מחיפה היו זקוקים לעזרת ההורים בטיפול בבתם בת השנה איירין. יאן עושה התמחות בלימודיו ועובד שעות ארוכות, ואיולה היא סטודנטית המחויבת להגיע לשיעורים ובערבים עובדת בקופת חולים במבצע החיסונים. לפיכך, החליטו השניים לשלוח את בתם לחופשה אצל סבה וסבתה שבאוקראינה בחודש אוקטובר.
"לא ידענו שהמלחמה תתרחש ותהיה כל כך משמעותית ומפחידה", מספר יאן, "לי אין אבא, ואמא שלי עובדת נונסטופ, ולכן הסכמתי שהוריה של אשתי יהיו עם הילדה ויעזרו לנו".
ואז, כאמור, בשלהי חודש פברואר, פרצה המלחמה, ובני הזוג לא הצליחו להחזיר את הילדה לארץ. "כשפרצה המלחמה ניסיתי להגיע לשם לקחת את התינוקת אך לא הצלחתי. ביומיום זה מבצע לוגיסטי לא פשוט, ובמלחמה זה הרבה יותר גרוע. התינוקת שלי נשארה שם תחת הפגזות במשך חודשיים מורטי עצבים".
"היו רגעים שאמרתי שאולי עדיף להישאר"
וכך סבלה המשפחה באזור קרבות במרחב מיליטופל, דרומית לזפורוזיה. "פחדתי שיגייסו את הסבא למלחמה, הוא בגיל המתאים. אני מודה שלא ממש ידעתי מה לעשות, היו רגעים שאמרתי שאולי עדיף להישאר, שלא יקרה משהו בדרך, אבל אשתי התעקשה שעדיף שיחזרו. ראינו שאין סוף ללחימה ושצריך למצא פתרון.
"הצלחנו להבריח את ההורים עם הילדה לרוסיה ומשם לגיאורגיה כ-60 שעות נסיעה דרך קרים. הנסיעה הייתה קשה, מייגעת ומלאה ייסורים, היה מטח מטוסים 18 מטוסים מעליהם בדרך, והסב עבר תשאולים רבים, הופשט כמה פעמים, בדקו אם הוא לא מבריח נשק. הרוסים בודקים אפילו קעקועים – אם יש קעקוע שכתוב עליו משהו לטובת אוקראינה ונגד פוטין אפשר להיהרג במקום. הרגשנו במבוי סתום, אף אחד מהממשלה לא חזר אלינו וביקשנו עזרה לחלץ את הילדה".
אתה כועס על המדינה?
"אני כן מרגיש בושה, אני כן עושה פה מילואים כמו ילד טוב. כאשר אנחנו כאן אלפי קילומטרים נקרעים ואיננו יכולים לעשות דבר, רציתי שהמדינה תעזור לי לחלץ את הילדה שלי. אני תרמתי רבות למדינת ישראל. עשיתי צבא, ניהלתי חברת היי טק, אני משלם מיסים. הפעולה הנדרשת והמתבקשת הייתה חילוץ מיידי, ביקשנו בכל לשון של בקשה להשיב את התינוקת שלנו".
בסופו של דבר אחרי מסע ארוך וקשיים רבים, הלילה (חמישי) איירין נחתה בישראל עם סבה וסבתה בחילוץ נדיר דרך רוסיה. "אני מאושר שהמסע הסתיים אחרי קשיים רבים", מסכם יאן, "ומשפחתי זכתה להגיע למקום מבטחים בארץ שלנו, ישראל".