חזרתי הביתה וחיפשתי אגס שיצדיק את הרכישה שלי, לא היה כזה במקרר, אז הכנסתי את הסכין למגירה עד שאשיג אחד. ארגנתי לו מקום טוב בין שלל הגאדג'טים למטבח שאספנו עם השנים. יש לנו סוחט לימונים מעלה אבק שנרכש אחרי שנפל פעם גרעין של לימון לסלט, מאז שכחנו מקיומו והוא סתם שוכב במגירה. לידו שוכבים שלושה מכשירים שונים שמטרתם לשמור בוואקום בקבוקי יין שלא סיימנו. מניסיון, תמיד עושים את זה, שואבים את האוויר, מכניסים למקרר ומעולם לא פותחים שוב את הבקבוק, בסופו של דבר שופכים את היין שנשאר לכיור אחרי חודש וחצי. המשכתי לחטט ומצאתי שבלונה לעוגייה בצורת חיה לא מזוהה, הבת שלי בחנה אותה ארוכות והחליטה שזה משהו שבין חתול לקרנף. היא עדיין עם הברקוד עליה.
יש גם מכשיר מיוחד לגלגול סושי שקניתי פעם בחנות ביפן. אני זוכר ששלפתי אותו מהמזוודה בידיעה שחיי השתנו, ומעתה הכנת סושי תהפוך למשימה פשוטה להפליא. אחר כך הכנתי בעזרתו סושי, זה ארך בדיוק כפול מהשיטה הרגילה, וחוץ מזה בזמן שלוקח לנקות אותו בסוף השימוש אפשר להקים סושיה בינונית. בעומק המגירה מצאתי גם ידית ברזל שמחוברת לסליל, לא הצלחתי להיזכר מה הייעוד שלה, מתחתיה הונח אחד המכשירים המביכים שרכשנו "שולה תיונים". התפקיד של הדבר המוזר הזה הוא להוציא את התיון מתוך הכוס, משימה שאפשר לעשות גם עם כפית רגילה, וחוץ מזה, היום רוב התיונים מגיעים כבר עם חוט. הגאדג'טים למטבח, על פי ההבטחה, הופכים הרבה משימות לקלות יותר, אבל בעצם, מדובר במשימות שאין לנו באמת צורך לעשות אותן.
מחכים לקאמבק
בבירור שערכתי עם כמה חברים, הבנתי שאני לא היחיד שסובל מההפרעה הזאת. א' השכנה שלפה ממגירת המטבח כלי מוזר שקנתה להכנת רביולי. אחרי שרכשה אותו היא נזכרה שבעצם היא אף פעם לא הכינה רביולי. כיוון שזה כבר היה עניין של כבוד, היא ניסתה להכין רביולי עם זה ומאז אותו היום היא קונה רביולי מוכן או מזמינה במסעדה. הבטתי בפריט המוזר הזה ונזכרתי בכל האנשים שקנו מכונת להכנת פסטה ביתית לאמא שלהם לראש השנה, אני מעריך שגם היא ממשיכה לקנות פסטה בסופר.
ביקשתי לדעת מה עוד יש לה במטבח. היא חיטטה קצת ומתחת לארבעה תרבדים (אין לה מושג למה יש לה ארבעה תרבדים) מצאה מקל עם עיגולים קטנים בקצה שנרכש בחו"ל ואמור לשמש לגירוד לימון ("מעולם לא גירדתי איתו לימון") ואז מצאה גם צינור מיוחד לקילוף שום. היא הביטה בי, שתקה שתיקה ארוכה, ואז הודתה שאין לה מושג איך זה עובד, וגם לא הצליחה להיזכר האם אי פעם השתמשה בו. בכלל, סביב קילוף וריסוק שום מסתתרת תעשיית גאדג'טים ענפה. לקרובת משפחה שלי ג', יש בבית שלושה מועכי שום וגם קולף שום מעוצב בצבע סגול זרחני. שאלתי אותה האם אי פעם קילפה איתו שום, והיא אמרה שהיא ניסתה פעם, באביב של 2009, והבינה שזה יותר מסובך מלגדל שום בבית בלי גינה. "למה שמרת את זה?", שאלתי. היא שתקה והסתפקה בתנועה עם הראש שמשמעותה "אין לי מושג".
בשלב הזה שאלתי את עצמי האם זה קורה רק לאנשים שלא באמת מבשלים, אנשים כמוני שמכינים גג חביתה או פסטה ואז נוטים לרכוש פריטים כאלו בתקווה שהם יהפכו את מלאכת הבישול לקלה ויובילו אותנו לעונה הבאה של מאסטר שף. פניתי ל-נ' חבר ובשלן חובב שהודה שגם לו זה קורה. הוא פתח את המגירה המעוצבת במטבח שלו ושלף מכשיר מסורבל שזכה לשם 'קולף שום על גלגלים'. "קניתי את זה כי המוכרת הבטיחה שכל מה שנדרש ממני הוא להכניס את שיני השום, להסיע את המכשיר על השיש הלוך וחזור וכל הקליפה תופרד מראשי השום. ניסיתי את זה פעם אחת, אבל נחתכו לי האצבעות כשניסיתי להוציא את הראשים המקולפים מבפנים. אז זה כאן, במגירה, עדיין עם הטיקט. רוצה?". אחר כך הוציא גם מברשת מיוחדת לניקוי תפוחי אדמה בצורה של תפוח אדמה והודה שתמיד הוא נזכר בקיומה אחרי ששטף את תפוחי האדמה עם סקוץ' רגיל.
עדיף עם הקליפה
קרובת המשפחה שלי כ' סיפרה בבושה מסוימת שיש לה בבית את כל המכונות לחיתוך סלט שהומצאו בעשור האחרון. "כולן לא מוצלחות", היא אמרה בקול חנוק, "הסלט שמכינים עם סכין וקרש חיתוך יוצא הרבה יותר מוצלח".
"למה את שומרת אותן?", שאלתי, "למה את לא זורקת?".
"אני לא יכולה", אמרה, "פשוט לא מסוגלת". וחוץ מזה הוסיפה, "יש לי גם מכשיר מיוחד שמוציא את החלק הפנימי של הקישוא, כדי שאפשר יהיה להכין קישואים ממולאים, אבל אני מעדיפה פלפלים ממולאים. אז אף פעם לא השתמשתי בזה". היא החזירה את מרוקן הקישואים למדף התחתון של ארון המטבח, ואז הבחנתי באגס שהיה מונח אצלה על השיש. לקחתי אותו איתי הביתה.
כשהגעתי שלפתי את הסכין שרכשתי ושאלתי את עלמה הבת שלי, אם היא רוצה אגס. "בסדר, אבא", היא ענתה. התכוננתי לקילוף, אבל היא הוסיפה "אל תקלף לי. אני אוהבת עם הקליפה". בלב כבד הושטתי לה את האגס והחזרתי את הסכין החדש למגירה. הוא שם, ממתין למי שירצה אגס מקולף, מי יודע, אולי יבוא מישהו כזה, יכול להיות שהוא גם יחשוק בעוגייה בצורה של חתול קרנף.