אני רוצה לפתוח בזה שבסך הכל אני מאוד אוהבת את אמא שלי, עם כל החסרונות שלה וכל הכסאח שיש בינינו כרגע. כבר שנתיים שהיא מטורללת, אבל היא גידלה לבד אותי ואת אחותי הקטנה אחרי שאבא שלי נפטר (לפני הרבה שנים), ואני מכבדת ומעריכה אותה על זה. אבל זה לא אומר שאני צריכה לאכול ממנה כל חרא שהיא מאכילה אותי, נכון?
עכשיו היא עומדת להתחתן עם מישהו שמתעלל בי רגשית, טיפוס שלא מגיע לקרסוליים שלה - שחצן, מעצבן, משעמם וקמצן. אני לא מדברת איתו כבר חודשים, ולא מזמן הודעתי לאמא שלי שאני לא מגיעה לחתונה הזאת.
"תראי, נגמר הבית זונות"
אני באמצע שנות ה- 20, אמא שלי מבוגרת ממני ב- 20 שנה. פעם היינו חברות מאוד טובות, בכל מקום חשבו שאנחנו אחיות. היינו מדברות על הכל, גם על גברים, שלי בעיקר. כי אמא שלי לא יצאה עם אף אחד, לא רצתה. היא הייתה מאוד קשורה לאבא שלי ונראה היה לי שהיא כבר השלימה עם זה שלא תהיה לה אהבה.
במהלך השנים האלה היו לה לא מעט רגעים של תסכול ומרמור, היא הייתה זורקת לי ולאחותי בכל מריבה ש"רק בגללכן לא התחתנתי שוב, את החיים שלי נתתי לכן". אף פעם לא הבנתי את זה; גם כשאני אהיה אמא אני אגדל את הילדים שלי, למה אני צריכה להיות כל כך אסירת תודה לה על זה שהיא לא זרקה אותי מהבית אחרי המוות של אבא שלי?
בכל אופן, סוף סוף היא הכירה מישהו. למרבה הפליאה, היא בחרה דווקא בגבר שאינו אטרקטיבי משום בחינה שהיא, לא חיצונית ולא פנימית. גם אני וגם אחותי לא מבינות מה היא מצאה בו.
בתחילת הקשר שלהם הכל היה מאוד סודי מבחינת אמא שלי – היא לא רצתה לגלות איפה הם הכירו, מי זה בדיוק, במה הוא עוסק וכמה זמן הם יחד. עד שיום אחד היא הביאה אותו הביתה ואמרה – "תכירו את החבר שלי, אנחנו יוצאים חצי שנה ואולי בקרוב הוא יעבור לגור איתנו". אני ואחותי נכנסנו להלם, לא היה לנו צל של מושג שהיא מנהלת קשר רציני.
נראה לי שאמא שלי לא קלטה מה ההיכרות החפוזה הזאת עשתה לי. ככה אמא לא מכירה לילדה את החבר שלה - כל מי שסיפרתי לו את זה אמר שאני צודקת.
לאט לאט הוא התחיל לשרוץ אצלנו בבית יותר ויותר, כמו ג'וק שמסתובב בכל מקום ושאי אפשר להיפטר ממנו. הוא היה מעיר לי הערות טיפשיות כמו "אל תשימי רגליים על השולחן, זה הורס את העץ" ו"לא כדאי לך לחזור מאוחר, בחורים לא מכבדים את זה". ומאוד מהר הוא עבר לגור איתנו, וההערות עברו ל"את יכולה לשטוף את הצלחת שלך כשאת מסיימת" ו"תנמיכי את הטלוויזיה, פה זה לא מועדון". רק הערות והטפות כל הזמן.
אני לא אשכח איך יום אחד הוא הסתכל עליי ואמר לי: "תראי, נגמר הבית זונות". למה הכוונה, שעד עכשיו היו לי חיים משוגעים ומעכשיו הולך להיות לי גיהינום? שאלתי אותו מה זאת אומרת והוא רק חייך חיוך דבילי. האיש הזה נכנס לחיינו ולחדר השינה של אמא שלי בבת אחת, ואני התחלתי להתגעגע לחיים הקודמים שלי.
אסיפה משפחתית בנושא שוקו
האווירה החדשה בבית עשתה לי רע. אמא שלי היא האישה הכי קולית בעולם, מוכשרת מאוד, מציירת ומפסלת, לא עושה עניין משטויות. היא תמיד הרשתה לי ולאחותי לחזור מבילויים מתי שרצינו ולא ישבה לנו על הווריד אף פעם. ופתאום אני צריכה לתת דין וחשבון על כל נשימה שלי.
השיא היה כשהוא התחיל לערוך אסיפות משפחתיות על דברים דביליים כמו האם צריך לקנות שוקו מוכן או שנתחיל להכין שוקו מאבקה שזה יותר זול, והאם אנחנו באמת צריכים את כל הערוצים שיש לנו בכבלים או שאפשר לוותר על חלק, ועוד כל מיני דברים מפגרים כאלה.
אמא שלי לא התערבה, מאישה אסרטיבית היא הפכה להיות הסמרטוט שלו. כשהתלוננתי עליו בפניה היא רק הייתה מצחקקת כמו ילדה בת 17 ואומרת שיש לו כוונות טובות ושניתן לו צ'אנס.
מפה לשם החיים בבית נהיו גיהינום, לא יכולתי לשאת את האיש הזה ולא את האישה שאמא שלי הפכה להיות. תקציר האירועים: אני ואחותי מצאנו דירה ועברנו לגור יחד. תמיד דיברנו שנעשה את זה מתישהו, אבל אם לא הוא זה בטח היה לוקח לנו עוד כמה שנים.
בקיצור, עברנו לדירה שכורה בעיר אחרת, ובביקורים אצל אמא שלי לא החלפתי איתו מילה, וגם הוא לא עשה שום מאמץ להיות נחמד אליי. אגב, גם אחותי שונאת אותו, אבל כנראה שלא כמוני.
אמא אמרה לי: "את לא מפרגנת"
לפני כחודש אמא שלי הודיעה לי שהם מתחתנים, ככה דרך אגב, בשיחת טלפון. הם בקושי שנתיים ביחד, וכבר חתונה. אני חושבת שבגיל הזה צריך לצאת כמה שנים עד שמחליטים סופית להזדקן יחד. אמא שלי יודעת טוב מאוד מה אני חושבת עליו, ובכל זאת כנראה שלא אכפת לה. אמרתי לה – "אמא, תפקחי את העיניים, הוא לא מתאים לך, מאישה חזקה את הפכת להיות חסרת ביטחון; את יפה, הוא מכוער; את קולית, הוא לחוץ וקמצן". אין לי ספק שאם אני הייתי רוצה להתחתן עם מישהו שאמא שלי הייתה כל כך מתנגדת לו, הייתי שואלת את עצמי אם באמת הקשר שלנו מוצלח, הייתי שוקלת את העניין ומתייחסת לדעתה.
אבל אמא שלי החליטה וזהו, סוף פסוק. היא גם לא מוכנה לדבר איתי על זה, בכל פעם שאני מנסה לפתח איתה שיחה בנושא היא משתיקה אותי בכעס. לדעתי היא פוחדת שאני אוכיח לה שהם לא מתאימים, היא לא רוצה להתעמת איתי על זה כי היא יודעת שאני צודקת. היא פשוט מתלהבת מזה שיש לה גבר, ולא משנה לה מי זה - כל גבר.
היחסים שלי עם אמא שלי הפכו לדי קרים. אני לא הגעתי לבקר, היא לא שאלה למה. דיברנו בטלפון פעם בשבוע במקום שלוש פעמים ביום, על שופינג וקפה בכלל אין מה לדבר.
לאחרונה היא האשימה אותי שאני לא מפרגנת לה. זה היה כשהיא סיפרה לי על השמלה שהיא הזמינה, ואני כנראה לא יצאתי מגדרי מרוב שמחה כמו שהיא ציפתה. היא אמרה לי שאני ילדה חוצפנית ואגואיסטית, שנמאס לה מהיחס שלי. אני הודעתי לה שאני לא אלך לחתונה הזאת, שבשבילי זה יהיה יום של אבל.
היא ענתה - "עם כזאת גישה באמת אל תבואי", וטרקה לי בפרצוף! כנראה שבין כל המעלות שלו, החבר שלה הצליח גם לסכסך בינינו ולהרעיל אותה נגדי.
אני מתפללת שייכנס קצת שכל לראש של אמא שלי, ושהיא תבין את גודל הטעות ותבטל הכל. מגיע לה הרבה יותר.
>> למדור הקודם: בעלי לשעבר התחתן עם חברתי הטובה
לכל הסיפורים במדור