איתי ארד פנקס (47) נשוי ליואב ואב לשלושה ילדים. מתנדב כחבר מועצה בעיריית תל אביב, יו"ר ועדת מכרזים ומחזיק תיק קהילה גאה, ויועץ עצמאי לניהול סיכונים בתשתיות ותעשייה. "המרכז הגאה בתל אביב הוא הראשון בעולם שהוא חלק אינטגרלי מהמבנה העירוני. אחרי 13 שנים הבניין הולך להיהרס והולכים לבנות במקומו את אחד המרכזים הגדולים בעולם לקהילה הגאה".  

יואב ארד פנקס (48) נשוי לאיתי ואב לשלושה ילדים. עובד בצ'ק פוינט כשנתיים וחצי. "לפני כן הייתי אבא במשרה מלאה. כשהילדות נולדו, גרנו שנתיים וחצי ברמת הגולן ובנינו עסק של צימרים בצפון. כשאור נולדה חזרנו לתל אביב לקרבת הסבתות, ומאז אנחנו שוב במרכז. אני נולדתי בתל אביב, ואיתי נולד בצפון וגר ברמת השרון".


נשואים: יואב: "אנחנו ביחד מ-1999. הכרנו בתל אביב, דרך מכרים משותפים". איתי: "הפגישה הראשונה הייתה באקראי היינו מיודדים". יואב: "הקשר הרומנטי התפתח בתקופה יותר מאוחרת, אבל מהיום שהתחלנו לצאת עברנו לגור ביחד. אני עבדתי באלביט והייתי אמור לנסוע לתקופה ארוכה ובגלל הנסיעה המתוכננת עשיתי מעבר ישר לדירה של איתי, בינתיים הנסיעה בוטלה". איתי: "ומאז נתקענו ביחד".

יואב: "ב-11 במרץ 2005,  נישאנו בטורונטו. זה היה המקום הראשון בעולם שאיפשר לאנשים שהם לא תושבי המקום להתחתן. איתי ארגן קבוצה שנסעה לשם להתחתן, כשחזרנו הייתה פנייה למשרד הפנים לרשום את הלהט"בים שנישאו בחו"ל, כנשואים. בהמשך, הוגש בג"צ. ההחלטה על הרישום היא החלטה חשובה של בג"ץ ואנו מצפים מהמדינה להכרה רשמית".

הורות: איתי: "איפשהו באזור 2005 התחלנו לבדוק אפשרויות להורות: הורות משותפת עם חברה, ניסיונות להתרמה והיריון שנפסק באיזשהו שלב, אז התחלנו לחפש אפשרות של פונדקאות בהודו. אחרי תהליך מאוד ארוך, ב-2010 נולדו גל ונועה בהודו. את הפונדקאות השנייה שממנה נולדה אור, עשינו בתאילנד. כשבדקנו את האפשרויות לפונדקאות בארץ, קיבלנו תשובה שלילית כי החוק מאפשר פונדקאות רק לאיש ואישה שהם בני זוג, ובעקבות זה הגשנו בג"ץ ב-2009. במקביל לזה המשכנו את הפונדקאות בהודו. העתירה לבג"ץ נסחבה הרבה שנים, בהמשך ניתן פסק דין ראשון של השופט ג'ובראן ופסק דין סופי, שחייב את המדינה לשנות את החוק אבל עד היום היא עדיין לא שינתה. בפברואר 2021 מסתיימת הארכה האחרונה".

יואב: "בשנה שעברה קיבלו את העתירה שלנו והודיעו לכנסת שיש לה 12 חודשים לשנות את החוק, אם לא - בג"ץ יעשה את התיקון בעצמו. ההארכה מסתיימת ב-1 למרץ, אנחנו לא רואים את זה קורה בחודש הקרוב ולכן נבקש לפסוק, במידה ולא תהיה החלטה של הכנסת. אנחנו והרבה אחרים מחכים לזה כרגע, ההחלטה הזו תאפשר גם לנשים יחידניות לפנות לפונדקאות, יש כאלה שזו הדרך היחידה שלהם להיות הורים ולהישאר תא משפחתי. הסיכוי שאנחנו נהנה מזה הוא די קלוש".


גל (10.5)  - יואב: "גל בכיתה ה' בבית ספר "מגן" במעוז אביב, שכונה קיבוצית וירוקה שכל הילדים בה משחקים בדשאים בין הבתים. גל מאוד אוהבת כדורגל, ילדה חברותית, נמרצת וקולנית, למעשה שלושתן כאלו. גל מנגנת בגיטרה ומבלה כמו הרבה ילדים יותר מדי שעות מול המחשב והטלפון מאז ימי הקורונה. נפרצו כל הגבולות וכל המגבלות". איתי: "היא גם לומדת קפוארה הרבה שנים".

נועה (10.5) יואב: "נועה לומדת בכיתה מקבילה בבית ספר "מגן", עד גן חובה הן היו באותה כיתה. נועה מנגנת באורגנית ומאוד אוהבת מחשבים, היא יודעת לתכנת כבר בפייטון. בחודשים האחרונים היא קבורה אי שם במיינדקרפט, יש לה שרת משלה וכל בני הדודים שלה מחוברים לשרת ומקימים ערים ומכרות. היחסים בין התאומות מורכבים, יש הרבה ריבים אבל הן גם משחקות ביחד. כשעברנו דירה - המעבר לבית הספר החדש היה קשה לנועה. שתיהן עצמאיות ונוסעות כבר באוטובוסים לבקר את הסבתות במרכז תל אביב. עברנו לאחרונה לבית יותר גדול אז יש להן טרמפולינה להוציא עליה אנרגיה".

אור (6.5)– יואב: "בכיתה א', ילדה מאוד עצמאית וחברותית. אור התחילה לפני שבועיים שיעורי פסנתר והיא מתאמנת ללא הרף על שלושה תווים שלמדה. בנוסף היא גם אוהבת אופנה, ממציאה כל מיני תלבושות, משנה אאוטפיטים, ומוסיפה להם דברים מעניינים. יש לה טעם עצמאי. אני חושב שזו השפעה של יוטיוב. הגדולות היו הרבה פחות מורשות לגלוש לבד לעומתה. בשנה האחרונה היא מצאה הרבה מאוד תכנים וההשפעה ניכרת".

משפחת ארד פנקס (צילום: תמונה משפחתית)
משפחת ארד פנקס|צילום: תמונה משפחתית

בעלי חיים: 2 חתולים, 4 דגים ועוד המון בעלי חיים מאומצים בסביבה.


מגורים: גרים במעוז אביב, בשכירות בדירה של 4 חדרים. "אנחנו גרים כאן חצי שנה לפני כן גרנו ליד מרכז דיזינגוף". 


שגרת קורונהיואב: "אני מתעורר בשבע בבוקר, חצי שעה לפני הבנות. כשהן קמות - כל אחת אוכלת לפי בחירתה: נועה ואור אוכלות דייסת קוואקר עם קוביית שוקולד וגל שותה שוקו. בימי שלישי ושבת מותר להן קורנפלקס עם שוקולד. לגל קשה לקום בבוקר. לעומתה, ברגע שנועה פוקחת את העיניים היא מחוץ למיטה. אור בעקבות הקורונה עברה ממודל של לקום מוקדם ולהעיר את כולם למודל של התפנקות במיטה. בשמונה וחצי אחרי סידורים ועניינים, הבנות מול הזום, אני מול העבודה שלי ואיתי כבר יוצא מהבית. בימי שגרה הכול מתחיל יותר מוקדם, וגם משלבים חדר כושר בבוקר, לפני העבודה. כרגע הקמנו לנו חדר כושר מאולתר בסלון. אז הסלון השתנה ויש בו 4 תחנות עבודה ופינת משקולות ומזרנים. זה נראה כמו זירה של חדר כושר ומלא מסכים וזומים. בצוהריים אני אוכל עם הבנות. ההורים של איתי פעילים בעזרה, לפעמים חברות באות או שהן הולכות לחברות. אימא שלי - סבתא נורית כבר בת 83 אז היא קצת פחות נמרצת. אבל אימא של איתי – סבתא שוש - היא סופר סבתא וגרה ממש קרוב. כל הסבתות כבר אחרי מנה שנייה של החיסון אז אנחנו רואים אותן. בעבר הן היו מגיעות ומבשלות, סבא נפתלי אבא של איתי גם מגיע לבקר לפעמים וגם סבא דובל'ה, בן זוגה של שוש, אז הבנות זכו לשלושה סבים".  


מה אוכלים בבית? איתי: "יואב צמחוני-טבעוני כבר 12 שנה". יואב: "אני טבעוני עם מעידות". איתי: "ביום יום הוא טבעוני אבל לא לוקח את זה במובן הדתי של המילה".

יואב: "הסבתות מביאות פעמיים בשבוע מגוון של קציצות ברוטב, גם צמחוניות לי ולנועה וגם בשריות לגל ואור. אוכלים אצלנו הרבה קטניות, סיר אורז וסיר עדשים וכוסמת, מג'דרה וירקות תמיד יהיו לנו בבית. איתי טוען שאנחנו מתפרעים בקינוחים. נועה החליטה להיות צמחונית כי היא מאוד אוהבת בעלי חיים ואולי גם בגלל שאני צמחוני. גל ואור אוכלות בדרך כלל בשר או עוף. אני מבשל לא מעט בשר וחביתות אבל אני לא אוכל את זה, אני אוהב להכין סלט ירקות קצוץ. בזמן האחרון יש פחות זמן לבישול, אז מצאנו מישהו בשכונה שמבשל ומביא לנו מגוון של מאכלים כמו לזניה בשרית וצמחונית והרבה מרקים בחורף.

איתי: "יואב הוא בשלן נדיר וכשיש לו זמן וכוח אנחנו באמת נהנים, לפני כמה זמן הוא הכין לזנייה טבעונית שהייתה מושלמת".  

חלוקת התפקידים בבית: איתי: "מאז שיואב התחיל לעבוד, לפני כשנתיים בצ'ק פוינט, חלוקת העבודה נהייתה יותר הדדית ושוויונית".

יואב: "ברמה פורמלית של החלוקה, איתי עושה כביסה ואני יותר על הבישולים והלו"ז של הילדות, כי העבודה שלי מאפשרת יותר גמישות. הבנות מאוד חרוצות בעינייני שיעורי בית, הן לא לקחו את זה ממני".  


מטלות הילדים: יואב: "יש ניצנים של זה, מדי פעם הן פורקות וטוענות את המדיח. אנחנו נלחמים על כך שכל אחת תהיה אחראית לאסוף את הדברים שלה, שמחברות וספרי הלימוד שלה יחזרו למדף, ושהבגדים יחזרו לארון".


תחביבים: איתי: "כל הילדות רוכבות על אופניים וסקייטבורד וגם אני על סקייטבורד. אנחנו גרים לא רחוק מהפארק ורוכבים די הרבה - 7 ק"מ על כל מיני סוגי גלגלים. כושר אני עושה מגיל 15 זה חלק מהחיים שלי, לא רק תחביב. בעצם, כל הדברים שאי אפשר לעשות עכשיו כמו לאכול במסעדה, לנסוע לחו"ל כשיש זמן פנוי. אנחנו רואים סרטים וסדרות אבל בקטנה בדרך כלל בסוף היום אני מפורק, אנחנו עדיין קוראים ספר גם עם הבנות, למרות שהן אמורות כבר להקריא לנו. לי וליואב היה מנהג לפני שהבנות נולדו, יואב היה מקריא לנו ספר, בדרך כלל היסטורי. הוא גם יודע לאתר פודקאסטים מעניינים. חוץ מזה כולם כאן מנגנים על משהו אבל לא הצלחנו להשתלב ולנגן ביחד"

יואב: "אני הצטרפתי לגל ויחד אנחנו לוקחים שיעורי גיטרה, מטיילים, כחלק מקבוצת מטיילים ופעם בחודש יוצאים לטיול, גם ברמה המשפחתית. אפילו מאז הקורונה מצליחים לשמור על זה".

אאוטסורסינג: יואב: "ניקיון של הבית, פעמיים בשבוע. זה לא היה עובד אחרת עם החתולים והבנות".

איתי: "כשהמנקה מגיע הוא גם מקפל את הכביסה. בנוסף אנחנו קונים לפעמים אוכל מוכן וסבתא שוש מביאה סירים, סבא נפתלי גם מכין להן מאכלים שהן אוהבות והתחיל לאפות".

משפחת ארד פנקס  (צילום: תמונה משפחתית)
משפחת ארד פנקס|צילום: תמונה משפחתית


ערך מרכזי בבית: איתי: "אמירת אמת"

יואב: "הזדמנות לעזור לאנשים, לחברים מבית הספר או אנשים שקשה להם"

איתי: "הערכים שקופים לנו לכן אנחנו לא ממש יודעים להגיד את זה, הם מוטבעים בנו במידה כזו שאנחנו עיוורים להם".


מה בסל רגשות האשמה? יואב: "הכול וכל הזמן. רגשות אשם זה המוטיב המרכזי בהורות. מה בעצם הייתי מצפה שיהיה ואין - לא מספיק זמן איתן, לא מספיק איכותי, לא מקפיד, לא הצלחתי לעשות, כל הזמן פוקוס על הדלתא של מה היה אמור להיות לבין מה שיש. אנחנו מתרגלים את ה- good enough father. מעין גרסה הומואית של ויניקוט. בסוף הן יוצאות בנות אדם".

כמה משתכרים? יואב: "אני לא רוצה לדבר בסכומים אבל מעל הממוצע וטיפה פחות ממה שמוציאים, משתכרים כך שכמעט לא אומרים 'לא' על משהו מתוך שיקולים כספיים. אם ילדה רוצה חוג שעולה 400 שקלים בחודש, ויש כזה לכל אחת לפחות אחד או שניים, אז לא עושים חשבון. מצד שני אנחנו גרים בשכירות. אנחנו שמחים מאוד שעברנו ממרכז תל אביב וכך הוצאות הדיור נחסכו ב-30 אחוזים. אנחנו גם נוסעים לחו"ל, אבל לא במחלקות ראשונות ואפילו מצליחים לעשות בשנים האחרונות חופשת סקי פעם בשנה עם הבנות, אבל זה דורש תכנון ותקצוב כספי מראש. סך הכל אנחנו מרגישים ברי מזל אבל רחוק מעשירים".   


לאן הולך הכסף? יואב: "לענייני היום יום, שכירות, רכב, כל מה שקשור לקניות, אוכל, צהרון או חוגים".


מגבילים בזמן מסך? יואב: "לפני הקורונה היו מגבלות של שעתיים וחצי זמן מסך בסמארטפון של גל ונועה. הן קיבלו טלפון חכם רק בכיתה ד', לפני כן היה להן טלפון פשוט. לאור אין עדיין סמרטפון, אבל היא משתמשת באייפד שלי ורואה הרבה יותר מדי. בשבועות האחרונים אנחנו שמחים שחלק גדול מהזמן מוקדש למשחק עם הבני דודים שמחוברים לשרת ומשחקים יחד מיינקראפט, אני לא חושב שזה זמן מסך לא קונסטרוקטיבי, ויש בזה יתרונות. יכולנו להרשות לעצמנו לרכוש לכל אחת מהן מחשב נייד, היה מזל ששנינו לא נפגענו מהקורונה".

איתי: "אבל הסגירות של הצימרים בצפון פגעו מאוד בעסק שמחזיק ארבעה עובדים. היו ביטולים של מאות אלפי שקלים".


על מה רבים? איתי: "כבר אין טעם לריב. באיזשהו שלב זה לא עוזר, אז נאנחים וממשיכים הלאה. הריב לא הולך לשנות אף אחד. בכל פעם שאני ממש כועס, אני נזכר שכעסתי על זה כבר חמש עשרה פעמים".  


קווים אדומים: יואב: "הן כמעט לא נדרשות לקווים אדומים". 

מפלס עצבים: איתי: "מול הבנות, אני כועס עליהן ועליי. אני כועס על החיסרון שלי, על הכישלון החינוכי שלי וכועס גם עליהן, בעיקר על בלאגן ורעש".

יואב: "העלבות, חוסר סבלנות, כשאני רואה שאחת מנסה להכאיב לשנייה במובן הרגשי – אלו הדברים שמוציאים אותי מהכלים. הילדות מאוד רעשניות. אנחנו גרים בבית קרקע, כשעברנו לכאן המשפחה דאגה שהרעש של הגן יפריע לנו, ואנחנו התבדחנו שהגן יתלונן שאנחנו עושים לו רעש. זו הייתה בדיחה עד שהגן הגיע לבקש מאיתנו להרגיע את הרעש. לא יודע מאיפה הן קיבלו את זה אבל חושש שזה הגיע מהצד שלי".


סופי שבוע: איתי: "טיולים של קבוצת מטיילים. אנחנו נוסעים לאנשהו בסביבה או יותר רחוק - לסבא וסבתא לארוחת ערב. לפעמים אנחנו גם מזמינים אלינו ואז באים חברים ובני דודים. אח של יואב גר בתל אביב עם אשתו והילדים והם בני אותו גיל".

משפחת ארד פנקס (צילום: תמונה משפחתית, פרטי)
משפחת ארד פנקס בטיול|צילום: תמונה משפחתית, פרטי


הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: "סופי שבוע".


זמן איכות זוגי: איתי: "מעט מאוד. פיתחנו שיטה בזמן האחרון שאנחנו מביאים בייביסיטר ויוצאים לחופשה בתל אביב. לוקחים חדר במלון, מרחק של מאה מטר מהבית, ועושים חופשה. בתקופת הקורונה זה עבד כי המחירים של המלונות ממש ירדו, אז ההוצאה המרכזית הפכה להיות על הבייביסיטר ולא על המלון. במרחק של 20 דקות אנחנו זוג בנופש".  


זכרון משפחתי נעים: איתי: "טיולים בפארק הירקון, על אופניים ובריצה, נסיעות לחו"ל. לוקח לי זמן להיכנס לקצב ולצאת מהשגרה שלי והמחשבות עליה".