מדברים איתנו המון על נזקי הצפייה בטלוויזיה לילדים שלנו, אבל אם נודה על האמת, רוב ההורים משתמשים בה פה ושם כבייביסיטר. גם אלו שאין בביתם טלוויזיה, מושיבים לעיתים את הקטנים מול המחשב לצפייה בתכנית ילדים או סרט. השאלה הנשאלת היא מאיזה גיל כדאי ורצוי לשים תינוק מול מסך הטלוויזיה, מהן ההשפעות שתהיינה על ההתפתחות שלו (גם אם שמנו אותו מול סדרה התפתחותית מומלצת במיוחד!) וכמה זמן מומלץ שהם ישבו מול המסך. שאלנו את אבא ואמא – האם הם לתת לפעוטות לצפות בטלוויזיה, או להעסיק אותם בדברים אחרים? אחר כך ביקשנו מאשת מקצוע שתעשה לנו סדר.
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
טלוויזיה לפעוטות: חברה או אויבת?
הצד שלו: "בואו נשים בצד את הצביעות – ערוץ 'הופ! ילדות ישראלית' נחשב לטלוויזיה. גם ה-DVD במחשב נחשב לטלוויזיה. בהנחה שאתם לא חרדים ויש לכם טלוויזיה בבית, לא משנה מה תגידו לחברים שלכם, אתם תושיבו את הקטן מול המסך. כמה דקות בבוקר כשלא בא לו לשחק לבד וצריך להתארגן, כמה דקות (?) אחר הצהריים כשצריך לעשות גם דברים אחרים חוץ מלטפל בהם. אין מה לעשות, תכניות כמו דורה או הצבעים של קשת עושים עבודה טובה בלימוד ופיתוח המוטוריקה. אנחנו יכולים לשבת שלוש שעות עם ספר צבעים וצורות ועדיין זה לא ישתווה לשלוש דקות של 'ספר הצורות'. רינת לעולם תוכל ללמד על החגים יותר טוב. אולי הייתי צריך להתחיל עם השורה 'הכל במידה ועדיף לשבת בעצמך עם הילד', אבל היות שזה תמיד שאלה של מינון וגם אני לפעמים סוגר את הקופסא בכוונה (לחמש דקות כי אחרת צריך להתחיל להעסיק אותם), אז אני מעדיף להסתכל עליה כידידה ולא כאויבת".
הצד שלה: "אין לנו טלוויזיה. רק DVD ומחשב. אני חושבת שבהחלט צריך להגביל. לאפשר לראות רק מגיל מסויים ותמיד עם בקרה. לבנים שלי נתתי לראות מגיל שנה בערך רק DVD שאני מכירה והוא מוגבל בזמן, או קטעי יוטיוב שאני בוחרת. כך אני שולטת בכמות ובאיכות של מה שהם רואים. עם הבכור זה היה יותר קל. עכשיו, כשיש אח גדול שיכול לצפות יותר זמן בטלוויזיה ותכנים שמתאימים לגילו, היא יכולה להיות ברקע, אבל אני משתדלת לשחק עם הקטנטן ולא להושיב אותו מול המסך".
עוד כתבות ב-mako בית ומשפחה:
- במדור הקודם: האם באמת צריך צעצועי התפתחות?
- מצחיק: 11 תנוחות של שינה עם תינוק במיטה
- לילדה הזו יש שבע אמהות
"לא לחשוף לטלוויזיה מתחת לגיל שנה"
דבר המומחית: אתם בטוח לא צריכים אותי כדי שאסביר לכם שתרומתה של הטלוויזיה ושאר חבריה המסכים (מחשב, טאבלט, סמארטפון) לחיינו בכלל, ובפרט של ילדינו, מוטלת בספק. מספיק שתעשו גוגל בנושא ויפתחו בפניכם אינספור מאמרים ומחקרים שמדברים על כך שלטלוויזיה ישנם לא מעט חסרונות.
אבל, בכל זאת, בעולמנו אנו חיים ולכן מומלץ לעשות סדר ולהיות מודעים למספר דברים, בטח ובטח כשמדובר בשנים הראשונות לחייהם של ילדינו היקרים. כיום, ההמלצה הרווחת היא לא לאפשר לתינוק מתחת לגיל שנה לצפות בטלוויזיה, ויש אפילו כאלה שמחמירים וממליצים על מניעה עד גיל שנתיים. המלצה זו נובעת ממספר סיבות עיקריות:
התמונה כריצוד: בחודשים הראשונים מוחו של התינוק אינו יכול לפרש את מה שהוא רואה בטלוויזיה כתמונה חלקה כפי שאנו רואים אלא כריצוד. אותו ריצוד יוצר גירוי יתר במוחו של התינוק – יהיו תינוקות שממש יהופנטו ממנו (אנחנו נראה מהצד תינוק מרותק ושקט) ויהיו את אלו שיבכו ממנו מכיוון שמערכת עצבים שלהם לא תצליח להתמודד עם אותו גירוי יתר. כך או כך, גירוי זה אינו מומלץ בחודשים הראשונים.
התפתחות מערכת הראייה: גם כאשר התינוק כבר יראה תמונה כלשהי על המסך, זאת תהיה תמונה די מוגבלת בגודלה, דו מימדית, ללא עומק. במצב כזה שרירי העיניים של אותו תינוק, לא יידרשו לתנועה מרובה (לצדדים, למעלה/למטה, יכולת מיקוד וכו') ולכן תיחסך ממנו ההזדמנות לפתח את יכולת הראייה, מה שלחילופין יכול לקרות בקלות באם התינוק יתבונן על משהו שמתרחש ב'עולם האמיתי'.
קשר עין-יד: נעשו מחקרים בהם מיקמו תינוקות מול הטלוויזיה בה נראה חפץ מסויים. אותם תינוקות ניסו לשלוח את ידם אל אותו חפץ מתוך מחשבה שהם אכן יצליחו להגיע אליו. לאחר מספר ניסיונות שכשלו מן הסתם, אותם תינוקות גם חדלו מלנסות לשלוח יד לחפץ אמיתי.
דיאלוג חד צדדי: התינוק שיצפה בטלוויזיה וינסה להגיב לנראה בה, לרוב לא יזכה לתגובה חוזרת או לתגובה התואמת את תגובתו שלו. הדיאלוג שייווצר הינו חד צדדי ולא מתואם, מה שעלול להוביל לבלבול מצד התינוק וניוון ההתפתחות התקשורתית.
סטטיות מול התפתחות מוטורית: דבר נוסף שכולנו יודעים וחווים על בסיס יומיומי כשאנו צופים בטלוויזיה – היא גורמת לנו להיות סטטיים. כאשר נציב את התינוק מול הטלוויזיה הוא עלול להישבות ב"קסמיה" וכתוצאה מכך גם לא לזוז. כתוצאה מכך סביר להניח שאותו תינוק יתנסה פחות בפעילות מוטורית כמו התהפכות, זחילה, מעבר לעמידה והליכה, מאשר תינוק שלא נחשף לטלוויזיה ומתנסה בנפלאות 'העולם האמיתי' – צעצועים, בני משפחה או סתם חפצים ורהיטים בבית.
למידה שטחית של העולם: גם אם התינוק יראה בטלוויזיה חפצים, דמויות וחוויות מהעולם האמיתי כמו תפוז, עץ, פרה, ילדים וכו', חוויית הלמידה שלו תהיה מוגבלת ולא משמעותית כפי שהיתה אילו היה צופה באותם דברים בעולם האמיתי. זה לא משנה כמה פעמים התינוק יראה תפוז בטלוויזיה והקריין יחזור ויגיד שזה תפוז ואפילו יראו ילד שאוכל תפוז, הדבר לא יהיה זהה לחוויה שתיווצר אם אותו תינוק ייתקל בתפוז אמיתי - יריח אותו, יטעם אותו, יגלגל אותו, ירגיש את משקלו ואת הקליפה המחוספסת. הלמידה האמיתית נוצרת כתוצאה מחוויות המתרחשות בעולם האמיתי.
כפי שציינתי, כל אלו קריטיים מאד בשנה הראשונה, אם לא בשנתיים הראשונות בהן התינוק חווה את עיקר ההתפתחות המוטורית, חושית ותקשורתית ולומד את העולם החדש. לפיכך, מומלץ מאד שלא לחשוף תינוק לטלוויזיה בשנתו הראשונה, ואם זה אפשרי גם בשנתו השנייה. הדבר קל יותר ליישום כשמדובר בילד הראשון ואין עדיין ילדים גדולים בבית. אך גם כשיש אחים גדולים ניתן להימנע מכך לפחות בשנה הראשונה. לאחר גיל שנה-שנתיים ניתן לחשוף את הילד בהדרגה, אך המלצתי היא באמת לשמור על מינון בהתאם לגילו ולפקח על התכנים הנצפים.
מה לגבי ילדים שעברו את גיל שנתיים? קחו את כל הסיבות שהזכרתי ונסו לשייכם גם לגילאים הגדולים יותר. הן עדיין רלוונטיות במידה כזאת או אחרת: ההצפה החושית נשארת בעינה, וילד שיתרגל לשעות רבות מול הטלוויזיה אכן יתרגל לסף גירוי מאוד גבוה עד כדי כך שהוא יתקשה להתמודד עם גירויים שהינם "רגועים" יותר, כמו קריאת ספר, ישיבה במפגש בוקר בגן, ישיבה בכיתה ועוד.
השעות שהילד יבלה מול הטלוויזיה יבואו על חשבון שעות בהן הוא יכול לשחק עם חברים, לרדת לגן השעשועים, לרכוב על אופניים, לשחק עם אמא ואבא – פעולות שהן מן הסתם הרבה יותר מוטוריות, חושיות ותקשורתיות ולכן גם מפתחות את הילד בכל אחד מהמישורים האלו.
נכון, כל אלו דורשים "עבודה" שלנו ולא תמיד יש לנו כוח לכך ואין ספק שעבורנו, ההורים העייפים, הטלוויזיה יכולה לשמש בייביסיטר מצויין ובגילאים מסויימים בהחלט ישנם תכנים ראויים שיכולים להוביל ללמידה כזאת או אחרת. אבל זכרו – גם הבייביסיטר הכי טובה הולכת מדי פעם הביתה. ולכן מילות המפתח כשמדובר בילדים מעל גיל שנה-שנתיים ואף גדולים יותר הן מינון ופיקוח.