הן לא זכו בירושה וגם לא בבעל עשיר שריפד אותן בכסף. הן היו חדורות מוטיבציה להצליח, מירפקו את דרכן מעלה עד לקצה המחודד והצפוף של הפירמידה התעסוקתית, והן מאיישות את המקום הצר בגאווה. כשאת רווקה נטולת ילדים, הדרך הזו לא פשוטה אך עוד אפשרית. כשאת אמא לילדים, הסיפור הזה הופך להרבה יותר מסובך. סקרנו את מיטב נשות העולם הגדול החזקות והמשפיעות, ובדקנו כיצד הן מצליחות לייצר את האיזון הזה, אם בכלל.
מישל אובמה, עורכת דין ורעיית נשיא ארה"ב
מישל אובמה, הכירה את בעלה ברק כשחנכה אותו במשרד עורכי הדין בו עבדה בשיקגו. את העיסוק המשפטי גרידא עזבה מאוחר יותר לטובת עבודה כעוזרת ראש העיר, ומאוחר יותר כמגייסת תרומות למוסד ללא כוונת רווח הפועל לעידוד צעירים לפעול בנושאים חברתיים ובסוכנויות ממשלתיות. משנת 2005 היא משמשת כסגנית הנשיא לקהילה וליחסי חוץ ברשת בתי החולים של אוניברסיטת שיקגו, במשרה חלקית (לא לכולם מציעים כזו אפשרות, לצערנו), כדי שתוכל להיענות לצרכי המשפחה ולצרכי תפקידה השני, המוכר יותר. באופן דומה, כשיצאו בני הזוג אובמה ב-2007 למסע הבחירות הראשון לנשיאות, התעקשה מישל שלא לפגוע בבנותיה והתחייבה לא להיעדר מהבית ליותר מלילה בשבוע. היא ידועה כאם תובענית המעורבת מאד בחיי הילדות, מחייבת אותן לעסוק גם בפעילויות שאינן אוהבות, ומספרת שהיא עושה זאת "כדי שיבינו מה זה אומר לעשות משהו שאתה לא אוהב ולהשתפר בו, כי בחיים אתה לא תמיד עושה רק מה שאתה רוצה".
אמא של: סשה (14) ומאליה (11).
על האיזון בין קריירה לאמהות: "בסופו של יום, הטייטל הכי חשוב שלי הוא אמא מפקדת ((mom in chief. הילדות שלי הן המרכז של לבי והמרכז של העולם שלי".
הילארי קלינטון, מזכירת המדינה של ארה"ב
עורכת הדין הילארי קלינטון אמנם עשתה את דרכה מעלה אל הבית הלבן בעזרת נישואיה, אך חזרה לשם לאחר פרישתו מהפוליטיקה לגמרי בזכות עצמה. כבר כשאיישה את תפקיד אשת מושל ארקנסו הוכיחה קלינטון שהיא לא מתכוונת להיות האישה הקטנה שמסתתרת מאחורי גבו של הגבר וייסדה ארגון לתמיכה משפטית במשפחות ובילדים.
אמא של: צ'לסי (32).
על האיזון בין קריירה לאמהות: על עברה כאשת קריירה, אמרה קלינטון: "יכולתי להישאר בבית, לאפות עוגיות ולהכין תה, אבל החלטתי להגשים את עצמי ולעבוד במקצוע שבו עסקתי עוד לפני שבעלי נכנס לחיים הציבוריים".
למרות תמיכתה הידועה בנשים עובדות, לאחרונה התבטאה בצורה שנויה במחלוקת בנושא, כאשר נשאלה על אן מארי סטולר, מנהלת במשרד החוץ האמריקני, שהתפטרה משום שרצתה להיות יותר עם הילדים. "יש נשים שלא נוח להן לעבוד בקצב ובעוצמה הנדרשת למשרות כאלה. נשים אחרות לא מזיעות אפילו. יש להן ארבעה, חמישה או שישה ילדים, הן מאוד מאורגנות ויש סביבן רשת של תמיכה... אני לא יכולה לסבול בכיינים. אני לא יכולה לסבול את סוג השיתוק שאנשים נופלים אליו בגלל שהם לא מרוצים מהבחירות שהם עשו".
שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק
סנדברג, היא אחת הנשים החזקות והמשפיעות בעולם ההייטק בשנים האחרונות. היא היתה סגנית הנשיא למכירות מקוונות ותפעול בענקית החיפוש גוגל, עד שפגשה את מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק, ונעתרה לבקשתו להצטרף לשורות הרשת החברתית. היא התברגה מיד בפסגה והחלה חולשת על הפעילות העסקית של החברה, כולל מכירות, שיווק, פיתוח עסקי, משאבי אנוש, מדיניות ציבורית ותקשורת. סנדברג היא האשה היחידה בדירקטוריון הרשת החברתית ומחזיקה במניות חברה בערך של מיליארד דולרים. יחד עם זאת היא ידועה בעמדותיה המוצקות בנוגע לסדרי עדיפויות בחיים, התראיינה רבות בנושא האיזון בין העבודה לחיים המשפחתיים, והפכה לנושאת הבשורה עבור נשים המעוניינות להחזיק בתפקידי ניהול בכירים בלי לוותר על אמהות טובה ומספקת.
אמא ל: שני ילדים בגילאי ארבע ושבע.
על האיזון בין קריירה לאמהות: "בכל יום אני עוזבת את המשרד בשעה חמש וחצי כדי שאוכל לאכול בבית ארוחת ערב עם ילדיי בשעה שש. עשיתי זאת מאז שהם נולדו ובכל מקום עבודה בו הייתי, אך רק בשנה האחרונה הפכתי מספיק אמיצה לדבר על זה בראיונות. אם בעבר הייתי שולחת מיילים מאוחר בלילה או מוקדם מאוד בבוקר כדי להראות שנתתי את כולי בכל שעה, היום אני לא מחביאה את העובדות".
ג'יל אברמסון, העורכת הראשית של הניו יורק טיימס
אברמסון, שהחלה את דרכה העיתונאית בזמן לימודיה בהרווארד כעורכת מדור האמנות של עיתון האוניברסיטה, התקדמה ועבדה במגזינים הנחשבים בעולם ביניהם המגזין טיים וה-Wall Street Journal. בשנת 1997 הצטרפה לשורות המבוקשות של הניו יורק טיימס, ולפני כשנה הפכה לעורכת הראשית של העיתון היוקרתי. אברמסון מספרת שכשילדיה היו צעירים ניסתה תמיד להיות זמינה והיתה מעודכנת בכל הנעשה בבית הספר. כיום, כשילדיה כבר בשנות העשרים לחייהם היא חווה את תסמונת הקן ומתרוקן ומתרפקת על גור גולדן רטריוור סורר וקשה לריסון, שמזכיר לה את תקופת גידול הגורים הפרטיים שלה.
אמא של: וויל וקורנליה.
על האיזון בין קריירה לאמהות: "מעולם לא הייתי וורקוהולית כזאת שלא נמצאת בבית ברגעים החשובים, ובינינו, כל הרגעים בבית, בקרב המשפחה, הם חשובים. כששימשתי כראש המשרד בוושינגטון והם היו רחוקים ממני, החזקתי ברשותי עותק נוסף של כל ספרי הלימוד שלהם ונהגתי לקרוא בהם בתקופות שהם עשו זאת, כדי שאוכל לשוחח איתם על החומר כשאגיע הביתה".
כריסטין לגארד, יו"ר קרן המטבע העולמי
האשה הראשונה בתפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומי, מקפידה שלא להיעדר מרשימת 30 הנשים החזקות בעולם של המגזין "פורבס". לגארד, במקצועה עורכת דין בולטת בצרפת בתחום דיני עבודה ודיני הגבלים עסקיים, שימשה בתפקידה הקודם כשרת האוצר של צרפת בממשלת פרנסואה פיון, ולפני כן כשרת החקלאות וכשרת המסחר בממשלת דומיניק דה וילפן. לגארד היא האישה הראשונה שמונתה לשרת האוצר בין מדינות ה-G8 ואף זכתה לקבל את אות לגיון הכובד הצרפתי. למרות העבודה הקשה והחזות היבשושית-משהו, לגארד לא מפספסת ישיבה בשורה הראשונה של תצוגות האופנה החשובות בבירה הצרפתית וידועה בקשר החם עם ילדיה.
אמא של: פייר-הנרי (26), תומאס (24).
על קריירה ואמהות: "לאחרונה הגעתי לישיבת דירקטוריון ונוכחתי לדעת כי אני האישה היחידה מבין 24 המשתתפים. למרות העובדה שיש נשים רבות בגופים הגדולים במשק, מעט מאד מהן מגיעות לתפקידים הבכירים. זה קורה בגלל שנשים יוצאות לחופשת לידה, בשל פגיעה ביכולתן להישאר בעניינים תוך כדי ולחזור לתפקיד לאחר מכן. נשים שהצליחו לפלס את דרכן מעלה עשו זאת בעזרת תמיכה מבני זוגן או מהוריהן, או שהן חיות במדינות בהן עזרה בניהול משק הבית היא יחסית זמינה וזולה. כדאי לכן לדעת ולקבל את העובדה שבכל ניסיון לשלב בין אמהות לקריירה יהיו גם נפילות".
קייתי קוריק, עיתונאית
קוריק, העיתונאית ואשת הטלוויזיה, היא ללא ספק המותק האולטימטיבית, הפנים שכל כך הרבה אמריקאים אהבו להתעורר למולם במשך 16 שנים, עת הגישה את תכנית הבוקר "Today" של רשת NBC. ב-2006 הדהימה קוריק את האומה השמרנית כשהיתה לאישה הראשונה שהגישה לבדה מהדורת חדשות ב-CBS. מעבר לכך, שימשה ככתבת בתכנית התחקירים 60 דקות וכיהנה בתפקידים בולטים נוספים. בספטמבר האחרון ירשה את משבצת השידור המיתולוגית של אופרה וינפרי.
אמא של: אלי (21) וקרי (16).
על קריירה ואמהות: "בבית אנחנו תמיד צוחקים על כך שלילדות יש שתי אמהות, האומנת ואני, ועל כך שאנחנו משפחה אבל מסוג אחר. אבל ברצינות, לא הייתי יכולה להגיע למה שהגעתי ללא האומנת שלנו ושלא יהיה ספק - היא שולטת בבית ביד ברזל. כמו כל האמהות העובדות, גם אני מרגישה לעתים כאמא גרועה מאוד, ולפעמים כעובדת גרועה לא פחות. אולם רוב הזמן אני סולחת לעצמי, וזה מסר שחשוב לי להעביר לכל האמהות: לחיות את חייך תחת ענן של רגשות אשמה על כל דבר שאת עושה זה ממש לא מומלץ. לאף אחת".