטת הרבה מאוד עובדות אנקדוטליות שתומכות בתיאוריית היתרון של הורי האם. "הקשר בין האם לבת עסוק יותר, יש יותר שיחות טלפון, יותר תמיכה רגשית וייעוץ – יותר מאשר שאמהות עושות עם בנים או אבות עם בנות", אומרת פינגרמן, שמלמדת התפתחות אנושית ומדעי המשפחה. פינגרמן מצאה שיחסים טובים בין כלה לחמיה הם מפתח מרכזי שמשפיע מהותית על הקשר עם הילדים. הקשר הזה יכול לקבע או לסכל את מערכת היחסים.
ספאן ממהרת להביא סיפורים על סבתות שהוגלו מהקשר, ובכולם התמונה די ברורה: "כמעט כל אחת מספרת את אותו הדבר – הכלות מרחיקות אותן מהילדים, והבנים לא ממש עומדים לצד האמהות", אומרת ספאן, "אין להם ברירה, הם צריכים להיות נאמנים לנשים שלהם".