לא אני כותב את הטור הזה. זאת הגרסא המאוד עייפה שלי שיושבת מול המחשב. האני האמיתי שלי ממשיך לנחור בהנאה רבה על הספה מול הטלוויזיה. האמת, לפני שהפכתי להורה בכלל לא נחרתי. היו אפילו שנים שראיתי בשינה בזבוז זמן. לו רק מישהו היה אומר לי שכדאי לי למלא את פק"מ שעות השינה שלי.
עייפים מהלכים
אבל אני לא היחיד. אני רואה אותם הולכים בכל מקום. העיגולים השחורים סביב העיניים יוצרים חשד ראשוני, והזאטוטים שנשרכים מאחוריהם מסגירים אותם לגמרי. כן, הנה עוד הורים עייפים. מכינים אותך להרבה דברים לקראת ההורות, אבל לא לעייפות הזאת. זאת עייפות כל כך חזקה, שאפילו ימי הטירונות בצבא לא מתקרבים אליה. גם לא משמרות לילה בעבודה מועדפת, לא טיסות ארוכות עם קונקשן מיותר בשלוש לפנות בוקר, לא לילה לבן לפני מבחן חשוב באוניברסיטה. כל אלה באים והולכים, וסביר להניח שתוך יום או יומיים תשלימו את שעות השינה המיוחלות.
1. נרדמת? עכשיו תקום. החוק הראשון אצל תינוקות: הם הולכים להתעורר בשנייה שהנחתם את הראש שלכם על הכרית. כשסתם התעפצתם על הספה מול העונה החדשה של הסדרה שאתם מנסים לראות כבר חודש ולא מצליחים כי אתם נרדמים כל הזמן - זה לא קורה. אבל ברגע שאתם מחליטים לעבור לשינה עמוקה במיטה הנוחה, פתאום נשמע צליל חרישי שמבשר על בואו של בכי עמוק גרון מכיוון העריסה. לגבי הסדרה, אל חשש, ממש בקרוב תהיה לכם הזדמנות לצפות בה (ע"ע סעיף 3).
2. שינה עמוקה זה לרווקים. בהתחלה, כשאתם רק שומעים את אותו צליל של בכי בוקע מהעריסה, אתם מתכחשים אליו ומקווים שהוא יעלם והתינוק ימשיך לישון. בינינו, כמה פעמים זה באמת קרה? חוץ מזה, זה לא יעזור לכם, כי גם אם הוא יעלם, כהורים אתם עומדים לפתח רגישות לכל צליל שמזכיר בכי. כן, גם החתולה שרבה עם מר חתול למטה תעיר אתכם באמצע הלילה, וגם התינוק הבוכה של השכנים קצת יקפיץ לכם את הלב. זה לא מיתוס, הורים ישנים עם חצי עין פתוחה.
3. אל תנסו לשבת. ברגע שתינוק קם מתחיל טקס, שאם נודה על האמת, אנחנו עושים אותו בעיניים חצי עצומות, ליטרלי. בהתחלה זה החלפת חיתול (אני משחק אותה שלא שמעתי שהוא התעורר), אחר כך הוא אוכל (תודה לאל שהיא מניקה – עוד כמה דקות שינה טובות לי), ונגמר בגזים (את זה אתה כבר לא יכול לטייח, וגם אם כן, תחוש מהר מאוד מרפק נעים מלטף בגסות את הצלעות שלך). וגזים זה אושר. זה קצת מחליף את ערב הפוקר שפעם היה לך, כי גם פה לא נותר אלא להמר כמה זמן הוא יהיה בידיים שלך, בוכה ונאנק, בצלילים שגורמים אי נוחות בכל הגוף, עד שיירדם. טיפ למהמרים: כדאי שתהמרו על שעה ומעלה (זמן מצויין להשלים את העונה החדשה של הסדרה).
ודבר נוסף, אני יודע שאתם עייפים והרגע בעטו אתכם מהמיטה, אבל אל תנסו לשבת איתו בזמן שאתם מנסים להרגיע את הגזים. כי החוק השני אצל תינוקות קובע שברגע שתעשו את זה, גם אם נראה לכם שהוא נרגע, הוא יבכה שוב. ככה זה, כהורים אתם נידונים לעמידת פרך.
4. הוא נרדם? חכו חכו. אחרי שעה של עמידה תחת מתקפת גזים עוצמתית מגיע השלב המיוחל בו הוא סוף סוף נרדם לכם על הידיים. באותו רגע, העייפות תדחק בכם להוריד אותו בחזרה לעריסה, אבל הניסיון שלכם יגיד לכם שזאת טעות שאתם איכשהו כל הזמן עושים, כי אתם כבר יודעים שבשנייה שתניחו אותו הוא יתעורר (כמובן שקיימים תינוקות מתעללים שנותנים לכם להירדם לשתי דקות ואז מתעוררים). זכרו, החוק השלישי אצל תינוקות קובע שצריך לחכות לפחות לחמש דקות של שינה על הידיים. העניין הוא, שהפיתוי כל כך גדול לחזור סוף סוף למיטה, שכנראה שלעולם לא תיישמו את החוק הזה.
5. כשהוא ישן, אתם ישנים (כן, בטח). אין ספק שמדובר באחד הדברים הכי מעצבנים שאומרים להורים, במיוחד לאמהות בחופשת לידה. יש שתי בעיות עם האמרה הזו. ראשית, הוא ישן רק ביום, כשאני בעבודה והיא בשופינג, אז איך זה בדיוק עוזר לנו?
שנית, איך אנחנו אמורים ליישם את זה? לבקש מעלמה בת השנתיים להכין לבד ארוחת ערב, להתקלח ולהקריא לעצמה סיפור, כי אחיה בדיוק נרדם וכשהוא ישן גם אנחנו ישנים? כנראה שגם הכביסה תתקפל מעצמה והכלים יישטפו לבד.
6. הפרטים הקטנים מיטשטשים. העייפות הבלתי נגמרת הזאת גורמת לפרטים הקטנים, בדרך כלל גם די חשובים, להיעלם מעיניכם. הסיפור הבא אמיתי לחלוטין: ביום שני אשתי, אני ועלמה התקלחנו, התגנדרנו, התלבשנו יפה ויצאנו לחתונה של קרובי משפחה. קצת לפני שהגענו, אשתי התקשרה לאחיה לבדוק אם יצא כבר. בקו השני יש צלילי רקע של בית. "דודו, יצאתם כבר?", היא שואלת.
"לאן?", הוא משיב.
"לחתונה", היא עונה בפליאה.
"איזו חתונה?", הוא שואל (פה חשדתי).
"של עמיחי", היא מתעצבנת עליו.
"את גנובה? זה מחר בכלל!", הוא מתחיל לצחוק.
בדיקה זריזה בהזמנה שלידינו העידה שהוא צודק ושאנחנו עייפים מאוד.
7. זמן קסם. יש גם טוב בכל הדבר הזה. פייר, למרבית הגברים, הלילה הוא זמן האיכות האמיתי היחידי עם התינוק. אז תסתכלו עליו מבעד לעיניים הטרוטות שלכם שבקושי נפתחות, תקשיבו לשקט בחוץ ותדברו איתו, אפילו בלב. אלו רגעים קסומים שאתם תנצרו איתכם לכל החיים.
8. הילד גדל וחזרתם לישון? זה בדיוק הזמן לעוד ילד. אחד הגורמים הכי מעודדי ילודה הוא הזיכרון הקצר שלנו. כשהילד מגיע לגיל שנתיים-שלוש, ישן לילה שלם ומתעורר בשעה שש וחצי שפתאום נראית כמו פסגת החלומות, משום מה מדגדג לנו להביא עוד יצור קטן לעולם הזה. ואז, כשהוא מתעורר ארבע פעמים בלילה, אתם אומרים, זהו הוא האחרון. כמובן, עד שהוא יגיע לגיל שנתיים-שלוש ואז יבוא לכם עוד אחד.