חמי הוא איש דוחה, אני מתעבת אותו כבר שנים. הדבר שהכי הפריע לי תמיד, שהוא מתחיל עם כל דבר שזז. דמיינו לעצמכם גבר מבוגר – שמור, אבל בכל זאת מבוגר - זורק הערות לנשים זרות. פאדיחות לשבת איתו במסעדה, הוא מפלרטט עם המלצריות ככה שמתחשק לי לקום ולהתחבא בשירותים עד שיגיע החשבון.
אפילו איתי הוא התחיל, עוד לפני החתונה, כשרק הייתי חברה של הבן שלו: היה מחמיא לי על זה שרזיתי, אומר שיש לי פרופורציות טובות, אם הייתי מגיעה עם חולצה קצת פתוחה הוא היה שואל אותי איפה קניתי אותה וכו'.
אני סלדתי מזה. בעלי אמר שהוא סתם צוחק, שככה הוא. באחת הפעמים שהתעצבנתי עליו במיוחד, הוא דיבר עם חמי אבל זה לא עוזר, עניין של אופי.
ככל שהכרתי אותו יותר, הבנתי שאין לו אלוהים, בלי שום בושה ומצפון. גם כשהוא צופה בטלוויזיה הוא תמיד מתלהב מבחורות שהוא רואה על המסך, ואין לו בעיה לעשות את זה גם כשאשתו לידו.
אני משתדלת לא להישאר איתו לבד, קשה לי לשאת את ההערות הדוחות שלו.
כסף לאוטו במקום מתנות לילדים?
בנוסף לזה שהוא זקן חרמן ובלתי נסבל, מדובר בגבר קמצן באופן מיוחד. בניגוד גמור לבעלי, חמי קונה רק בשוק – אוכל, בגדים וריהוט. אין לו כרטיס אשראי, רק מזומן. הוא אומר שככה זה יותר זול לחיות. הוא לא קונה שום דבר שיש בו פינוק או מותרות.
גם לאשתו, חמותי, הוא לא קונה כלום, ליום הולדת האחרון רק יצאנו למסעדה וזהו, ובסיום הארוחה הוא קנה לה את העוגה הכי פושטית; כשהיא הלכה לשירותים הוא שאל בפירוש את המלצר איזו עוגה הכי זולה! כשדיברתי על זה עם בעלי אחר כך, חמותי שמעה את זה, וכמעט בכתה.
גם מתנות יום הולדת שהוא קונה לנכדים - פשוטות באופן מעליב. לנו המבוגרים במשפחה – הילדים שלו והגיסים והגיסות – הוא לא קונה מתנות בכלל. כשהחלפתי קידומת חמותי קנתה לי משהו מכובד, והוא ממש רב איתה על זה, איך היא מעיזה להוציא הרבה כסף.
את חמותי אני אוהבת מאוד, היא אישה כל כך טובה, עוזרת לנו כל הזמן, נותנת לנו כסף כשהיא יכולה, גם כשבעלה לא מרשה לה. היא אפילו רבה איתו בגלל זה פעם אחת, ואני מאוד הערכתי אותה על האומץ לצאת נגדו, הוא איש דומיננטי, כשהוא כועס אז חבל על הזמן.
אבל לפני שבועיים נשברתי: הלך לנו האוטו, והיינו חייבים להיפטר ממנו ולקנות חדש. אני לקחתי קצת כסף מההורים שלי, ובעלי פנה להורים שלו. כמובן שבהתחלה אבא שלו לא רצה לשמוע על זה, אבל בעלי ביקש מאוד כי באמת לא הייתה לנו ברירה, ביישוב שלנו רכב זה כמו שתי רגליים.
אז חמי - לא רק שהוא נתן חצי ממה שביקשנו, הוא גם אמר: "אבל תדעו שזה במקום מתנות יום הולדת לילדים, השנה הם לא יקבלו ממני מתנות".
כף רגלי לא תדרוך בביתו
כשבעלי סיפר לי את זה, התחלתי לבכות. איזו אכזריות זאת, לבטל מתנות לימי הולדת! הרי גם ככה אתה קונה להם דברים בגרושים. מתנות זה בשביל תשומת לב, אהבה, אכפתיות. איך אפשר להגיד שלא תקנה להם השנה מתנות? בעיניי זאת התעללות רגשית במשפחה.
הנקודה הזאת שברה אותי, ואני הודעתי לבעלי שאני לא מגיעה יותר לבית הוריו, שכף רגלי לא תדרוך שם. זה כמובן בעייתי כי אני וחמותי חברות מאוד טובות, אני אוהבת לקפוץ אליה לקפה. אנחנו גם מתגוררים באותו יישוב כך שאני רואה את חמי לעתים קרובות גם בלי לבקר בביתו.
בינתיים אנחנו נפגשות בחוץ: אני, אמי, חמותי וגיסתי. חמותי מסכימה איתי שזה גועלי מצדו, לא לקנות לילדים מתנות בכלל. אבל היא לא אומרת לו כלום, לא מתערבת. ומאוד רוצה שאבוא לבקר. לי זה לא חסר, הביקורים אצלה רק גרמו לי לעצבים, אני רוצה להתרחק מחמי.
בעוד מספר שבועות בתי תחגוג יום הולדת, וכשאני חושבת על זה שהיא לא תקבל מתנה מסבא שלה, מיד דמעות מציפות את עיניי.
בתי מאוד אוהבת אותו. אם היא רק הייתה יודעת שהוא מנסה לחסוך עליה מתנה, מעניין מה היא הייתה חושבת על זה. בורא עולם ישלם לו על התנהגותו!
>> לטלנובלה הקודמת: "אני שתי דקות לפני בגידה"
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו