אני נאמן לאשתי כבר שנה וחצי, לא בוגד בה כלל וכלל. אני מסתפק עכשיו בסקס פעם בשבועיים-שלושה במקרה הטוב, כי לאשתי לא מתחשק (והאמת היא שגם בצעירותה היא לא הייתה מי יודע מה שפנפנת מין).
בקיצור, חזרתי למוטב: אני כבר לא מתחיל עם כל אישה שמוצאת חן בעיניי, לא מפלרטט עם אף אחת, ובעבודה - אני מנסה לנהל עם נשים מערכות יחסים סטנדרטיות בלי מתח מיני.
זה קשה לי מאוד, אבל אחרי המאהבת האחרונה שלי, שהייתה צעירה מבתי הקטנה, הבנתי שאני צריך להתרכז במה שיש לי בבית גם אם מבחינה מינית זה לא זה, ואף פעם לא היה.
אני בסוף שנות ה- 50 אבל נראה צעיר בעשרים שנה לפחות. עם כל הצניעות והענווה, אני שם בכיס הקטן את כל בני ה- 30 שאני מכיר.
אני נשוי כבר הרבה שנים, שלושה ילדים, חיים רגילים. ואף פעם לא הסתפקתי בחיי שגרה בורגניים. המוטו שלי זה שחיים רק פעם אחת, וצריך לנצל את זה.
אשתי – לא רק שהיא מעולם לא חשדה שיש עוד נשים בחיי, אלא שאין לה ספק שאני נאמן. לפעמים בשיחות סלון כשהנושא עולה, היא אומרת בקול שלא כל הגברים בוגדים, כי עובדה שאני למשל, לא כזה. ואז אני קצת מתכווץ בכיסאי, אני מודה. יש לי אישה טובה מדי.
ברגע שסימנתי מישהי, זה רק עניין של זמן
תמיד הלך לי עם בחורות בלי שום בעיה. התחתנתי מוקדם יחסית, והאמת היא שאף פעם לא הסתפקתי באשתי. כלומר, לא היה לי ספק שאני לא רוצה לעזוב אותה בשביל אף אחת, אבל תמיד הייתה ברקע מישהי שסיפקה לי ריגושים, עניין, ובעיקר סקס טוב הרבה יותר ממה שקיבלתי בבית – גם באיכות, וגם בתדירות.
אחרי שנים של מאהבות, אני יכול להגיד שאין שום בעיה ללכת עם נשים אחרות בלי שהאישה תדע על כך. רק צריך לשמור על כמה כללים, כמו למשל להתקלח לפני שמגיעים הביתה, לנתק את הנייד בלילות (למקרה שאיזו מאהבת טירונית תחליט לסמס משהו בחצות), לא לסנן את האישה החוקית לעולם והכי חשוב: ללכת רק עם נשים נשואות שלא מעוניינות להתגרש (רווקות או גרושות עלולות לרצות יותר מהקשר, ואולי אפילו לגלות לאישה ולפוצץ את הכל).
כמובן שגם נשואות יכולות להתאהב במאהב, אבל אז אפשר לחתוך את מערכת היחסים, ולפחות להיות בטוח שהדיסקרטיות תישמר.
כישרון צייד זה דבר שמתפתח עם השנים. במקרה שלי, אני יכול להגיד שברגע שסימנתי מישהי, זה היה רק עניין של זמן עד שהשגתי אותה. בחורות לא חסרות, בעיקר במסגרת העבודה שלי; אני מתחיל במחמאה תמימה, אחר כך עוד מחמאות, ומבטים מסויימים בסיטואציות מסויימות. וזה קורה. נשים צריכות תשומת לב, חיזור. ואני יודע לחזר.
בורכתי: בבית אשת חיל, בחוץ ריגושים
אני לא יודע כמה נשים היו לי בחיי, הפסקתי לספור. גם למאהבות שלי אף פעם לא הייתי נאמן: לפעמים הסתפקתי באחת, ולפעמים היו יותר. אם כבר ללכת עם אחרות, אז עד הסוף, אני לא חייב כלום לאף מאהבת. הייתה רק אחת שהבילוי במחיצתה הספיק לי - כשהיא הייתה בסביבה לא הייתי צריך יותר. אבל אני לא מעוניין להרחיב עליה את הדיבור.
המאהבת האחרונה הייתה צעירה בשנתיים מהבת הקטנה שלי. גם אותה, כמו את רוב הנשים שהיו לי, הכרתי במסגרת העבודה. היא הייתה טרף קשה מאוד, בהתחלה לא הייתה בעניין בכלל, אפילו לא טרחה לענות למיילים שלי.
אבל לאט לאט היא התרככה, והרומן איתה היה סוער ומעורר.
ובכל זאת, היה שם משהו שגרם לי להרגיש מאוד לא נוח: פערי הגילים בינינו היו ניכרים לעין (בעיקר כי גם היא נראתה צעירה מאוד מכפי גילה), ופה ושם צצו בי מחשבות איך הייתי מגיב אילו בתי הקטנה הייתה מנהלת רומן עם גבר בגילי. התפלצתי רק מלחשוב על זה.
זה נגמר כמו שזה התחיל: בהדרגה, ולהפתעתי - בלי דרמות מיותרות מצדה. בעלה לחץ עליה להביא עוד ילד, ולאט לאט היא נשאבה בחזרה לחיי המשפחה. שחררתי אותה בעצב, ובידיעה שהיא האחרונה.
החלטתי שאני לא מחפש יותר את הטרף הבא. אני לא רוצה בחורות בגיל של הבת שלי, ונשים מבוגרות לא מושכות אותי; מעטות הנשים בגיל 40 פלוס שנראות צעירות ואטרקטיביות.
אשתי היקרה, שהיא אישה טובה ונאה, עדיין מבשלת כל ערב ארוחה חמה וטעימה כמו שרק היא יודעת, מטפחת את הבית היפה שלנו, משמשת אוזן קשבת לילדינו. בורכתי: בבית יש לי אשת חיל, בחוץ היו ריגושים וסקס טוב.
עכשיו, אחרי שנות ההוללות, אני מרגיש שאני יכול לגלות את אשתי מחדש. והעובדה שמעולם לא חשבתי לנטוש אותה לטובת אף מאהבת, ושבסופו של דבר תמיד חזרתי הביתה – מעידה בעיניי עד כמה אני אוהב אותה באמת.
>> לטלנובלה הקודמת: "אני אמא בת 17"
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו