מבוגרים מספרים על החוקים הכי הזויים שגדלו עליהם בתור ילדים

כל ילד הוא שונה, יחיד ומיוחד, וכך גם ההורים והבית שאליו נולד, ולמרות שברוב הבתים יש אחידות בנושאים מסוימים, והמותר או האסור די דומים, יש לא מעט הבדלים בין גישות ההורות. ילדים שגדלו וחלקם כבר הפכו להורים בעצמם נזכרים לאחרונה בחוקי הבית שלהם, שבילדותם נראו להם מובנים מאליהם, אבל עכשיו, במבט לאחור, נתפסים כמעט משונים.

אחד ממשתמשי הרשת החברתית רדיט הציג לגולשים שאלה: "אילו חוקים היו לכם בבית כילדים, וחשבתם שהם נורמליים לגמרי, ואז גדלתם וגיליתם שאין אותם בבתים אחרים?". התשובות מפתיעות ומשעשעות במיוחד, ומוכיחות שכל הורה הוא שליט דיקטטור בממלכה הקטנה שבין ארבעת כתליו.

הנה כמה מהחוקים הכי חמודים, גרועים ומוזרים שהגולשים חשפו:

"כשהוריי חשבו שאחי ואני התחמקנו מצחצוח שיניים, הם היו בודקים את השיניים שלנו בכל ערב כדי לראות אם יש שם 'חרקי סוכר'. היינו משוכנעים שיש חרקים כאלו וביקשנו לראות אותם, אבל ההורים אמרו לנו שרק בני 13 ומעלה יכולים לראות אותם. עד גיל 13 כבר שכחנו מזה".
אימא נוזפת בבתה|צילום: Aitor Diago, shutterstock
"אם נפצעתי במהלך פעילות כלשהי, אסרו עליי לעשות אותה שוב. אימא שלי הפסיקה עם החוק הזה כששברתי את היד בסנובורד בגיל 16 והסתרתי את זה ממנה במשך חודש, למרות שהייתי זקוק לניתוח".
"אמא שלי הייתה משלמת לי לעשות לעצמי בייביסיטר בין גילאי 10-14, כל עוד לא אלכלך את הבית ואלך לישון בזמן, לפני שהיא חוזרת הביתה. בבוקר הייתי מקבלת 10 דולר".
"בכל יום ראשון אחרי ארוחת הערב הייתה לנו ישיבה משפחתית שבה סיפרנו דברים טובים שקרו השבוע ודברים שאנחנו מצטערים עליהם, בחרנו תפריט לשבוע הקרוב וחילקנו בינינו את מטלות הבית. חשבתי שככה זה בכל הבתים. זו הייתה הורות נהדרת".
"לא הרשו לנו לאכול בלי לבקש קודם. אפילו כוס מים היינו צריכים לבקש לקחת. כשהחבר שלי ואני התחלנו לצאת, היה לי קשה לא לשאול את אימא שלו לפני שלקחתי משהו בבית שלו. זה היה כל כך משונה לפתוח את המקרר ופשוט לקחת משהו בלי רשות. גם כשכבר גרנו יחד, היה לי קשה שלא לשאול את החבר שלי אם מותר לי לקחת משהו מהמקרר שלנו. בחג המולד האחרון באנו להוריי והם נזפו בי שלקחתי תפוח בלי לבקש".
אב משוחח עם בתו|צילום: fotosparrow, shutterstock
"ההורים שלי היו סופר נינוחים, אבל היו להם ארבעה חוקים נוקשים: אסור מסטיק, אסור פלסטלינה, אסור דגני בוקר מתוקים ואסור משפחת סימפסון. חוץ מזה לא היו חוקים בכלל, אבל אם עברנו על אחד מארבעת הדברים האלה ההורים שלי היו משתגעים. אני בן 35, ומסטיק עדיין מלחיץ אותי".
"אסור היה לנו לעשות רעש או לעצבן את ההורים עד שבע בבוקר. זה היה כלל נחוץ, כי כילד קמתי מאוד מוקדם בבוקר ותמיד רציתי לדבר עם ההורים. מותר היה לי לבוא ולהתכרבל איתם במיטה, אבל עד שבע אסור היה לי לפצות פה".
"הדבר היחיד שצריך היה לעשות כשנכנסים לבית שלנו היה להחליף מכנסיים ולשטוף ידיים. לאורחים ויתרו על הקטע של המכנסיים, אבל הם היו חייבים לשטוף ידיים. וגם, אם הורדנו נעליים במהלך היום מחוץ לבית, נאלצנו מיד להחליף גרביים".
"אנחנו שבעה אחים, וכל אחד מאיתנו יכול היה לשחק בכל צעצוע שהושאר בחוץ ולא הושב למקומו. בעלי הצעצוע לא יכלו לעשות שום דבר בעניין".
"אסור היה לנו להיכנס לחדר האוכל בבית, אלא אם היה אירוע מיוחד בבית. החדר הזה היה מחוץ לתחום עבור הילדים, והשטיח בו תמיד היה שאוב באופן שכל טביעת רגל היתה מיד נחשפת ומפלילה".
בכל פעם שהסתבכתי בצרות היו מענישים אותי בכך שאסרו עליי לקרוא. כילדה אהבתי מאוד לקרוא, ואני עדיין מאוד אוהבת, כך שזה היה עונש אפקטיבי במיוחד".
"בילדותי היה תלוי במטבח שלנו פעמון, ובו הייתי מצלצל כשהגיע הזמן שלי ללכת לישון. זה היה סימן עבור כל בני הבית לבוא למיטה שלי ולהגיד לי לילה טוב".
"כשהייתי קטן, לאימא שלי היה חוק שאם אתנהג יפה, לא אצטרך ללכת ללימודים ביום שבת. זה עבד במשך תקופה מסוימת, עד שהבנתי מה באמת קורה".
"אף פעם לא הרשו לנו להתקלח כשאנחנו לבד בבית, כי פעם אבא שלי נפצע במקלחת ונאלץ להסיע את עצמו לבית החולים".
"במשפחה שלי היה משהו שנקרא שמיכת אוכל. בארוחות היינו פורשים שמיכה על הרצפה ועושים עליה פיקניק. במקום לקרוא לנו לשולחן, אמא היתה קוראת לנו לשמיכה. הייתי ממש מופתעת כשגיליתי שלא בכל משפחה יש שמיכת אוכל".