אין אישה שלא חוותה את זה: השינוי שאת עוברת אחרי שהבאת ילד לעולם הוא בלתי נתפס. החיים נהפכים על פיהם, ולא רק במובן שהלילה הופך ליום. את אולי אותה אישה, אבל לא באמת. אם עד עכשיו את היית מרכז חייך, הרי שבכמה לחיצות ודחיפות מרכז החיים השתנה לעד. יש נשים שהשינוי הדרמטי הזה, כנראה הכי דרמטי שיש, דוחף אותן לעשות מעשה. מבחינתן מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
הסיפור של איילת אלאני, 37, מתל אביב, מדגים היטב מה קורה כשיום אחד את בטוחה שאת בפיק של הקריירה שלך, ויום אחרי את כבר פשוט לא מעוניינת. "לפני 15 שנים התחלתי את הרומן שלי עם עולם יחסי הציבור", מספרת אלאני. "התקדמתי והתגלגלתי במשרות בתחום, ובשנים האחרונות עבדתי בקבוצת התקשורת של ג. יפית כסמנכל"ית של כל הקבוצה. אבל כשילדתי את בני השני, משהו בי השתנה". אחרי הלידה הציעו לאלאני להיות מנכ"לית כשהיא חוזרת מחופשת הלידה ("זה הטופ ששכירה יכולה לחלום עליו"). היא הייתה בטוחה שהיא עומדת להגשים את שאיפת חייה, ובעבודה אפילו החלו לספר ללקוחות ולעובדים. התנאי היה שהיא תחזור ארבעה חודשים אחרי הלידה.
ואז מה קרה?
"יצאתי ללדת שמחה ונרגשת, ואחרי הלידה של בר קרה לי משהו. התחברתי אליו ברמה שאין לי הסבר. לא יכולתי לדמיין שזה מה שיקרה. ידעתי מה זו עבודה אינטנסיבית כי חזרתי כבר אחרי חופשת לידה ראשונה. ידעתי לאן אני הולכת, ולא יכולתי להרשות לעצמי לעשות את זה לבר, לאדם, למשפחה שלי ולעצמי. לקחתי צעד אמיץ מאוד, החלטתי להתפטר מבלי שאני יודעת בכלל מה הכיוון שלי, התפטרתי ממש כמו שכתוב בספרים לטובת גידול הילדים, שזה דבר הכי רחוק שחשבתי שאי פעם אעשה".
אלאני ישבה שנה בבית, הניקה את בר. "היה לי שקט במוח, שקט נפשי. רציתי להיות אמא במשרה מלאה פלוס. לא רציתי לחזור לעבוד בחברה שבה אני כפופה לבוסים. רציתי שהבוסים היחידים שלי יהיו הילדים שלי". בשנה הזו היא הקימה קהילת פייסבוק שנקראת אמא חברתית, קהילה שהיא בית לאמהות עצמאיות שרוצות להפוך משכירה לעצמאית. במקביל, הקימה עסק עצמאי בשם מדיה צ'ייסר, שבו היא עובדת בתור מנהלת שיווק להשכרה.
"אני דוגלת בזה שמוסר עבודה ומקצועיות לא צריכים להחתים כרטיס עובד", היא אומרת, "אמהות יודעות את זה הכי טוב. תמיד אומרים שאמהות שצריכות לצאת בשלוש מהעבודה הן העובדות הכי מסורות, הן יודעות שהן חייבות לסיים את העבודה כי הילדים מחכים להן".
בסופו של יום, לא ויתרת על פסגת השאיפות שלך?
"זה מאוד תלוי מה את מגדירה בתור פסגת השאיפות – כסף התפתחות אישית, עלייה בדרגות, דרגה הכי בכירה? מה את מגדירה כסיפוק אישי? הסיפוק האישי שלי היה להגיע לטופ, ומבחינתי הגעתי לזה. לחזור לעבוד לבד ולעשות את העבודה השחורה זה לרדת במעמד. יש לזה מחיר, אבל אני מוכנה לשלם אותו. זה מחיר קטן לעומת הרווח. המסר שלי הוא שיש מציאות כרגע, יש ילדים בבית ויש אותי. יש לי קריירה, יש לי שאיפות. ואני לא רוצה לוותר על עצמי ועל כל מה שעשיתי, אז בראתי מציאות חדשה ממקום של צמיחה ולא של ויתור. אני אגיד תודה לילדים ששינו לי את הפרספקטיבה. אני עדיין שאפתנית ורוצה מאוד להצליח, אבל הדרך היא אחרת".
מרגישה שיש לי שלוש עבודות
הסיפור הזה מוכר. המוני אמהות ממציאות את עצמן מחדש אחרי שבאים הילדים. סדר העדיפויות משתנה אצל כולן, אבל אצל חלק הוא גם מקבל ביטוי מעשי. הרבה נשים מחליטות שהקריירה אמנם חשובה, שהן יצטרכו למצוא דרך להמשיך לגדול אבל גם לבלות כמה שיותר זמן עם הצאצאים. קרן בן-ארי, פסיכולוגית קלינית, מסכימה שכמה שיותר נוכחות של ההורים היא חשובה להתפתחות הילדים. "בעידן שלנו גם האמהות וגם האבות יוצאים לעבודה, ולשניהם יש קריירות", היא אומרת, "ומבחינה כלכלית בישראל כל משפחה זקוקה לשתי משכורות על מנת להתקיים ברווחה. אבל צרכי הילדים לא השתנו".
למה הכוונה?
"הם עדיין זקוקים לנוכחות הורית בבית כל יום משעות הצהריים ועד שהם הולכים לישון. הנוכחות ההורית הזו חיונית להתפתחות הילדים והנוער, ומשתנה בהתאם לגיל הילד וצרכיו האינדיבידואליים. הפער בין צרכי הילדים לבין כמה שההורים יכולים למלא אותם, עשוי ליצור קשיים רבים בקרב הילדים. בין אם אלה בעיות התנהגות, קשיים חברתיים ולימודיים, הפרעות אכילה ועוד. יש משפחות שהחליטו לוותר באופן גורף על הקריירה של אחד ההורים, לרוב זו האם, עם כל המחירים הכרוכים בוויתור כזה".
מיכל צור, בת 43 ואמא לארבעה, עשתה בדיוק את הוויתור הזה. לא רק שהחליטה לסגור עסק ללימוד מוזיקה לילדים איתו עבדה 11 שנים בגני ילדים, היא גם החליטה לעבור דירה מכפר סבא לחריש. "עשינו את זה לטובת המשפחה", אומרת צור. "זו הייתה החלטה מפתיעה. גרנו בשכירות בכפר סבא, היינו צריכים לפנות את הדירה שלנו והחלטנו שאנחנו לא מתפשרים על איכות חיים. מצאנו דירה שהתאהבנו בה, חתמנו ועברנו. אני גרה היום בפנטאוז 140 מטר, עם 70 מטר מרפסת ואני משלמת 4,000 שקל שכירות. במחיר הזה בכפר סבא במחיר יכולתי לגור בדירה עלובה".
מעבר לא פשוט מעיר גדולה ומרכזית ליישוב.
"הגענו והופתענו לטובה. בית הספר כאן אמנם חדש, אבל המנהלת חושבת מחוץ לקופסה ומרחבי הלימוד מהממים. לומדים בקבוצות, למידה חווייתית, וכיתות קטנות של 20 תלמידים. שינוי זה דבר מבורך. נכון שזה מפחיד, אבל בסופו של דבר זה מזמן לנו דברים חדשים ואפשרויות חדשות שהן לטובה. אנחנו ממש מאושרים מהצעד הזה. ממליצה לכולם להפסיק לפחד".
גם אנה גל, בת 30 מרמת גן, לקחה סיבוב רציני אחרי שילדה. "בערך מאז שאני זוכרת את עצמי אני עובדת בשיווק ומכירות. בשלב מסוים הייתי חלק מניהול סושיאל. עבדתי עם לקוחות גדולים וידועים, וזה מה שחשבתי שאני רוצה לעשות. כשאיידן נולד לפני 6 שנים הבנתי שזה דורש ממני יותר זמן משאני רוצה לתת. אז עזבתי את העבודה ולאחר זמן מה הבנתי שאנחנו צריכים עוד כסף, ונזכרתי שאני בכלל לא אוהבת שיווק. לא אוהבת למכור משהו שאנשים לא צריכים או רוצים. החלטתי לחזור לכתיבה וגיליתי שאני מאוד טובה בזה וגיליתי שאני לוקחת מספר לקוחות שנוח לי איתו, אין לי בוס שאומר מתי להגיע או מתי לעבוד. הבנתי שכעצמאית אני מחליטה כמה ואיך אני עובדת".
איך את משלבת עבודה והורות במשרה מלאה?
"בשעות היום אני עם איידן ובערב אני עובדת. כדי לעשות חינוך ביתי צריך לשנות את סדרי העדיפיויות. צריך להתאים את העבודה לחינוך הביתי. הדרך שלי היא לעבוד בשעות הערב, בשעות שהוא לא איתי או בשעות שהוא עם אבא שלו או אצל סבתא, למשל כמו בשישי. אני יודעת שיש לי חמש פעמים בשבוע שאני עובדת כל ערב עד חצות, ובשישי אני עובדת רצוף יותר שעות".
איך נראה החינוך הביתי שלך?
"גם חינוך ביתי וגם ניהול משק בית זה עבודה מסביב לשעון. הרבה אנשים חושבים שחינוך ביתי זה לשבת במרפסת ולגלול בפייסבוק. אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל אני יודעת שאמא לא יושבת רגל על רגל. אנחנו הולכים למפגשים, לומדים למידה חופשית ולמידה דידקטית ואנחנו חיים יחד. הוא עוזר לי לבשל וכך אני מלמדת אותו ספירת כמויות, חישוב תקציבים, בחירות תזונתיות. כשאנחנו מבשלים יחד ואני מכניסה עדשים, מסבירה איך זה יעזור לגוף שלו לצמוח".
נשמע כמו שתי משרות מלאות.
"אני מרגישה מאוד גאה בעצמי שאני יכולה לג'נגל. אני מרגישה שיש לי שלוש עבודות. אני אוהבת שאיידן אומר שאני נותנת לו את הילדות שלו. אני אמא לאחד מבחירה. יש גבול לכמה אני יכולה להתפצל ולתת מענה לצרכים שלו מבלי לבטל את עצמי".
האם השינוי הזה אחרי לידת הילד הוא פתרון שמתאים לכולם? כנראה שלא, הרי זה לא שכל אמא מבצעת מהפך מיד אחרי הלידה. "כל משפחה מתנהלת בצורה אחרת ויש לה צרכים אחרים, ולכן לפני שמקבלים החלטה צריך לחשוב האם זה מה שנחוץ למשפחה והאם הם יכולים לשלם את המחירים הכרוכים בצעד כזה", אומרת קרן בן ארי.
מה השאלות שהכי חשוב לדון בהן?
"האם הוויתור על הקריירה יגרום להורה שמוותר להרגיש כעס או תסכול? האם זה עלול לפגוע ביחסים בין ההורים? האם המשפחה מסוגלת להתקיים ברווחה עם משכורת אחת בלבד? מה המחיר שישלם ההורה השני? האם יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי לקיים את המשפחה? ועוד. בנוסף כל משפחה צריכה לחשוב האם ניתן למצוא פתרון פחות קיצוני על מנת להיות עם הילדים בבית ועדיין לא לוותר על הגשמה עצמית. ההחלטה צריכה להיות של שני ההורים יחד, תוך הבנה מלאה של המשמעות וההשלכות של הצעד שהם עושים".